עצמתי את העיניים כדי לעצור את הדמעות
וההרגשה בנסיעה חזרה הייתי כל כך חזקה וצלולה.
כאילו באמת קפצתי.
קפצתי למים והקור העלים ממני כל הרגשה שהייתה לי.
פתחתי את העיניים וראיתי צללים מטושטשים.
הדם זרם לאט ורציתי כל כך לצאת, ולנשום,
ולא נתתי לעצמי.
הרגשתי חסרת אונים לחלוטין. אבל בשליטה.
צללתי עמוק יותר והרגשתי איך הכל מתעמעם סביבי.
שחיתי למעלה הכי מהר שגופי התשוש אפשר לי
ושאפתי אוויר בהיסטריה.
הסתובב לי הראש ורציתי רק לבכות.
פקחתי את העיניים והסתכלתי החוצה.
בהיתי בנוף המתחלף במהירות
ונזכרתי בדברים. דברים שנאמרו.
אבל בעיקר באלו שלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
