לחות ללא פשרות

אחרי שנה (כמעט) מגיע הרגע שבו אני עושה חושבים, עומדת על טיב היחסים בינינו, וחושבת לאן אפשר להתקדם והאם זה ריאלי.

לגבי הריאלי - נוכחתי הבוקר שריאלי והוא זה שני דברים רחוקים זה מזה.

יש דברים שאני לא אוהבת בו והם לא משפיעים עלי כי אני אוהבת בו המון דברים אחרים. מה שאני לא אוהבת בו וכן משפיע עלי זה שהוא מקובע, ויש בו מעצורים שגורמים לו לדבר הרבה ולא לעשות דבר. לפעמים טוב שהוא לא עושה, כי הצהרת הכוונות מעידה על הכוונות שלא מתאימות לי או לנו כזוג.

זהו רגע של בכי, כי אני שונאת להגיע למצבים האלה שעלי לנהל שיחת נפש, להציב אולטימטום או לדלג עליו ולבצע מהלך חד צדדי.

אני לא רוצה להיפרד ממנו, אבל אני מבזבזת את הזמן איתו. אני לא אשרוד איתו עוד שנה בשיתוק הזה שלנו.

"שלום לחברתי המלומדת."

"שלום חבר נכבד"

"איך זה להיות עו"ד מהמובילות?"

"אותו הדבר כמו להיות מתמחה רק דאחקות אחרות על חשבוני...  כבר שכחת איך זה להיות צעיר פעור?"

"פעור לא שכחתי"

"וצעיר, הספקת לשכוח?"

"מזמן, למרות שנתת לי עוד מנת צעירות בעבר"

"פג תוקף ההשפעה?"

"קצת. :( מתי מתחתנת?"

"מתי שהוא יציע"

"סחתיין"

"מתי אתה?"

"אחרייך"

"ייקח לי קצת זמן, שלא תתייבש בחושך בגללי"

"רגיל שאת מייבשת אותי"

"אאוץ'"

"שמורה לך פינה מאוד חמה בלבי".

הישיש, ברגע של וידוי, אמש. היציאות שלו מזכירות לי תמיד למה לא היה לי חשק אליו.

ומצחיק לי, שהוא והמאהב לשעבר עושים תורנות ביניהם, פעם זה ופעם זה יוצרים קשר על מנת לגשש ולוודא אם אכן חבר אינו קיר.