בלילה הוא הלכתי לבד לאין סוף...היתי אחת מבין אלף איש שהרגישו אותו דבר בעולם...ריקנות...עצבות....חולשה...פחד...אך אהבה....
אחת מהאנשים שחושבים לאן ממשיכים....לאן אני הולכך....
אבל לא...לא נתתי לרגש להשפיע...הגעתי לנרודה....הגעתי לאן שציפיתי....לדמאות....לא רציתי אבל זה מה שקרה....לא יכולתי להחזיק עוד...לא עוד...
אמרתי לעצמי...אבל קרה מה שלא רציתי....בכיתי....הוצאתי את כולי בדמאה אחת....אחת ויחידה....אמרתי שלא עוד...קשה אבל חייב...אין ברירה אחרת...בכל זאות זה יהיה כמו שצריך להיות...
עכשיו כשחושבת על זה...כלום זהו אין בי עוד מה לומר...אני נקיה...אין דמאות..שקרים...שינא....פחד...אהבה....כלום.....פאשות...ממשיך...לא משנה לאן פאשוט הולכת....חד וחלק.....טוב לי ככה...לא ניפגעת....לאפוגעת....לא רוצה כלום...טוב לי כמו שאני....ריקה.........