לחות ללא פשרות

אני מנקה את הבית בהתחמקות לא אלגנטית מללמוד למבחן.

ישנן מופרעות, כך אומרים, שהיו יוצאות לבלות בלילות במקום לישון או ללמוד. ישנן מופרכות, כך אומרות השמועות, שיוצאות לים להשתזף. אני - מנקה. אני שונאת לנקות.

אני מנקה בכפפות גומי כחולות שמזכירות לי איזה סרט נעורים שטותי (סטייל אמריקן פאי) שאני כאילו אחות עם כפפות גומי כחולות שאוטוטו תעשה לך בדיקת פרוסטטה. ואני נשבעת, שבסרט הייתה כזו סצנה, והבחור נהנה.

הידיים אכולות האלרגיה שלי נראות הרבה יותר טוב כשהן עטופות בכפפות גומי כחולות. גרמלין ספונטני בעל חוש הומור עומד להתפקע מתוכן, אך תהיה לו עבודה קשה לחמוק מהכפפות. ואם זה לא מספיק, נדמה לי שסרטי אימה עשויים להתרחש בשעות היום:

מרוב ששקט בבית שלי, נשמעים קולות המזגן ובוקעים מהמקרר צלילים משונים. מה לעזאזל? כל מני "פקים" פצפוצים ושאר רעשים שבשעת ריכוז, בנקיון האבק, מקפיצים אותי לטיז אל אמו. עוד רגע קט ייצא ייצור דמוני מהגהנום הצונן ויתאכזב להיווכח כי בגופי שוכן דיבוק גרוע עוד יותר ממנו.

זה מזכיר לי תמיד, שהייתי שמה את הפלאפון בכיס האחורי של המכנס וברגעים של ריכוז עמוק במשימה מאתגרת היו מתקשרים אלי ואני, כמובן, בריאקציה הולמת, דבוקה מבהלה לתקרה האקוסטית שבמשרד.

עברתי לשלב הלא רגוע שלי, שהוא השלב הזועם. מזלי שאינני בעבודה כדי לממש את איומי להפוך להוריקן חסר מנוח. רגע אחד - זה מזל הבוסים שלי ולא מזלי, כיוון שאינני מצליחה להתרכז בלימודים.

 סנסאיי אמר פעם שכדי להצליח בלימודים צריך לעבוד קשה, בעבודות רס"ר. אני מיישמת.

האם התופעה "אלרגיה" היא המצאה של רופאים שלא מצאו לתופעה פתרון? מן דודנית של "וירוס"? יכולתי לשוב לביתי הקט מסופקת אילו דווח לי שהפריחה ההיסטרית שיש לי באצבעות היא פסיכוסומטית או חלילה שחליתי בנגיף מדבק וכל מי שבא במגע איתי עשוי למצוא את מותו בעשרים וארבע השעות הקרובות.

במקום זה, אני נאלצת למרוח על עורי הבהיר פעם ביום משחה ג'יפית שלא עוזרת בכלום ולראות את האצבעות שלי מבעבעות כאילו עוד רגע יצא משם גרמלין ספונטני בעל חוש הומור.

ארורים תהיו אם שינון השורות הקודמות העלה בכם אסוציאציה של "איכס, מגעילה, מה את מספרת על זה?", כי אחרי שדיברתי על צבע נייר הטואלט ועל כל מני עניינים נשיים אחרים ממש מרגיע את הגירוד שלי לדעת שאני מגעילה.

תופעה מגעילה אמיתית היא שבכל פעם שאני רוכבת באזור של מגדל אוסיף אביב טיפות מים ניתזות לעברי מהקומות הגבוהות כאילו אלוהי הנדל"ן ייסדו מגדל בגובה 64 קומות ואלוהי הנדל"ן יחליטו שבעונה זו יטפטפו עלי טיפות של השד יודע מה.

איך אני אוהבת את זה שעמישראל הופך לעם של צדיקים כשבראש טור מכוניות נוסעת או עומדת (ברמזור) ניידת משטרה. כולם פתאום ביונייטד קינגדום, פיליפ, מאותתים ומברכים זה את זה how do you do ואז קם איזה פושטק שמגניב איזו עבירונת כאילו מה הסיכוי שהשוטר יבחין או כאילו שהשוטר באמת במוזה לרדוף אחריו ולהרביץ בו תרבות נהיגה אחרת.

ישנו איזה ג'ינג'י שהולך והופך את הטקטיקה שלו גלויה שכדי לא להבין שהוא מתחיל איתי עלי להיות ממש מפגרת. אבל ג'ינג'ים? אני לא עושה. עד כאן, מה אנחנו? אירים בסיינט פטריק'ס דיי?

אני מתחמקת מלרשום עד כמה המבחן בדיני חוזים הוציא לי את המיץ ועד כמה הציון שלי עומד להיות גבולי. חננה, יורמית, חנאבצית, מרובעת, חרשנית, בלה בלה. כמה זה שווה בסופו של יום אם מר מרצה דופק אותך כמו איזה שחקן פורנו אקדמי חסר מעצורים. אומרים שהוא בוחר כל שנה סטודנטית מצטיינת (או שמא מזדיינת) ומעביר לה שיעור באופן אישי, אך לא בכך עסקינן. הוא תקע מבחן שעם הארכת הזמן מן אללה שיש לי לא הייתי מספיקה לסיים אותו ולנסח אותו בעברית ללא שגיאות תחביר ושחבור. ואני זו שכל החבר'ה מסביב ראו אותה בתור אנציקלופדיה מהלכת של הלכות ופסקי דין למיניהם.

לא נורא, סנסאי אומר, אלמד בדרך הקשה, בסופו של דבר זה יעשה אותי בן אדם.

 הלינק דלמעלה מעיד על כך שהציון אכן היה גבולי בן גבולי, כל כך גבולי שהוא מושלם. אוהוהוהואוואהוא! [15.7.08]

אוקיי. מחר ב-10:00 מתחיל מרתון מבחנים.

קראתי במהלך השבוע האחרון למעלה מ-2,000 עמודים, ואני לא מגזימה. (חישוב פשוט מעלה שקראתי 4 מקראות של 500 עמ' כל אחת, ובהנחה שלא כל פסקי הדין בהן היו למבחן, נוסיף על כך קלסר במשקל 10 ק"ג עמוס לעייפה בפסקי דין שהיו חסרים במקראה פלוס חומר מהרצאות).

בהצלחה לאחיי הסטודנטים,

בהצלחה לי, ומי ייתן שאהיה רגועה כמו שאני עכשיו

מי ייתן שהמבחן יהיה פשוט

ואם לא פשוט - שיהיה פקטור

ומי ייתן שהמבחן בחוקה שיגיע בעוד שבוע יהיה פשוט ושאספיק ללמוד גם אליו.

אמן.

נ.ב. - אשמח אם תצטרפו לטבעת הג'ינג'ית שלי. יהיה פנאן.

התיק שלי שקל בערך כמוני ואיים להתפוצץ. הקטנוע החמיץ כידון ותמה איך יסע כשבארגז טמון לו איש קטן, ושקל את אופציית ה"ווילי". לא זו אף זו, שהסתובבתי עם שקית ובה 3 מתנות לחברות שלי - מתנה אחת ליומולדת של חברה מהלימודים, ושתי מתנות לשתי חברות מהעבודה שעוברת עליהן תקופה קשה (ככה בא לי, להפניק). ביד הפנויה שנותרה החזקתי את הקסדה וכשהגיע רגע האמת - העמסת הפקלאות על רכב העבודה שלי, פשפשתי בכליי ונחרדתי להיווכח שהסלולרי נותר על שולחני היקר.

הקסדה נשארה למטה, כל היתר חזר איתי, זאת משום שמרוב הפעמים שהקטנוע ספג מכות גם המנעול של הארגז שילם מחיר כואב. לולא שבתי על עקבותיי לא הייתי מעלה בדעתי שקיבלתי 89 בעבודה בדיני חוקה, קורס אחד מבין שניים שאין בינינו חיבור והכנתי עבודה לשם הגשתה בלבד ללא תקווה מוגזמת לעבור. הידד לי!

מאוחר יותר במהלך היום, כשהגיעה העת לסיים את שיעור ההשלמה בדיני חוזים, התלבטנו, כנופייתי ואני, לאיזו מעלית לפנות. יש שני חדרי מעליות, ופנינו לקרוב ביותר אלינו. נכנסנו למעלית אחת, ומשהבנו שבוששה להתחיל במסעה מטה, כתתנו רגלינו אל חדר המעליות השני, ובו עומס סטודנטים שלא הותיר בנו ספק שאין סיכוי שנגיע למטה לפני יום הולדתי השמונים. או אז התפצלו כוחותינו. אני שבתי לחדר המעליות הראשון, כי סירבתי בכל תוקף לרדת חמש קומות ברגל עם מיני-מי על גבי, והיתר הפכו ספורטיזים והגיעו ראשונים ליעד המיוחל.

המסקנה מהאירוע: לא לאכול את הטוסט בקפיטריה. משהו שנראה חשוד עוד לפני שהורכב, לא ישפר הופעתו אחרי שייכנס לצליה קלה בטוסטר. ואיך זה קשור למעלית? מרפי דאג לזה שיסורי הטלטלות ממקום אחד לשלישי ישפיעו על אופן העיכול של החיזר שנכנס לפי בשעת צהרים דוחקת. כזו אני, רגישה.

נזכרתי בשרלוט מ"סקס והעיר הגדולה" (הסרט). לחשתי לעצמי Shut up shut up shut up! וצחקקתי כל דרכי, פרט לרגעים בהם חשבתי שהקטנוע אכן עובר למצב ווילי.

להתראות חיים, שלום וברכה מבחנים,

-Skin Protectant-

הרבה זמן לא ניהלתי שיחות טלפון עד השעות הקטנות של הלילה. איבדתי את הסבלנות לשיחות טלפון. או שמקשקשים במסנג'ר בקצב משתנה או שנפגשים או שמתקשרים וקובעים להיפגש, רק לא לחמם את האוזן בשיחות נפש. אבל הלילה, הייתה לנו שיחה קשה, זמן לא רב אחרי שנפגשנו לסרט, והיא הייתה כזו בגללי, כיוון שישנם דברים שאינני מוכנה לשמור אותם רק לעצמי, אף על פי שפעמים רבות כדאי לי פשוט לשתוק.

ליד הבית שלי ישנה להקת עורבים שבשעות הבוקר ואחר הצהרים קוראים אחד לשני ועבורי זה נשמע כמו סרט של היצ'קוק. מרוב שהם חופרים בקריאה מונוטונית ודפוסית, קורה שגם אני מצטרפת בניסיון לחקות אותם... אני נזכרת בימים שישבתי על הדשא באוניברסיטה (גילמן או ליד ביה"ס לשפות או ליד הספריה הקטנה שמאחורי סוראסקי) ותוך כדי התחרדנות התבוננתי בציפורים המכוערות הללו מתהלכות, מתעופפות, מתנהלות, נכנסות לתוך פחי אשפה ומסתובבות עם חפצים שאינם אכילים, כמו שקית ניילון קרועה לגזרים.

סדרי עדיפויות:

לסיים את התואר, לעבור התמחות ואת מבחני הלשכה (4 שנים למנאייק)

להירשם לחדר כושר ולהוריד במשקל

לעבור דירה

למצוא בן זוג (לטענת המכשפה של נשמתי התאומה, זה יהיה תוך מספר שקשור לספרה 3 ואני אתחתן כשאהיה בהריון, אז ספק אם עוד 30 שנה זה המספר הנכון)

בסדר אקראי, מה שיקרה קודם, יתברך.

דברים שאין לי כוח אליהם:

ניקיונות ימי שישי

עבודתי הנוכחית, ובמיוחד לבוס

בחורים שצצים אחרי מאתיים שנה ומחפשים תשומת לב

מבחנים

עבודות במקצועות שאין בהם עניין

אנשים שאין לי טיפת כבוד כלפיהם ועדיין נשארים בסביבה שלי

נהגי מוניות, נהגי מוניות שירות, נהגים ממין זכר שחושבים שבגלל שבורכו בכרומוזום XY אלוהי התחבורה העניק להם כשרון שלנשים אין (אין אלוהים, חבר'ה, צאו מהסרט)

יתושות

חום תל אביבי

שכנים

ירידים המוניים. אני סובלת מתסמונת הפיגוע, היכן שיש הרבה אנשים יש פוטנציאל לפיגוע או להימחצות. קיימת בי נטייה להימנע מהגעה לירידים כאלה ואם הגעתי, הדבר לווה בחרדות, תעוקות חזה וחוסר הנאה מוחלט.

סרטים של 3 שעות

רדיו

שוטרים באגף התנועה

כשנגמר נייר הטואלט בגליל וכדי להחליף לחדש צריך שעה להתעסק איתו כדי להגיע למנוחה ונחלה ולרגע בו הנייר יפסיק להיקרע.

דברים קטנים שישמחו אותי:

ציונים טובים

בשורות טובות של חברות טובות

חופשה

רכיבה על הקטנוע בימים חמים (לא בשרב, שזה כמו לנסוע מאחורי מנוע של מטוס), ובמיוחד אחרי שהצלחתי לעבור בין 2 כלי רכב שבחיים לא הייתי מעלה בדעתי שאוכל לעבור ביניהם

נעלים חדשות

מוזיקה ישנה ומטופשת (ע"ע brother louis שמתנגן לי בסלולרי, אחרי חצי שנה שהתנגן popcorn למשל)

נסיעה בכביש המוביל ליקנעם, ישנו עיקול כזה בסביבות בת שלמה כמדומני עם נוף מהמם. מרגיש חו"ל קטן.

ספר של ג' גרסיה מרקס

סדרות שאני אוהבת

מקלחת רותחת בחורף, אמבטיה של חצי יום בקיץ. הכי אוהבת את מקלחות יום שישי (לבד בבית, ארוכות, מפנקות, בלי לחץ למהר לאנשהו)

חדר מסודר - שזה דבר המלווה ביסורי הסדר והניקיון, אך הסיפוק עילאי.

ההרגשה אחרי יום של שופינג.

גלידה

הח"מ שומרת לעצמה את הזכות להוסיף לרשימות דלעיל או למחוק מהן פריטים כאוות נפשה.

כמו כן, היא תשמח אם תפנו אותה לפוסטים עם רשימות דומות שכתבתם.

שבת שלום שובבים,

-Skin Protectant-