לחות ללא פשרות

כולי תקווה שלא אהיה גוש לחוץ וקופצני, כך שאוכל להרשים את המראיין ולשריין לי מקום במשרד כה מרשים  

טפו-טפו-טפו... 

(מקפצצת כמו ילדה קטנה שהביאו לה הפתעה)

---

נראה לי שבזאת הסתיים לו שבוע ההתנתקות הלא מוצדק שגזרתי על עצמי. לא ברור מה עבר עלי השבוע אבל חזרתי להיות אופטימית! 

שלום כיתה ג'

לקוח מכאן

הפוסט הזה מוקדש לכל מי שחושבת שתמצא אביר על סוס לבן בפאב או מועדון כשהיא שיכורה, נואשת ולא ממש לבושה, או בכלל: לכל מי שחיה באגדה. 

כאילו אני חתולה שמסתובבת עם פעמון סביב הצוואר, וכשאני נוכחת, מושמע צלצול שמסגיר אותי.

נראה לי שהוא הצמיד לי סוג של ג'יפיאס. 

בכל מקרה, לא זכור לי שיש ביננו סוג של קשר, ולא זכור לי ששיניתי את דעתי: עודני לא סובלת אותו. 

לו רק היה לי האומץ להפוך למכשפה אמיתית כדי לומר לו חד משמעית: "טוס לי מהחיים".

מעדיפה כלום בריבוע על פניו.

Skin Protectant,

כותבת בעיקר למגירה

**good, הוא במילואים עכשיו. יהיה פה שקט סופסוף [31.8.09- איזה שקט ואיזה נעלים. מאז שחזר הוא לא מפסיק לחפור "מתי ניפגש"]

התקשרה אליה בת דודה שנושאת שם זהה לשמה של אמי, להתעניין מה נשמע ובעיקר להשמיע את קורותיה בזמן האחרון. זו פעילות פולנית טיפוסית, המלווה בקריאות ביניים כגון "מא-א-צחה" (בתרגום חופשי לעברית: "מה את שחה?!" שנים לקח לי להבין).

שמתי אוזניות והגברתי את הווליום של המוזיקה, אחרי חפירה של שעה שממנה נשבר לי בעיקר לשמוע את טון הדיבור של אמא שלי המשתנה בהתאם לסיטואציה: יש לה טון לשיחות-פולניה וטון לשיחות עם ילדים קטנים, למשל.

בתום הקידוח אמי ניגשה אלי ושאלה: "שמעת את השיחה?" 

עניתי: "כמה אתן חופרות, הגעתן לסין... הייתי עם אוזניות".

היא: "את יודעת מה היא סיפרה לי על XXXX?" (הבת של הבת-דודה)

אני: "שהיא לסבית?"

היא: "איך ידעת?!?"

אני: "היה ממש קשה לנחש"

היא: "לא רק זה, היא חיה עם מישהי והמישהי בהריון"

אני: "שיהיה במזל..."

אמא: "את יודעת איך אמא שלה הגיבה?"

תנחשו את הקלישאה הכי גדולה, שמדביקים לאמהות פולניות. זה לא קשה. 

"היא אמרה שבאותו הרגע שסיפרה לה, היא רצתה שמכונית תדרוס אותה למוות".

שקלתי להיפטר מהסלולרי שלי. הסקתי שבמהלך השבוע האחרון סיננתי יותר משעניתי לשיחות. זה התחיל מטלפונים מהעבודה לשעבר - שרצו שאצטרף לטיול משרדי. לא מתחשק לי לפרט מדוע התעצבנתי מצורת ההזמנה הזו, כי מי שלא מכיר את המשרד הזה עשוי לחשוב שאני דיווה טמפרמנטית. אח"כ המסננת עברה לטפל בשיחות מבחורים שהעלמתי.זה באמת מציק, בגלל אלה שחושבים שזה מאוד מתוחכם להתקשר מחסוי שתי דקות אחרי שסיננתי את השיחה מהמספר המזוהה. החלטתי שלא להיפטר מהסלולרי, ולא לעשות אנ-אינסטול למסנג'ר (פתחו נגדי בחזית גם שם מסתבר). למה שאהיה בעונש? למה לסנן גם את אלה שאני רוצה לענות להן? אני אצטרך בין כה וכה את אמצעי התקשורת האלה כדי לארגן על-האש בסופה"ש, לחגוג את סוף עונת המבחנים ותחילת עונת הקיץ והחברים. 

כשהייתי ילדה בחופש הגדול תמיד חשבתי שאת הקיץ אעביר בשריצה רבתי, אבל לקיץ הזה יש לי תכניות, כי נמאס לי מההסגר והשריצה המסיבית שהתחילה ביוני ועומדת להיגמר ביום שלישי. אחת התכניות היא חיפוש התמחות עם דגש למקום שמחפש סנג'ר הידוע בכינויו "טרום-מתמחה". העניין עם הטרום מתמחה הוא כמובן בשביל הפרנסה, כי העוני שתקף אותי ממש לא מתאים לי, וגם לא מתאים לי לחתום בלשכה כל כך הרבה זמן ובסוף לגלות שהמוסד לביטוח לאומי לא מעוניין לשלם לי את הכמה גרושים שמגיעים לי (בהתעלם מזה שאני סטודנטית, כן?). בכלל, מה זה הכלל הדבילי הזה שמקשים על סטודנטים? זה פלח האוכלוסיה שהכי נדפק. זה שאני הולכת ללמוד לא אומר שהפכתי לרוקפלר והנמלים שתקפו לי את השירותים והאמבטיה עשויות זהב 24 קראט (talk about "golden showers" eheh). עבדתי כמו חמור כדי שאוכל לממן את הלימודים ועכשיו שאני מובטלת אין לי זכויות? זיבי. אז לא הצהרתי שאני סטודנטית. שיעבדו קשה לחפש אותי. 

האמת, שעדיף לי למצוא עבודה נורמלית לפני שהפקיד הדגנרט משירות התעסוקה ימצא לי עבודה בתור פקידה במוסך. הייתי צריכה להגיד שאני מאלפת אריות לבקנים בשירה ביידיש או משהו. כמה כבר אוכל להעמיד פנים שאני לא באמת סתומה וכמה עוד תירוצים נותרו לי בהיכון לשליפה מהשרוול הקצר? 

שמישהו ידליק את המזגן, חם פה 

סובלת בשקט בחושך לבד