לחות ללא פשרות

אני עייפה מדי בשביל ללכת לישון

ואם אלך לישון, בוודאי אתעורר מחרתיים

ולמה לא, בעצם?

מה יש לי כבר לעשות?

לעזאזל החמישי. זו פעם שניה השבוע שמתחשק לי להעיף הכול לכל הרוחות, וברגע האחרון הוא מתקשר ומשדר עסקים כרגיל מתי נפגשים ועושים כיף חיים. בשונה מהסרטים, אני לא אוכלת את הלב, אני אוכלת את הפתיל הקצר של הסבלנות שלי. אני נותנת לסיפור הזה להימשך עד סוף שבוע הבא, שבסופו, אם אראה שאין שינוי או אם יש אף החמרה, הוא יוכל לחפש אותי בסיבוב.

הספאם הכי מטריד שאני מקבלת למייל שלי הוא דווקא מהמכללה. אני חושדת בכך, שבכל פעם שהמזכירות חוות התקף גזים, הן משחררות לאוויר העולם גם הודעת SMS וגם הודעת דוא"ל.

ביום ראשון התחלתי לסבול מתופעת עיכול אחרת, שהיא אכילת סרטים. אי הנעימות החרדתית הזו נגמרה ביום שני. עכשיו אני מרגישה תגובת נגד (זה כמו לאכול מלא אורז וצנימים כשיש שלשול, ולדעת שההשלכה הטבעית לכך היא מגה-עצירות). היום התבאסתי ממנו, וחשבתי לרגע שעלי לשקול מחדש את עניין הדלקה. בחור בגילו רגיל להיות לבד ולהתנהל באגואיסטיות, ואני לא צריכה להתפלא שלא שיניתי לו את סדרי העולם. זה בסדר, גם לי אין זמן וגם אני עושה מלא דברים. דווקא התאים לי שלא ניפגש הערב כי יומיים כמו האחרונים שעברו עלי מתחננים שאשן במקום שאתחבק ואתנשק. אולי גם ככה הדלקה תעבור ואגיע למסקנה שהוא לא מתאים לי ואין לי על מה לדבר איתו לכל הרוחות וחלאס חבל על הזמן.

איזה בחור שלומד איתי והוא די מעצבן ברגע שפותח את פיו נמרח עם הקטנוע שלו וחצי הפרצוף שלו רוסק לחלוטין והשמועות אמרו שגם הביצים שלו נקרעו לגזרים. בתור אחד שכזה, די הופתעתי לראות אותו יושב באולם ופותח את פיו כהרגלו, שבוע אחרי המקרה. התמלאתי רגשות אשם, כשרציתי לכפכף לו את הצוואר. כל השנה התחשק לי, הצוואר שלו ארוך ומתאים בול.

בכלל, לא חסר מעצבנים, ע"ע פוסט מאתמול.

חברה טובה שלי (ע"ע השלישית, מהפוסט על השטן מתחת לג'יפ) ממשיכה לעשות שטויות ואני לא יודעת מה היא ביקשה להשיג במה שהיא עשתה. היא חוותה סוג של טראומה, והייתה חייבת כעבור X שנים להיפגש עם מקור הטראומה כדי להיווכח שאי אפשר לשנות את טבע האדם, ובמקרה הזה, שהוא רע מנעוריו, ומגעיל אף יותר. אם היא מסוגלת לסלוח לאחד כזה במקום לשבור לו את העצמות, אין לי מושג אם יש לה תקנה. אני אוהבת אותה וכל זה, והצעתי לה את שירותיי כרוצחת שכירה. (אופס, אני קלארק קנט, לא סופרמן).

שהשנה הזו תיגמר אינשאללה, יש עוד שבועיים עד למרתון ההתאבדות הגדול.

שאלה: "אמרי-נא לי, את טיפשה?"

תשובה: "לא, זו השעה".

שקרנית. (אני יודעת שאת משקרת, יש לך עסק עם עידן ק-פון!!!) אחרי 3.5 שעות שינה, ויום שנמשך עד 22:00, אל תגידי לי שזו השעה. הייתי אמורה להיות במצב גרוע משלך. בלה בלה בלה תחסכי ממני את עניין הבעל והילדים. הם לא פה עכשיו, לא שלך ולא שלי.

(כמובן, שכל קשר בין הטיפשה למציאות אינו מקרי בהחלט ועשוי להכיל בתוכו שאריות גלוטן וכמה טפשות, שלא ראויות להתייחסות פרטנית. הייתי יכולה להגיע הביתה חצי שעה קודם, ובמונחים של "לא, זו השעה", זו חתיכת חצי שעה. אמא'שלהן)

אתה שחור, עם עיניים של שטן.

ואנחנו? רוצות לסגור את הערב עם הטעם הטוב שנותר, להגיד שלום לשלישית ולחכות שהאור בחדר המדרגות ייכבה והדלת תיטרק.

יש הרבה אנשים בפלורנטין, וכולם ברחובות. כולם יושבים, לא משנה היכן.

החתול הזה לא רוצה לזוז מתחת לג'יפ, ושום "קישתא" לא יזיז אותו משם.

יתהפך העולם - אם תראי כלבלב באמצע הכביש, תעצרי, תבעטי בישבנו קלות עד שיבחר לאיזה צד של המדרכה יעלה, אבל לא תעזי בשום פנים ואופן להמשיך בנסיעתך עד שלכלבלב שלום יהיה.

השלישית ממשיכה את התיאוריה, שכשנציב חתול רחוב באמצע הכביש, רק נאט את הנסיעה, נביט בעיניו של החתול כשהוא קופא על שמריו ומשחק אותה ג'יימס דין, נראה מי ממצמץ ראשון (לך כבר, יא מניאק, נראה אותך גבר), עד שהוא יסתלק בשניה האחרונה. הוא לא באמת רוצה להכיר את הג'יפ מקרוב.

לא כך לגבי יונה סוררת, השלישית מדגישה: לא תהססי לרגע. תמשיכי לנסוע באותה המהירות, אם לא תגבירי אותה. לבתזונה יש כנפיים, הגיע הזמן שתעשה בהן שימוש! אני הרהרתי בקול, ללא הבחנה, שמ-קסי-מום יהיה עוף לשבת. כמובן שהקולגות לא יכלו להימנע מפטפוט קל אודות המאכלים שלעולם לא ייכנסו לנו לפה, כולל היונה שבושלה ב"קרב סכינים", ולחשוב שבסושי שאכלתי רגעים מספר לפני כן היה ג'וק-מים, שמהתיאורים הציוריים של השתיים עשה משחים אולימפיים בבטני בטרם זעקתי "פוס" .  

ואחרי הקישתא השלישית, השטן שהציץ מתחת לג'יפ הבין עם מי יש לו עסק, קוראים להן "המכשפות מאיסטוויק" לא לחנם. הוא חצה את הכביש, חטף עוד קישתא לפנים, ונתן לבנות להתגפף לשלום, להתחיל בנסיעה ולזכור לחזור על ערב הבנות בקרוב.  

מה גורם לך להרגיש אישה:

התחתונים והחזיות?

הלק האדום?

האיפור?

התספורת החדשה?

החיוך המבויש?

הבגדים החדשים?

הבשמים שאת מתיזה?

הוא? או, הם?

או שכל זה, וזוג ציצים?