לחות ללא פשרות

ואז החופש הגדול יתחיל באמת!

(כמובן שאני דרוכה משבוע לשבוע, מרוטת עצבים כל פעם מחדש, כשציון אמור להתפרסם. אבל אם עברנו את נזיקין, נעבור גם את משפחה 100, משפט עברי, פילוסופיה, משב"ל פרטי, וגם את האחד למנאייק הקטנטן שיהיה עוד... שבועיים)

- איזה קטע שסטוץ משנת תרל"ח צירף אותי לפייס. לקח לי המון זמן לקלוט מי הבחור. מעבר לכך, אין אייטם.  וואלכ הפייסבוק הזה.

ובנימה זו, וואלכ הפייסבוק הזה - אם הייתי מחשבת את הזמן שבזבזתי עליו במהלך החודשיים האחרונים הייתי מגיעה למסקנה המדהימה שהייתי מרוויחה זמן כפול ללימודים ללא האתר הזה. מה לעשות שהנושאים ברובם שעממו אותי פלצות, מקווה שעד המבחנים של שנה הבאה תירד ההתלהבות מהפייסבוק, כי בשנה הבאה הקורסים מזעזעים הרבה יותר. 

- עוד יותר קטע, שכנראה הקיץ ואיתו שגעת ההורמונים, גורמים לשיבוש דעת אצל המין השני... אחרי תרדמת שנחתה עלי בעקבות המבחן גיליתי הודעה מהסטוץ הנ"ל ששואל מתי נפגשים, ושיחה שלא נענתה מפסיכי אחר. נחמד לדעת שאני עד כדי כך בלתי נשכחת. [עריכה- 29.7.09 - אני לא מיישמת את הכללים של עצמי. למה למה למה עניתי למספר סלולרי שלא הכרתי? למה? למה? כנראה שאני בלונדינית אחרי הכול. באמצע פריקת כל המוצרים מהסופר הפלאפון צלצל, לא זיהיתי את המספר, והאיש שקשקש מהצד השני היה הפסיכי, בקול שמשדר ביזנס אם כי לא הבין אם אני פיטים איתו או לא. הוא דשדש ושאל אם זה בסדר אם נדבר, אמרתי לו שלא עכשיו... שאל אם זה בסדר אם ניפגש הערב, עניתי שלא כי אני עסוקה (לא עסוקה באמת, אלא אם כן יצוץ משהו באורח פלאי).. שאל אם אני אוכל להתקשר אליו כשאתפנה, אבל לא למספר שממנו התקשר - כנראה שזה המספר של הטריקים... עשיתי את עצמי רושמת את המספר הנכון. הוא חשב שאחזור אליו תוך שעה, אבל אף אחד לא טרח להגיד לו שחשיבה זה לא הצד החזק שלו. חצוף. מקווה שיחנק]

צ'או!!!!

וחשבתי - משעמם לו? מה קרה??? 

מסתבר שהאיש היה בבי"ח בשטוזה של אמצע החיים, כשהרופא אומר לו "אתה חייב לשנות את התזונה ולהפסיק לעשן אחרת תגמור בר מינן כמו אבא שלך". אבא שלו נפטר בערך כשהיה בגילו הנוכחי, ובעקבות פטירתו אבא שלי חזר לארה"ב ולא שב לפה יותר. ~עד כאן רקע אינפורמטיבי אישי~

הוא לא רצה להדאיג אותי במכתב הקודם אבל הציק לו אחרי כן שלא אמר לי את האמת, והוא ניסה להרגיע, שאם המצב היה גרוע היו יוצרים איתי קשר. חשבתי מחשבה מרושעת, מזל שלא קרה לו משהו, כי הבלאגן הזה נופל בדיוק בתקופת הבחינות שלי ואני אוכלת גם ככה מספיק סרטים. ומה היה קורה אילו נסעתי לשם? איזה מקום היה לי שם? מותר לי להיות אנוכית לשם שינוי. אבל לא קרה לו יותר מדי, חוץ מהשטוזה שגורמת לאנשים שאכלו כולסטרול מרושע טהור ועישנו כמו קטר כל החיים שלהם לשנות את הרגליהם. 

הוא אמר שאני הסיבה לכך שהוא לוקח את עצמו בידיים ושהוא אוהב אותי וכו'. להאמין לו? במקרה הלכתי לדואר היום כשאחת המטרות הייתה לקנות בול למכתב התשובה למכתבו הקודם, ובתיבה חיכתה לי המעטפה הנוכחית. עכשיו צריך לכתוב מכתב חדש, להביע דאגה וכו', לספר מחדש על הרפתקאות סקין בעולם הסטודנטים הכה מרנין, וכו'. 

הייתי רוצה לשמור איתו על קשר, אבל איך עושים את זה בגיל 27? ממרחק כה רב? איך מתגברים על הנאחס שמונע ממני להתקשר אליו? 

ובלי שום קשר. אמא שלי למדה לפתח תמונות דיגטליות באינטרנט והזמינה לפיתוח את התמונות מברצלונה, בה היינו לפני שנה. אני מוכרחה לציין, שהתמונות יצאו פצצה  והכשרון של אמא שלי הביא לפיתוחן של כ-300 תמונות בפורמט של גלויות. עכשיו יהיה לי במה לקשט את המכתב לאבא שלי. 

מזמן לא בכיתי בגלל אחד מהחברים שלי,

ועכשיו אני לא יודעת למה, אבל זה לא נשלט.

הוא פגע בי פעם אחת, ובמקום לשפר דרכיו הוא מעמיק ומחטט בפצעים שהוא יצר,

והוא חושב שדרך ההתמודדות איתי היא כמו עם כל הבחורות שהוא דופק וזורק, כי הוא לא מכיר ייצור נשי אחר, זה שלא היה מעוניין להזדיין איתו אפילו לא פעם אחת, למרות שהוא כזה חתיך שחבל"ז.

הוא גער בי בהודעה שאני מתעלמת ממנו, אחרי שאתמול הוא העיר אותי, כנראה בעקבות היציאה המפגרת מס' אלף שלו, ולא היה לי כוח לדבר איתו לכן לא חזרתי.

כתבתי לו בחזרה את מה שאני מרגישה, שפכתי את הלב

והתגובה שלו במקום לשעשע אותי ולגרום לי לחשוב שהוצאתי את העניין מהפרופורציה הנכונה, פגעה בי פי כמה וכמה. שופכת את הלב והוא רושם דברים שאין להם קשר (אז כתבתי, שאם לא היה לי אכפת ממנו על הזין שלי מה הוא היה אומר, אז הוא היה חייב להעמיד אותי על העובדה המהממת והחדשנית ש"אין לי זין". וואלה. והיו עוד כמה דברים חביבים). 

טיפסנו שנינו על עץ גבוה ושנינו לא יודעים איך להתמודד עם זה. זה כ"כ לא מצחיק עכשיו ועובדה, אני בוכה בגלל הטמבל הזה. 

הנה עוד הוכחה למה "ידידים" זו המצאה טפשית. עם חברות שלי זה לא קורה בצורה כזו נוראית. 

הצרה היא, שעד שנקלט החומר -

א. בלעתי 2 ליטר אייס קפה.

ב. השתנתי 2 ליטר אייס קפה ועוד קצת מים נטולי קפאין באינספור ביקורים בשירותים. סליחה על המידע המוגזם. 

ג. החזקתי את עצמי שלא להציץ בפייסבוק ונשברתי.

ד. מצאתי את עצמי מנסה להבין את הנושא - (1) על הכסא שסמוך לשולחן הכתיבה. (2) על המיטה כשהיא מכוונת למצב ישיבה. (3) על הכורסא של אמריקן קומפורט עם הרגליים מורמות. (4) במטבח על עוד אייס קפה. (5) על הכסא מס"ק (1) אחרי מקלחת צוננת. (6) על המיטה אחרי הביקור הטריליון בשירותים: פעם במצב שבו השארתי אותה, ופעם אחרת, כשהיא חוזרת למצב שכיבה ואני מתהפכת על הבטן, ובאופן מיסטי נרדמת.

ה. נגמר היום.

כל יום דומה לזה שלפניו,  כך שכשאמי מברכת אותי לשלום בשובה הביתה, היא מוצאת אותי במצב של ס"ק (5), וחווה דז'ה-וו ושוכחת בעצמה איזה יום היום ולקראת איזה מבחן אני לומדת.

למדתי שהחכמים במשפט עברי (אופס, הסגרתי מה אני לומדת עכשיו) לא כ"כ מקוריים. ז"א, לא סביר להניח שאני אדע את כל כתביהם בע"פ, התכוונתי לשמות שלהם. הרי לכולם בלי יוצא דופן נוספה האות ר' לשמם הפרטי, וחלק מהבבלים מתקופת התלמוד התחכמו: לאחד קוראים רב; לשני - רבא. לשלישי - רבה. יש להם כהנא 1, כהנא 2. יש להם ר' יוסי ככה, ור' יוסי בן ככה, וכד'. בתקופות מאוחרות יותר נשבר להם לקרוא לכ"א בשמו המלא, או לחלופין בשמו הפרטי, כי להרבה קראו משה/יוסי/אשר/יעקב/יצחק וכד', אז עברנו לראשי תיבות. כולם מכירים את הרמב"ם ואת הרמב"ן, אבל יש יותר יצירתיים - הרי"ף (הר' יצחק אלפסי. לא ממש ר"ת מוצלח, אלא אם הוא היה חובב דולפינים), והרא"ש (רבנו אשר, התאמצו חזק להכניס משמעות לר"ת). יש כאלה יותר לא מובנים, כמו המהרשד"ם (הא? ר' שמואל די מדינה). 

טוב תודה שהשתעממתם יחד איתי. תגובות נאצה ממש לא ירגשו אותי :)

העוני והדוחק בזמן לא מנעו ממני ללטוש עיניים בבגדים שאינני יכולה לרכוש, ואינני מעוניינת אף למדוד נוכח החום המעיק. קצת זמן איכות עם נשמתי התאומה, שרכשה פריט מדהים ומשעשע עבור מישהי מיוחדת שתגיע בקרוב למחוזותינו, היה חסר לי מאוד. 

חברה מהלימודים דחקה בי לשלוח לה סיכומי שיעור בדיני השעמום מבלי לומר את מילת הקסם, שאינה "שומשום היפתח" אלא  מילה המזכירה יותר "ביצה קשה" (ומתחשק לי לנעוץ בה קיסמים משומשים על שום תעוזתה, זו שהייתה בתאילנד פעמיים בתוך שנה אחת), פירגנה לי במרירות משנודע לה שחזרתי הביתה רק לקראת השעה 21:00. אמרתי לה שהייתי חייבת להשלים שעות פוטוסינתזה בהתחשב בעובדה שלא ראיתי אור יום במשך 3 שבועות לערך... [כן, אני במצב צבירה "צמח" לכל אלה שלמדו ביולוגיה וחושבים להעיר לי]

אם יש משהו שאני מעולה בו, זה בפדיחות. אנחנו כרגע בשלב סגירת המעגל עם הפסקה הראשונה, כי הפדיחות בד"כ מוציאות אותי נעלולת פלא. איש התקשר אלי מאזור חיוג 08, ועד שעניתי תמהתי מה איבדתי באזור אשדוד רבתי [לא חשבתי שהשארתי שם משהו בביקורי האחרון]. אז עניתי וקשקשתי רגע ארוך ביותר בחושבי שמדובר בברנש הערס מהצפון, וחשבתי לעצמי מה הוא איבד באותו אזור חיוג. נזכרתי גם שהוא לא היה פותח איתי את השיחה באותה הצורה: במקום לומר לי "את בטח מהרהרת לעצמך מי מתקשר אלייך מאזור חיוג 08" הייתי מקבלת נהמות וברכות סטייל "מ'כוערת איפה נעלמת". אז נפל האסימון, מדובר בבחור החדש מהלימודימים, ומזל שלא הגענו לשלב בשיחה שאני צריכה לקרוא לו בשמו/ שחשפתי פרט שלא קשור אליו בשיט/ וכו' - אחרת הייתי פשוט יורה בעצמי עם אקדח צעצוע. אני מדברת מניסיון, זה היה קורה לי פעם המון. 

הערב ירד מזמן, נגמר זמן הבטלה. 

חריש-חרוש,

נ.ב. - השנה אני הולכת על "מזדיינת דיקן". אין מצב לטייטל אחר.