חופש.

שלושת הכשלונות החריפים בחיים היו בשלושת השנים האחרונות, כשלונות כואבים ומאכזבים שאי אפשר לתת עליהם תשובות..

וככה זה ממשיך.. אז אני שואלת את עצמי אם ככה המצב ממשיך באיזה סיבה בדיוק אני אתקבל לגרעין שאני רוצה בשנת שרות? למה שאני אתקבל לתפקיד שאני רוצה בצבא? למה שאני אצליח בקרירה באופן כללי? טוב טיפה הגזמתי.. זה גורם לי לחשוב שאני מעריכה את עצמי יתר על המידה, כי הרי הרגשתי ממש טוב ונהנתי וכולם היו כלכך בטוחים בי ובכוח שלי ובגישה שלי.. אז למה?  אני מעדיפה לקבל כפה לפנים שמישהו יגיד לי 'שמעי חמודה תורידי פרופיל, את לא כזאת מוכשרת או מוצלחת או קורנת כמו שאת חושבת שאת' שימעך אותי לרצפה עכשיו לפני שאני מנסה בכלל, זה עדיף מאשר להסתובב ולראות אנשים, שלא מתענינים טיפה, עוברים את השטויות האלה בלי יותר מידי מאמץ או רצון מטורף.. שלא נדבר על יכולות ואישיות..

קיצור תחושה מחורבת, שאני יודעת שתעבור, כמו כל אחת כזאת.. אבל מה הלאה? למה להמשיך לנסות?..

כי אני רוצה את הדברים האלה, כי אני יכולה לתרום למקומות האלה, כי מגיע לי, כי למה הם כן ואני לא?! 

ושוב.. over self-esteem הערכה עצמית מופרזת..