אני אותו דבר. אותו זבל שהייתי בתיכון... חשבתי שהייתה איזו התקדמות בחיים שלי מאז שסיימתי ת'תיכון... אבל אני עדיין טיפוס אימפולסיבי ופזיז. אני סתם עושה את הדבר הראשון שבא לי לראש כל הזמן. אני טועה בלי סוף ובלי סוף מעירים לי על זה.
אני עדיין שקט וביישן עם זרים ורועש ומעצבן עם חברים ודורש יותר מידי תשומת לב.
אני לא נותן מספיק תשומת לב למשפחה שלי כשאני בבית. אני סתם נדבק למחשב עד שיש לי סיבה לצאת מהבית.
אני נוטה לשים את כל הביצים שלי בסל אחד ואחרי זה הן כולן נשברות. אני מהמר יותר מידי איפה שלא צריך וחסר בטחון איפה שצריך.
אני לא עושה כמו שצריך מה שאומרים לי. כל הזמן אני עושה טעויות ולא מבין מה רוצים ממני.
אני תמיד חושב שאני צודק ושאני מסוגל להסתכל על עצמי באופן אובייקטיבי אבל זה לא נכון.
אני חושב שיהיה בסדר אבל כל פעם שנראה שהולך להיות בהיר עננים מכסים את השמים.
אני מקבל הרבה מחמאות על המראה שלי, השכל שלי והכשרון שלי אבל אף פעם לא על האישיות שלי. המחמאות לא באות מהאנשים שאני רוצה שיחמיאו לי.
אני מסיק מסקנות מהר מידי ופועל לא נכון לפיהן.
אני מצייר טוב אבל הציורים שלי משעממים אותי.
אני רוצה לנגן אבל מעדיף להקשיב.
אני רוצה להצליח אבל לא להתאמן.
אני רוצה להרוויח אבל לא לעבוד.
אני רוצה אהבה אבל לא מחפש.
אני מודע לחסרונות שלי אבל לא פותר אותם.
אני לא רוצה שידחפו אותי אבל לא נלחם בחזרה.
אני חרמן אש אבל מפחד לעשות סקס.
אני בעד צניעות ומשוויץ בלי סוף.
אני שונא צביעות ובעצמי צבוע.
אני לא מסוגל לשקר או אפילו להסתיר את האמת אפילו כשממש צריך ולעומת זאת אני מסוגל לשקר בפה מלא על שטויות.
מממ... טוב, נגמר לי מה לומר. אני שומע אנסיפרום ובא לי לצייר קצת לפני שנגמר לי היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
