לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!!!Welcome to the FREAKSHOW


סיפורי צרות בגן העדן

Avatarכינוי: 

בן: 37

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שוש...?


מה?! אני?! בפז"ם שלי יוצא שוש?!
כן, אז ככה... אין יותר כבוד לפז"ם. בגדוד שלי החליטו על שבת גדודית... הסוללות סגרו, המפקדה יצאו וגם זה בקושי...

אבל נתחיל מההתחלה... חזרתי מהרגילה שהייתה אחרי המלחמה... כלומר... אחרי שהגדוד שלי התאושש מהמלחמה... ולאן חזרתי? לא אחר מאשר נחל שורק. בדיוק... סוללה א' של הגדוד שלי עושה קו במצפה פאר. המוצב שבו אני הייתי במסלול שלי. אז כל הסדר שעליו עבדנו לפני הרגילה הלך לעזאזל כי נתנו להם ציוד מהמחסן...

אחרי זה החליטו "לצ'פר אותנו" והוציאו אותנו ללילה בבית. גם כן משהו... הגעתי הביתה באמצע הלילה רק בשביל לישון ולצאת.

ביום שני הייתי ליד בית העלמין הישן - הצבאי... בראשון... הנהגים של אגד כמעט ולא יודעים איפה זה בכלל... אז איחרתי באיזה חצי שעה... למרות ששום דבר לא זז שם עד איזה שעה וחצי אחרי המועד להגיע. וכרגיל יש את המסכנים שהגיעו חצי שעה לפני כי המפקדים שלהם אמרו להם שכדאי... עלק... אני את הלקח הזה למדתי כשעוד הייתי צעיר. והקצין המפגר היחיד שהיה איתנו שם... וואי... הוא היה פשוט... מפגר.
אה... כן... אז מה עשיתי ליד בית עלמין בט"ו בשבט? הייתי עם כמה כיתות א' וכמה גנים ביום נטיעות... לא יודע למה לעזאזל לשלוח חיילים לארוע של ילדים וזה... אבל שיהיה...

הייתה לנו נסיעה ארוכה ומעפנה עד באף לכיש מראשון... נסענו בתחבורה ציבורית... פאקינג קריית גת. ולמה נסענו לשם? מטווח לילה... שהברזתי ממנו קצת... ו... כמה שיעורים מפגרים על קשר ורפואה... ואז בשלוש אחר הצהריים ביום שלישי המחלקה שלי התחילה לצאת מבאף לכיש לכיוון קדומים... כן... ליד כפר סבא... מקרית גת... אררג... זה איזה 8 שעות של אוטובוסים וביום גשום... ממש גשום.

הגענו באיזה 11 בלילה והתחלנו להציק לאנשים שיסדרו לנו חדר... פשוט התמוטטנו שם... ואז גם קמנו בשמונה בבוקר בשביל לעבור סדרה של שיעורים ממש אבל ממש מפגרים... ובסוף של כל זה נסענו לצופים... ברוך השם, הפעם הנגד שלי הסיע אותנו לשם בטרנזיט ולא היינו צריכים לסוע לכפ"ס באוטובוס או סבל כזה...

הקמנו את המשרד שלו עד השעה 1 בלילה ביום רביעי... וישנו במשרד כי גדוד המילואים שהיה שם... טוב... הם עוד היו שם... אז החדרים שלהם. בחמישי שאר הפלוגה הגיעה והמילואים הלכו... ותפסנו אחריות על הקו... הקו הכי בזיוני שראיתי בחיים שלי!!! כל הקשר שם במצב... וואו... אני אפילו לא רוצה להתחיל לכתוב על זה... פשוט נוראי. קרענו את התחת כל חמישי... ובערב סופסוף למחלקה שלי היה זמן להכנס לחדר... אחרי שכל הפלוגה כבר הספיקו לתלות לונגים על הקירות... כוסאמא שלהם. חפש"נים.

קמנו על הבוקר באיזה 5 וחצי... לפני השמש... כדי לצאת הבייתה... איזה קור... ברר... בשש כולם עמדו למסדר... ומי איחר? מי לא קם מהשינה? בדיוק... הסמ"פ הסמרטוט שלי! אני שונא אותו! הקצין המשלח הבייתה איחר למסדר יציאה! אין לזה תרוץ! זה עונש מוות! לא מאחרים לתומכי לחימה למסדר יציאה שלהם! הם יצורים לחצ"ביים נטולי רגשות!

ובמקום לעלות על האוטובוס של אגד בשש ועשרה בש"ג נסענו בנגלות של 8 חיילים כל פעם לתחנה המרכזית בטרנזיט של הנגדים עם הנגד רכב של הגדוד. בנגלה הראשונה עלו כל הצפונים-דרומיים. בשנייה עלו בהתחלה אנשים כמו חזירים... ואז אחד מהמחלקה שלי שהוא צפוני היה צריך לעלות... אז אחד מחולון ירד... ואז אחד מירושלים היה צריך לעלות... היו שם שניים מפתח תקווה על הטרנזיט... שניהם צעירים מתים... ואני מסתכל מסביב... ואני כזה... "מה יש לכם?!" ויורד. וכשאני מסתובב לקחת את התיק אני מסתובב לאחד ואומר לו "אתה סמרטוט, שתדע". צעירים מסריחים. בנאדם גר בירושלים ויש לו נסיעה די רצינית הבייתה והאלה מפתח תקווה לא מוכנים לחכות ת'חצי שעה המזדיינת שהאוטו יחזור. אם אני הייתי צעיר ורואה בנאדם כמוני... שהוא חודש מהשחרור שלו... יורד מהרכב בשביל לעשות מקום לעוד איזה צ'ונג רק בגלל שיותר קשה לו להגיע הבייתה... הייתי ישר יורד... הייתי אומר לו "וואו! אתה מ.א.! לך הבייתה!"... אבל לא... כולם צעירים פעורים.

אז זהו... יצאתי שוש... אחרי שבוע סיוט שבו כמעט לא ישנתי בלילות... ישנתי בבית... וכל הגוף שלי עדיין תפוס... עד מתי?!?! עד ה-10 במרץ! אבא'לה מתחפש"ש! עוד 25 יום! עוד 10 לילות של שינה בצבא! קורס פלאש איפשהו שם באמצע... ועדיין אין לי סמל ראשון!!! צה"ל!!! אתם תשלמוווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!
נכתב על ידי , 13/2/2009 18:26   בקטגוריות צבא, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפטר


אז זהו... יצאתי ללילה אחד בבית. אין לי שום תכנית מיוחדת... רק כביסה, לקחת כמה דברים חשובים... ולחזור לבסיס.

קמתי היום ב-12 בצהריים אחרי ששמרתי בלילה, כך שהקימה המאוחרת מוצדקת. איתי, המפקד שלי, אמר לי שהיום אני יוצא לאפטר. לקחתי טרמפ עם הסוזוקי של סוללה ג' לשדרות, שם הם אספו חייל אחר מהסוללה.
הלכתי לתחנת אוטובוס שבה אמור לעבור אוטובוס לתל אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את תחנות האוטובוס של שדרות. די מצא חן בעיני זה שהן משמשות כמרחב מוגן. "כל הכבוד לעירייה" חשבתי לעצמי.
לאחר זמן מה הופיעה מונית שירות בתחנה. כבר אמרתי לעצמי שאין לי סבלנות לחכות לאוטובוס. לוקח להם המון זמן להגיע. עליתי למונית ופתאום הנהג אומר "צבע אדום, כולם לרדת". מהר ירדנו מהמונית ונכנסנו לתוך התחנה המוגנת.

שומעים נפילה רחוקה ונרגעים. "טוב, נפל, בואו נלך" אמר נהג המונית. הנוסעים התחילו לצאת מהמרחב המוגן ופתאום נשמע פיצוץ מחריש אוזניים. עשן מילא את הרחוב וגיצים ורסיסי זכוכית התגלגלו על הרצפה. באותו רגע הלב שלי קפץ, האוזניים שלי החלו לצפצף והרגליים שלי החלו לרעוד. לה הבנתי מה שקרה בהתחלה. ואז פתאום הבנתי שנפל קסאם במרחק של עשרה מטרים ממנו או פחות ושיצאתי מזה ללא פגע פיסי. למרבה המזל לא נפגעו גם שאר האנשים שהיו במקום.

כלי התקשורת, מד"א והמשטרה הגיעו תוך דקות אחדות. הרחוב שתהיתי איך הוא כלכך ריק רק לפני כמה דקות היה הומה אדם.

אני... אני רק רציתי למצוא עכשיו איך להגיע לתל-אביב... עכשיו שהמונית שלי התרסקה. הכביש נחסם כך שהאוטובוס של מטרופולין לא הגיע לתחנה... עליתי מהר על מונית לירושלים שהורידה אותי בצומת קסטינה.

במשך רבע שעה יצא לי לטעום את המשמעות של להיות תושב העיר שדרות. זה הביא אותי להבנה של כמה חשובה הנוכחות של צה"ל סביב הרצועה וכמה חשוב הנצחון. אני אישיתי מתכוון לתת את כל נשמתי כדי שהתותחים שנמצאים סביב עזה ימשיכו להפציץ ולא יפסיקו עד שאחרון הטרוריסטים של החמאס יפסיק לנשום.
נכתב על ידי , 6/1/2009 18:44   בקטגוריות צבא, עופרת יצוקה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יומיות!


טוב, אז שלחו אותי... באיחור של ארבעה חודשים... לקורס שלב... אלחוט 08... יענו אני מעלה את רמת האלחוט שלי מ-06 ל-08... כמו רובאי, לקרביים שבינינו.

המדריך של הקורס זה בחור שעשה יחד איתי את הקורס יסוד אז פאדיחות... והוא כולו קריר ומעפן שכזה. אבל נו... שומר על מקצועיות... בעע... מדריכים של בהד 7... כולם אותו חרא.

רציתי קורס של שבוע אבל מדברים על זה שבשלישי זה נגמר... לא בא לי לחזור לבסיס ללילה רק בשביל לצאת ת'חמשוש המסריח שהגדוד נותן.

בכל מקרה הקורס די משעמם... לומדים דברים שאני כבר יודע או דברים שלא קשורים בכלל למה שאני עושה בגדוד... וגם ככה אין חשש שאני אחתום קבע ואעבור ליחידה אחרת... אז... משעמם... אבל אני פה בשביל היציאות ו... הדרגה הארורה שלי שלא קיבלתי!! סמל ראשון... מי בכלל צריך את זה? אני רוצה את דרגת "אזרח בכיר" כבר... יואו... שלוש שנים זה פשוט יותר מידי.

 

אז זהו... יומיות... חזרתי הביתה... ועכשיו... אני לא יודע מה לעשות עם עצמי! ><

 

בכל מקרה, התקשרתי ממש לפני כמה שניות ל-SnowballVFX וענת אמרה שהיא תתקשר אליי מחר ואולי אני אוכל לבוא לבקר!! ^^

וואי, אם הם יאהבו את הציורים שלי אולי הם ירצו אותי לעבודה או משהו כזה.

 

העתיד נראה טוב. ההווה גם לא רע... אבל פצעי העבר... הם עוד לא מרפים ממני.

נכתב על ידי , 7/12/2008 19:48   בקטגוריות צבא, עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
3,710
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , משפחתי וחיות אחרות , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShining Dawn אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shining Dawn ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)