בשורה תחתונה

אחרי שבועים מאוד ייחודים שבתי לביתי. [ הידד &_______& ]

סגרתי את כיפור. הצום עבר מאוד מהר והיה קל. הצלחתי לשמור את הסוף ולא להתפתות לאנשים שלא שמרו .
בהתחלה חששתי מהקטע שנצטרך לסגור בבסיס והתבאסתי כי ידעתי שכל החברים שלי בחורב עכשיו עושים חיים
ורק אני לא שם. אבל הופתעתי לגלות שלסגור כיפור בבסיס היה מהנה וחוויתי ביותר לא פחות מהמפגשים בחורב.

האנשים שאיתי במחלקה ובמיוחד איתי בחדר נחמדים אחד אחד או שאדייק הבנות שאיתי בחדר נחמדות אחת אחת
יש שם משהו מדהים של שיתוף פעולה של אחת השנייה תמיכה וסוג של אכפתיות ושלהגיד לחברה "לא" כשהיא מבקשת
עזרה, לא קיים אצלנו. בכלל.

אתה מתקבל כפי שאתה. כל אחדד שונה בהרבה מאחד השני. כל אחת מגיע מחור שונה ודפוסי התנהגות ודיבור שונים ואנחנו
מצליחות לפצות על זה. וכן אני נזכרת בלימודי בבית ספר תכלס? כור היתוך.

עוד חוויה שאני לא אשכח לתקופה הקרובה זה את "שבוע אדום" שבו כל אחד מאיתו עשה עבודות טורנות כמו במטבח.
ההגשה הייתה חוויתית במיוחד לראות את הבנים משטיחים את הקוסקוס כמו חומוס כדי שיהיה להם מקום בצלחת לעוד אוכל.

הטבחים ההזויים שעושים מכל דבר שכונה ושמים מוזיקה מזרחית בקולי קולות  ושגורם לנו לנקות את הכלים לפי הקצב. לרקוד וקצת לחייך

ולשים זין על זה שיש לך לשטוף כלים לנקות זבל ולנקות אתהמבטח של בסיס שלם.

היה נורא משמח לקבל צ'ופר - מעדן דני מהמפקדת אחרי שנקינו את ה"קרטוניה" והפחים של כל הבסיס. עבודה מסריחה אבל תוגמלנו לאכול מעדן מתוק

ולשבת בתוך המקרר [בגודל של חדר] . ולחייך

 וגם ללבוש את המסיכות וכפפות שהצחיקו מאוד את הבנים שצפו בי מעיפה קרטנםי ומקללת את כל העולם.

ואפילו ניסו לפתח איתנו שיחה עד שהמפקדת איימה עלינו שאם נדבר איתם נחטוף נקודה.

היה מצחיק לצחוק על המפקדת נשברת וצוחקת.
לחוות את הציטוטים והיציאות של הבנות בחדר וכן אתם לא תבינו . *מסווג*  סתם. פשוט אתם לא תבינו נקודה.

היה נורא מבדר להצחיק את הס.מפ בכך שאני לא יודעת  ערבית ואומרת את המשפט הפשוט "עצור עצור והזדהה" עם שגיאות מול כל הפלוגה.

וגם להצחיק את כל הסגל עצמו. ולא להבין שהם צחקו ממני ולגלות את זה בדיילי.

השמירות היו חוויתיות במיוחד היה חוויתי להצדיע ל5 אנשים ביום :D בשער יציאה מהבסיס.
ולהכיר חברה  מהמחלקה קצת יותר.

לשמוע בקשר את הבנים המאוד בוגרים צועקים "** חרמן תורן חרמן תורן 

 ואת המפקד מאיים "חדל קשקשת אתה רוצה לסגור את כל חייך בבסיס?! "
בשעות הקטנות של הלילה.

להקפיץ את הכיתת כוננות של הבנים כי נבהלנו מהצלליות של עצמינו במהלך השמירות בלילה ליד הגדר של הבסיס.

לקרוא כתובות על הקיר וירידות עלינו וגם לכתוב ירידות על הבנים בחזרה ;)

לאכול את המאפים של הבסיס הלחם והלחמניה הממש טעימות שהטבחים אפו !! באמת אין דברים כאלה.

לצחוק על הסרס"פ ולספר למפקדת שנחרדה שבת אחת פנה אליו ואמרה בטעות "הקשר הסרסור" שקרע מצחוק את כל הפלוגה.
וחאלס. נסיים את החפירה.

תמו להם עוד שבועים שניסיתי לסכם בקצרה. ותחילתו של רבעו"ש מפנק ונתראה ביציאה הבאה :)

 מה שלפעמים קצת מעצבן. אין לי מושג אם זה קרה למישהו גם. חוץ ממני.

כשאתה בא ליציאות של חברייך היקרים בני עירך. באיזשהו שלב אתה מרגיש כאילו שיש סוג של חור בינכם. שאף אחד לא מבין את השני.

או שאתה לא קשור לצחוקים ולמה שהולך אצלהם.. או שאין לך כוח לנסות כי אתה עייף. כן כל הזמן עיף, למרות שאתה ישן המון כשאתה חוזר הביתה

המצב נשאר אותו דבר. כל הזמן תחוש את העייפות הארורה הזאת. ברגע לא צפוי. ככה פתאום

ואז אתה ממש מתעצבן על עצמך כי אתה יודע שעד ששוב תחזור הבייתה זה יהיה עוד שבועים.

וכל פעם הדבר חוזר חלילה.

החלטתי לחזור אבל הפעם בצורה קצת שונה.

[ כפי ששמתם לב לפי הצבעים]  אני אשתף את מה שעובר עליי ומה שקורה בצבא.. [ כמובן את מה שמותר לספר =) ]

אז עכשיו רציתי פוסט רישמי כזה. פותח תשנתיים הבאות [ בנתיים] שלי כאן בצבא הההגנה לישראל.

אז יאאלה נתחיל..

אני עדן. התגייסתי ב 16 לאוגוסט .. עוד מעט אני אהיה כבר חודש בצבא. אני במודיעין שדה ששינו את שמו לאיסוף קרבי. והוא לא קשור למודיעין הרגיל שאתם מכירים זה חיל חדש בפני עצמו תכירו.

סיימתי טירונות. היה חוויתי. לא היה קל בהתחלה להתרגל לישון שש שעות שינה. הייתי רגילה לישון פי שתיים. להיכנס לכושר מחדש ולהתרגל לסמכות ולמשמעת.  או בקיצור אי אפשר לעשות מה שבא לך.

התחלתי קורס. תצפיתניות. ואם תגידו לי שזה חרא תפקיד אני אענה לכם שאתם טועים ולא מבינים מהחיים שלכם.

אז מה קרה לי?

נפלתי מבול עץ. חחח באמצע צעידות.

במטווחים נעקצתי על ידי דבור.

וחטפתי דלקת אוזנים.                                  אין לכם ממה להיבהל. זה רק קורה לי . D:

סגרתי שבת. היה נורא כיף. זה לא כזה נורא כמו שחלק חושבים. בעיקרון אתם יושבים עם כולם ונחים . מה שלא עושים ביום רגיל בצבא.

שרים ביחד מדברים על שטויות. וגם אוכלים חטיפים ביחד . מקבלים חבילות מההורים ומשתפים חוויות.

היית במטווחים היה אדיר. באנמע המדבר. גם ירי ביום וגם בלילה. מה שיפה בלילה שרואים את כל הכובים מה שלא יוצא לראות בעיר.

גם עשיתי ניווטים אבל בנתיים רק ביום. הייה נחמד. זה לא כלכך מסובך כמו שחלק חושבים.

המפקדות בסדר גמור. משחקות את עצמן קשוחות כדי להזכיר לנו שיש דיסטאנס אבל לא יותר מזה. חלקן נשברות ומחייכות ונורא נחרדות מכך.. אבל הקטע הוא שהיא אנושית.  קורה .

לפעמים הן אומרות דברים שממש מצחיקים ואז אם את צוחקת הן צורחות עלייך. ולפעמים מריצות אותך או מורידות אותך לשכיבות שמיכה. אין ממה להתבאס תחשבי על זה שיהיו לך שרירים.

הבסיס שלי הוא כמו ספארי. אני יכולהל ספר שש בו ביצה ויש לי נוף מהחלון בחדר. ויש שם כל הזמן חסידות. לפעמים יש חתולים. וזאבים קטנים -טנים. בחדר אוכל יש ציפורים. נורא מלבב נכון ?

הנה כפי ששמתם לב כבר יש פה חתכת חפירה.. וזאת רק ההתחלה.. בעצם סיכום של כל הטירונות בעצם. אז לגיטימי .

מה שכיף הוא כשחוזרים הבייתה אחרי תקופה ממש ארוכה בבסיס. ולדעת שכולם מתים לראות אותך . אין הרגשה יותר טובה מזו.

אז בנתיים נסיים כאן ונתראה בפוסט הבא ^ .^

הו כמובן חג שמח ושנה טובה