ריאליזם בפרופורציה.

יש לי מן נטיה כזאת להתחיל מהסוף.

במקום להתחיל מהבנאלי ואז להתחכם קצת, אני מגיעה לבנאלי אחרי דרך ארוכה של דברים שצריכים להיעשות מאוחר יותר.

לא רציתי שזה יהיה כך, אני גם לא מצטערת, אבל ההבטחות שלי לעצמי הן בגדר המלצה בלבד, מסתבר.

אני לא חושבת שעשיתי משהו משמעותי כלשהו by the book

וכן, יש בזה טעם מסוים של החמצה.

*

אנחנו מלמדים אנשים איך להתייחס אלינו

ואני, אני מורה גרועה.