לחות ללא פשרות

יונים מעוררות בי תחושת גועל, אפילו יותר מג'וקים. ג'וק זה סיפור של כמה רגעים, מה היד משגת במהירות רבה יתר: את הכפכף שאינו שלי או את התרסיס שיצחין גם אותי למוות. עד כמה שהייתי רוצה להרחיק יונים עם תרסיס בניחוח של מוות יקי, פחות אכזרי מצדי לגרשן עם זרנוק של מים או להבהיל אותן לאללה ע"י נקישה עוצמתית על חלון הזכוכית.

המיית היונים שמעירה משינה או שמטריפה את הדעת ברגעים שהכי נחוץ בהם ריכוז, שנואה עלי יותר מכל. זה אומר שנכשלתי בפעולת הגירוש הקודמת, מחד גיסא, ושניתנה לי הזדמנות נוספת לממש את היצר הסדיסטי שבי, מאידך גיסא.

כרגע אינני זקוקה נואשות לריכוז אבל אני משתוקקת לשינה ארוכה ואיכותית. אני לא צריכה להתרכז כשאני קוראת בפעם המיליארד את "על החירות" של מיל, כיוון שהפעם זה לא בשביל בחינה או עבודה, אבל אני זקוקה לשינה כי חזרתי להתרועע עם חבר מרעי בלילות, משהו שהיה נדיר במהלך כל השנה הזו. לקום לעבודה שדורשת מחשבה והתעלות על כל התככים והרכילויות, הקיטורים והלחצים, כשאני באוברדרפט של שעות שינה, היא חוויה לא נעימה, בייחוד כשהקולות הבוקעים מחלון חדר האמבטיה מבשרים שיש אדמה באופק והמבול הפסיק.

ועכשיו נעבור לפינה חדשה - כמה טיפש הבן של הבוס שלי:

הוא כ"כ טיפש, שכשנהיה שקט ומתקרבים אל אוזנו, שומעים את הים.

הוא כ"כ טיפש, שהוא מדגים את הקשר הקוסמי בין שמו של אדם לאופי שלו - עופר, על שום מה? כי שם בפנוכו של הקבסה יש רק עופרת.

הוא כ"כ טיפש, כמו מחשב ישן עם מעבד פַקְרוּמְטֶע ואפס זיכרון, כשצריך לעבד מידע הפיצי שבפצפון הוא מתחמם, מזיע, מראה סימנים של עצבנות ובסוף מסך כחול עם הודעת שגיאה.

נשאיר עוד לפעם אחרת.

אחד הדברים המגעילים לקיץ הישראלי: גבר עם בעיות הזעה קשות וריח גוף מזעזע, שעורך ביקורים תדירים ב-water closet, הולך יומיים רצוף עם אותה החולצה, שמבליטה את ה-man boobs שלו.

טיפ לרוכבים על הקטנוע בקיץ: לרכוב עם פה סגור ולרכוב עם משקפיים. מספיק לראות שמשה של רכב אחרי נסיעה מהירה ברחבי העיר כדי להבין.

אחד הדברים שהתגעגעתי אליהם במהלך השנה: ישיבה עם החבר'ה במועדון/דאנס בר וחווי דעת על העוברים ושבים. למשל, שלושה שבאו כולם חנוטים בחליפות עם קלסר כזה שתופס את הדפדפת ודפי מידע שחולקו במהלך מצגת תפסו את תשומת לבנו בצורה שהכריחה אותנו לבהות בהם. honey, i'm on a meeting, i'll be a little late, don't wait up, love you, bah-bye, אמרתי במבטא של פיליפ. פנינה שנונה יותר באה מכיוונו של בעלה של הנשמאמי שלי, מר כפרה, שציין שהמנהג לארח אורחים מחו"ל, כמו שאירח את חברו מאינגלנד, הוא לקחת אותו למועדון חשפנות או כמו שאחרים עושים, להזמין לו זונה. והפוסיקט היה מרחק הליכה...הוא זיהה אחד מהם בתור המארח הישראלי, שלוקח את השניים שאיתו לערב שכולו GOOD TIME ופאן פאן פאן.

אחד הדברים המיותרים ב"יס": ערוץ הריאליטי. כל הטמטום תחת אותה קורת גג. כרגע אמא שלי מכורה ל"רווק". הבריטי הדוחה שמחפש זיון, אה סליחה, שידוך. בקטע מסוים יושבות כמה בנות, ובאמצע השיחה, אחת מהן מצפצפת כמו פעמון גומי של אופניים, "מיפ מיפ" [או כמו road runner למי שזוכר]. מסתבר שיש לה טיקים, אבל טיקים משעשעים, יותר מהקונספט של התכנית הזו.

רשימת האנשים שצריך להוריד מהמרקע מלבד ג. יפית: אבי קושניר, מיכל דליות, צביקה הדר.

שאלה שמטרידה את אמא שלי הפולניה:

מה זה קובי אפללו ולמה הוא בכל חור?

ולסיום, אוכל לומר שמי שישן כפיות בקיץ כנראה שישן עם מזגן, אחרת לא מובן לי מה כל כך כיף בלגלות בבוקר שאתה והבחורה האקראית או האהבה החדשה לעת עתה שלך תרתי משמע "צמודים" במובן "סופרגלו צמודים".

אחלה קיץ!

אמנם הייתי יכולה להישבע שאם היה עלי לחכות עוד קצת היינו מדברים על "מס' 2" מהסוג הזה שבאופן אסוציאטיבי גרם לכם להיכנס לכאן, אבל לא ביציאות מהסוג הזה עסקינן.

תנו כבוד נוסף לבעלת הבלוג - 100 בדיני עונשין.

אני מוכנה לקבל גם מזומנים, כרטיסי אשראי והעברה בנקאית.

נ.ב. - קיבלתי מבני דודים שלי שי קטן לכבוד ההישג הקודם בחוזים... חבל שאני מנסה להתרחק משוקולד, זוהי התמכרות שמתחרה עם עוד שתי מתמודדות אימתניות.

AMPM בפלורנטין.

כלב קשור לעמוד בפינת הרחוב, מתחיל לנבוח.

עובר האיש מושא הנביחה, מגיח מפינת הרחוב, עובר על פני ועל פני חברתי המקומית, ומקלל את הכלב "סעמעמק ערס" ואלינו מדבר - "כלבים שנובחים צריך לשים להם מחסום, מה, לא ככה?". כאילו שזה מה שימנע מהכלב לנבוח עליך. חברתי אומרת לי, שהכלב יודע על מי לנבוח, כנראה שהייתה לו סיבה טובה. ברקע נשמעה התפעלותו מהצורה שלי. כמה מחמיא.

העברנו את הערב במקום הקבוע, היא קונוס עם ג'וק-מים שבותר באכזריות בעזרת צ'ופסטיק וסכין (כן, יש דברים כאלה), אני משהו מתוק ומשמין.

ערכנו טיול רגלי כדי לצאת ידי חובה - אכלנו את המשמין הזה (כן, היא הצטרפה אלי, כי כמה אפשר לנגוס בדבר לבד), ובשתיים וחצי דקות הליכה אין יותר קלוריות.

מצאנו את מקומנו מרחק 20 מטרים מ-AMPM, אותו אחד מראש הסיפור שמחכה לפואנטה. ישבנו על ספסל, קשקשנו והפרענו לדיירים לישון. מבין עוברי האורח שאינם נחשבים למקקים, מגיח שוב האיש מסיפור "אדם נבח על כלב". הפעם כוסית פלסטיק בידו, יחד עם הסיגריות, כולו מאושר שפגש שוב בבחורה הגבוהה עם השיער הבהיר, ובמקום להמשיך לכיוון לא ידוע אך הרחק ממני, הוא נשאר לעמוד ולפטפט פטפוטים חסרי היגיון, מטרה או עניין לציבור.

הנקודות העיקריות שעלו מתוך המלמול שלו והמילים הקצרות שלי שניסו לאותת לו לקחת את עצמו הלאה - שבמדינות פוסט-מודרניות נחשבים ל"דו-שיח":

1. הוא הבהיר לי שאני יפה, שיאאלללללההה

2. קוראים לו אילן. (סוג של עציץ...)

3. הוא הזמין אותי לגלידה.

4. הוא בנאדם בודד, אנחנו לא חייבים להיות בקטע-קטע, הוא ישמח גם לידידות.

5. הלילה בשבילו הוא היום, אוויר טוב, אווירה טובה, אבל הוא גם ער בבוקר כי מה לעשות, צריך פרנסה.

6. איך קוראים לך?

7. לא רוצה להגיד איך קוראים לך?

8. אבל אני אזמין אותך לגלידה, מבטיח לכבד.

9. יה, איך זה שלא ראיתי אותך בשכונה קודם?

10. אולי תגידי לי איך קוראים לך?

אח"כ עברנו לדיון אודות אומנות קונטמפוראלית והתפלפלנו בדיני חוזים, עונשין, תורת משפט ובלוף.

ואז אחרי עוד מלא זמן לאחר שהאיש הלך, ישבתי עם חברתי על הספסל וקשקשנו, ובאותו הזמן פיללתי שהאילן לא יגמור את הרונדל השני ויגיע לאותה נקודת מוצא.

בלילה הראשון של הקיץ שלי, אני חשה אטרקטיבית, נשית, ומלאת חיים. אילן התחיל איתי.

אבל לא בא לי גלידה אחרי כל המתוק ומשמין שאכלתי.

רות, סוף.

נ.ב. - יאוזה, נגמרה לה שנה. יוהו. הידד. בתופים, במחולות, בתרועות. תראו מה השעה! חננות יש באף וגם אותם מקנחים, כדברי המשורר.

אני צריכה הסבר מה בריאן מ"הכי גאים שיש" עושה ב"עקרות בית נואשות" לכל הרוחות, ועוד עם סוזן שנשואה למייק עם תינוק חדש. זה יותר מדי לעכל ליום אחד!

אם כן, בחורים, אני מקווה שלמדתם היכן נקודת ה-G.

להמשך לימוד, הנכם מופנים לקורס המתקדם.

לשים את הכעסים בצד, הם דבר שחולף

לסלוח

לדבר כאילו לא היה כלום

לשכוח את כל המילים הצורמות, כל הלכלוכים מאחורי הגב

להסתכל הלאה,

עברנו את כל הדרך הזו, מדוע להשליך אותה לפח?

אנחנו מי שאנחנו,

ככה אנחנו מכירות

ובשלב בו כבר בגרנו,

למדנו להשלים שכל אחת שונה

ולמרות השוני הזה, אנחנו חברות

ובגלל השוני הזה, נישאר חברות

בעוד כמה ימים מתג החיים שלי יופעל פעם נוספת

אחרי הפסקת חשמל של שנה

זה כמו פנסי רחוב, הפוגות הפוגות של אור, ואיזו רשות מוניציפלית שמושכת בחוטים, מדליקה ומכבה מתגים.

בסוף החודש הבא חו"ל

או יותר נכון, "חו"לון"

אם אני לא פושטת רגל בשופינג אני אהיה ברוגז עם עצמי להרבה זמן.

מודעת "דרוש"

דרוש בחור, בגילי או קצת יותר (או קצת הרבה יותר)

שנראה טוב בעיני

שיש לו שכל, חוש הומור,

ששולט בצינית מדוברת

וכמובן תותח (נו מה, אבל לא רק שם, יא סוטים)

הכול קלישאות, ובשורה התחתונה, מי שלא רציני לא שווה יריקה.

הכוונה ברציני = יראה אותי כמו שאני, יקבל אותי ככזו, ו"למרות זאת" וכמובן אם אני ארצה, יישאר. זה לא עניין של חוסר ביטחון עצמי, זה עניין של בזבוז זמן מבחינתי, על אנשים שלא ראויים לכך. מדוע קשר רציני ולא סתם גוד טיים של סאמר טיים? כי מיציתי.

אה, ונורא מפגר מצדי לכתוב את זה בבלוג, שוין.

גוד שאבס

ועוד אחד למנאייק