!!!Welcome to the FREAKSHOW
סיפורי צרות בגן העדן |
| 7/2007
שינויים
הפוסטים שלי מרגישים קצרים יותר. פחות עמוקים. אני חושב שאני משתנה. פחות איכפת לי. פחות בא לי להשקיע.
אני הסתכלתי עכשיו על החיים שלי מאלפיים ושש ועד היום ואני מלא חרטות. אני מרגיש כאילו אני כבר נצח נצחים בצבא. הזמן כביכול עובר מהר ועם זאת לא זז בכלל. אני משתגע מכל העניין. אני עכשיו גם ככה במצב מאוד מבלבל. נראה כאילו רק אתמול הייתי בסוללה הנוראית שלי ועם זאת אני מרגיש כאילו כל חיי בקורס. איזה חיים יפים וקלים.
כמה סיפורים יש לי על גל. היום אני כבר לא מעוניין בה גם בתור ידידה. אני קורא את הפוסטים הישנים שלי על כל כאבי הלב ומתחרט על הכל.
עתיד חדש זורח אל מול עיני. אני עלול להפוך לג'ובניק שעושה יומיות תוך זמן קצר. יכול להיות שבקרוב תהיה לי חברה. אני אקדיש את כל זמני אליה. סביר להניח שאני אשכח הכל. יהיה טוב.
איזה חייל מורעל הייתי בתחילת השירות שלי. כמה שהשתניתי מאז. שנת אלפיים ושש הייתה שנה כלכך נוראית... גם אלפיים ושבע הייתה מבוזבזת למדיי... לפחות החצי הראשון שלה. איך אני קורא את כל זה וזה נראה כאילו זה לקח כלכך מאט זמן... בזמנו כל שנייה נראתה כמו נצח נצחים. איך היה יכול להיות לי "קשה וכיף" בכלל?! אני כאילו לא מכיר את עצמי יותר.
נגמרה לי ההשראה. אני מקווה פשוט להינות מהחיים. יהיה טוב וטוב שיהיה. אם לא יהיה אז מה נעשה? נסתכל אחורה בכאב.
כל החיים שלי אני מסתכל אחורה ורק מצטער כל הטעויות שלי. אני מקווה שבקרוב אני אסתכל אחורה ואתגאה בהישגים.
אבל החיים עכשיו טובים. אני שמח! יהיה לי טוב! אני קובע זאת וככה יהיה!
מממ... וזהו. לילה טוב. צריך לקום מחר מוקדם.
עריכה: פאק... כבר יולי... הזמן טס או זוחל?! נו... הלכתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: