!!!Welcome to the FREAKSHOW
סיפורי צרות בגן העדן |
| 4/2007
החיים בהקפאה
הרהורים של חייל... אני חושב לעצמי כמה שאני רוצה להמשיך את החיים שלי. אני מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום... רק משרת... משרת וסובל... ומה יוצא מזה? כלום! פז"מ... ומה עוד? כלום!
זה למה אני רוצה לצאת לקצונה. כדי להתקדם. להפוך למפקד... ואז להפוך לקצין... ואז לעבור את קורס היסוד... ואז להיות מ"מ ולהתקדם משם לסמ"פ... ואולי גם למפקד בקורס יסוד... להתקדם.
אבל... מה? לשרת יותר זמן? לחתום עוד שנה וארבע?! הרי אני רוצה להמשיך עם החיים שלי. לסיים כבר עם הצבא. לחיות לפי הלו"ז שלי. לעבוד, להרוויח כסף, ללמוד משהו... להחזיר את ה-IQ שנפלו לי בשבטה בין הכדורים העקרים וגרגרי החול.
עכשיו אני בכלל מצפה בכליון לחזור בגלל ג'ניפר. אני רוצה לדבר איתה. לראות אם משהו יצא מזה. משהו חיובי שעלול לצאת מהצבא... בהנחה שאני לא מדלג לעזה מחר או משהו מחורבן כזה.
אני לא מאמין שאת רוב הזמן שלי אני מבלה בצבא כששם אני עושה כלכך מעט ופה בבית אני עושה כלכך הרבה... שיו... החיים במדינה הזו מתסכלים. ומשעמם לי... העולם משעמם אותי. הייתי במוסד ושעמם אותי להיות שם. לא היו שירים שעניינו אותי כמעט. רוב הזמן ישבתי וסתמתי ת'אוזניים. ותכלס לא התחברתי עם האנשים בשיט. ולא שתיתי מספיק... לא הרגשתי כלום.
אני חי בשגרה כל הזמן... ופשוט משעמם לי. אני רוצה שינוי... אבל אחד דרסטי... כמו כשפגשתי את גל... היא הראתה לי מחדש את העולם כולו מזווית שלא הכרתי... ועכשיו... אני צריך משהו חדש... כי כל הצעצועים שלי התיישנו. להשיג חברה אולי יעודד אותי... אבל כנראה שזה לא יטריף אותי כמו שאני רוצה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: