חופש.

זה אכזבה, כי לא יהיה קיץ כמו שהאמנתי שאני ראויה לו.

זה לחץ, כי יש המון חומר ללמוד לאומנות.

זה התרגשות, סתם להתעורר כל בוקר ליום חדש.

זה דפווווק כלכך, ואולי אני טועה אבל זה לא משהו ששווה לעשות, לא עכשיו ולא כאן!

זה משהו שאי אפשר לתאר, זה מוזיקה.

זה געגוע מטורף, עד כדי כך שאני שומעת את הקול שלך בחלום כ-ל לילה.

זה צפיה, למרות שציפיות זה רק לכריות.

זה הערכה עצמית, למרות שיש לי מלא פירסינגים והספר אומר שזה לא הולך ביחד.

זה אהבה ענקייייית, לחניכים הקטנים שלי...

זה הערכה עמוקה למשפחה שלי.

זה שעמום מטורף, אבל זה שווה מלאמלא כסף(:

מה זה?

זה החיים שלי.

אין לי רומנטיקה. מוזר.