ריאליזם בפרופורציה.

(כמה קיטשי אבל איך לא)

היומולדת התחילה בצו ראשון :\

בראיון אישי נפלתי על מישהי ממש מתוקה (תאומים-סרטן, היום שזה מתחלף. משום מה כל מי שהוא על הגבול בין המזלות האלה, כלומר נולד ביום הזה, אז אני ממש מתחברת אליו שזה דיי מצחיק כי ככה ברגיל אני לא מסתדרת לא עם תאומים ולא עם סרטן) בכל אופן, לפני שהגעתי לשם ממש פחדתי מהפסיכוטכני אבל ידעתי שאם יש משהו שבטוח ילך לי זה הקטע של המילים הגבוהות שאני צכה להסביר את המשפט ולכתוב בלי שגיאות, אז זהו שזה הלך רע. ממש רע.

בחלק של הכתיבה - בדרך כלל אין לי שגיאות כתיב, אבל פעם בכמה זמן יש איזה יום שבו שום מילה לא נראית לי הגיונית כשהיא כתובה. למשל אני יכולה לכתוב "היפופוטם" זה לא יראה לי הגיוני ואז אני אשנה ל "איפופוטם" או "איפופותם" וזה יראה לי הגיוני. עם המזל שלי בדיוק באותו יום זה קרה לי.

אני חושבת שגם מילים פשוטות ומילות חיבור כתבתי בשגיאות כתיב :(

הקטע של ההסבר היה אפילו יותר גרוע. היא הביאה לי דף עם משהו כמו 8 משפטים והצביעה על אחד מהם ואמרה לי להסביר. חצי מהמילים הגבוהות במשפט לא זכרתי מהן,  עד כדי כך לא היה לי כיוון שגם לתקוע איזו מילה סתם ולקוות לטוב לא יכולתי. (אבל לא היתה לי ברירה) מה שהכי מבאס זה שבזמן שהיא חכתה שאני אתן לה תשובה קראתי את כל המשפטים וגיליתי שידעתי את כולם חוץ מהשניים שהיא נתנה לי :\

עוד דבר מצחיק באימות נתונים היא שאלה "זה נכון שנולדת ב-13.11 רגע..זה נכון שיש לך היום יומולדת?" (אז אמרתי שכן) "מה?! מה את עושה פה? טוב בואי נעשה את זה מהר מהר שתצאי מפה מהר..." חח חמודה

אחכ אצל הרופא הפתעתי את עצמי, הייתי בטוחה שאני אתבייש ואגמגם או אסתיר את עצמי עם הידיים, אבל האמת היא שממש לא שמתי זין. שכבתי שם עם יותר מחצי וילון פתוח כך שגם אם מישהו עבר מחוץ לחדר הוא יכל לראות אותי, וגם מי שבחדר יכל היה לראות אותי מזוית מסוימת. מעבר לזה בשלב הזה כבר כל כך לא היה לי כוח, כשהוא שאל אותי ת'שאלות ישבתי על הכסא עם הראש על השולחן ובהיתי באויר ובבדיקה עצמה צעקתי עליו חח (הוא אומר לי לישר רגליים ולרדת למטה אז אני יורדת ואז הוא אומר לי עוד אז צעקת עליו "טוב אנלא כזאת גמישה מה אתה רוצה" אז הוא התחיל לשאול אותי איזה ספורט אני עושה ובלה בלה חח)

בפסיכוטכני הלך טוב. הייתי ממש בלחץ מזה אבל זה היה ממש קל.. אפילו המתמטיקה שממנה הכי דאגתי היתה קלה.

מה שהלך רע זה דבר מאוד פשוט:

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הלכתי לפני הצו לפסיכיאטרית לקבל מכתב ממנה, והיא כתבה בו את זה שהייתי מאושפזת, תאריכים, כמה זמן הייתי מטופלת אצלה, ועם כל זה היא כתבה את זה שעכשיו אני יותר טוב וכשירה לשרת.

בין כל היופי טופי הזה היא כתבה משהו מאוד בעייתי.

והנה אני מצטטת:

"מאובחנת כלוקה באישיות גבולית"

וזה בעייתי. מאוד בעייתי ולמה זה?

קודם כל אישיות גבולית זו הפרעה כרונית. מה שאומר שזה לא אפיזודה ועובר, אלא זה כרוני.

כן יכולות להיות תקופות טובות יותר או פחות, אבל בגדול סביר להניח שאחרי תקופה טובה תבוא רעה.

כי אחד הדברים שמאפיינים את ההפרעה הזאת היא אי יציבות יציבה. (כלומר באופן דיי קבוע האדם לא יציב)

מעבר לזה, מה שאותי עוד יותר עיצבן, זה שזו הפרעה שאסור לה לאבחן אותי בה, ולמה זה?

מה שההפרעה אומרת זה שהאישיות שלי היא לא 100%, יש בה פגם שסביר להניח לא יעלם, יהיה אפשר לטפל בזה וככה לנהל חיים כמה שיותר רגילים אבל זה לא משהו שמבריאים ממנו כי זה דפקט באישיות. ומה הבעיה? האישיות עד גיל מסויים שזה פעם היה 18 והיום מדברים גם על סביבות ה-20 עדיין בשלבי עיצוב, הרי ילד לא נולד עם אישיות גמורה ומוכנה.

ואני עדיין בגיל שהאישיות מתעצבת, אז אם הילד עוד לא סיים ללמוד לדבר איך נדע אם הוא יגמגם או לא? אי אפשר לדעת בוודאות ולכן אפשר רק לשער שאולי יש לי את זה. אבל לכתוב בצורה כזאת נחרצת וחד משמעית? זו חוצפה.

לדעתי היא היתה צריכה לכתוב שיש חשש שיש לי את זה או משהו כזה.

מעבר לזה, שהסיבה שהם נתנו לי אישיות גבולית היא כי אף פסיכיאטר לא ידע מה באמת יש לי, כל אחד נתן כמה אופציות בלי שבכלל יש לו מושג אם זה מתאים או לא.

בכל מקרה מה שקרה שהרופא החליט "לשפר" את המצב וכתב בתיק שלי "חולה באישיות גבולית" נו מקסים.

קיצר בינתיים אין לי פרופיל שזה קצת מדאיג, אבל נראה מה יהיה..

אחרי הצו נפגשתי עם דייז והסתובבנו בתא ואז שקד באה עם בלונים (סגולים ושחורים עם לב אדום :) וורד והסתובבנו עוד ואז חזרנו הביתה ורייב וצחי באו ונרדמנו להם :\ ומסתבר שרייב ניסתה להעיר אותי ואמרה לי "בילי בילי" ונגעה לי ביד וחייכתי אליה (?) מתוך שינה אבל לא קמתי חח איזה הזוי אז הם ליוו את עצמם החוצה חח והיום עוד מעט אני נוסעת לצימר לשני לילות :) כי שקד חושבת שהיא רוטשילד או משהו ויהיה כיףף