לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my diary...



כינוי: 

בת: 30

ICQ: 258405424 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2010

תובנות מהזמן האחרון (: ועוד כמה דברים שקורים.. חג שבועות שמח לכולם ! D:


אז ככה, מאז הסוויץ' במוח שכתבתי עליו בפוסט הקודם, כבר עברו כמעט שבועיים..

מי שלא קרא, מוזמן לקרוא את 2 הפוסטים האחרונים - ולגלות מה קרה ולמה הייתי צריכה סוויץ' במוח..

 

תאמינו לי, הסוויץ' הזה במוח, זה הדבר הכי טוב והכי חכם שאי פעם עשיתי.

האושר שלי צריך לבוא ממני, מתוכי. ולא מדברים חיצוניים כמו אנשים, או דברים שקורים.

זה הכל נמצא אצלי בראש, ההחלטה להיות מאושרת, ולא לתת לחיוך לרדת לי מהפרצוף אפילו לשניה.

כדאי לכם לנסות את זה (:

 

מה עוד קרה בעקבות זה ?

החלטתי שאני לא מפחדת יותר מכלום.

מה למשל ?

לפני 7 שנים בערך, הייתי בת 11 או משו כזה..

התעוררתי ב-2 בלילה והסתכלתי מהחלון מעל המיטה שלי..

במרפסת של השכנים ראיתי מין דמות כזאתי, היה לה צבע לבן-פנינה.. שקוף כזה.

רוח רפאים כזה.

שיער ארוך מתנפנף ברוח.. נבהלתי ונשכבתי בחזרה במיטה.

כשאזרתי אומץ להסתכל שוב, לא ראיתי שם שומדבר חריג, רק שיחים.

החלטתי ללכת לשתות מים.. שם קרו עוד דברים שהפחידו אותי, אבל זה קצת פחות רלוונטי לסיפור.

בכל אופן, החלון הזה, מעל המיטה.. התריסים שלו היו סגורים מאז אותו הלילה, כי פשוט פחדתי להסתכל לשם.

זה בטח נשמע לכם מצחיק, נכון ?

זה לא היה מצחיק אתכם אם הייתם במקומי.

ועכשיו, אחרי שהחלטתי שאני לא מפחדת יותר מכלום, קבלתי אומץ ופתחתי את החלון.

הוא פתוח כבר שבוע וחצי בערך, ואני כבר לא מפחדת להסתכל ממנו, לא ביום ולא בלילה.

אני אפילו דיי נהנית להסתכל דרכו על השיחים של השכנים, ולחייך לעצמי, כי אני כבר לא מפחדת (:

 


 

וחייבים גם עדכון לגביי א', נכון ?

אז ככה, לפני חודש וחצי בערך, כשהוא נפרד ממני, הוא אמר שהוא רוצה שנשאר ידידים טובים.

אבל הוא לא ממש הראה את זה.

החברים שלו הגיבו אצלו בפייסבוק דברים שאומרים שהוא לא צריך לשמור איתי על קשר ושאני לא צריכה לדבר אליו בכלל.

והוא לא אמר להם כלום, רק "חחחחחחח מת עליכם"..

מה הקטע ?!

אז אמרתי לו שיחשוב על זה, ושיגיע להחלטה, ושאני לא אפגע אם הוא יחליט שהוא מעדיף שלא נהיה ידידים.

למחרת השיחה הזו, דברתי איתו שוב, והוא אמר שהוא החליט שהוא כן רוצה שנשאר ידידים, אבל הוא קבע כמה תנאים.

התנאים שלו היו שאני לא אגיב על כל דבר שהוא משחרר בפייסבוק, ושלא כל פעם שהוא מתחבר ישר אנחנו חייבים לדבר.

שאלתי אותו אם זה אומר שהוא החליף את "ידידים טובים" ל"ידידים רחוקים", והוא אמר שזה "ידידים בסדר"..

אמרתי לו שאני מקבלת את התנאים שלו, אבל גם לי יש תנאי משלי.

אמרתי לו שזו ההחלטה שלו, שנשאר "ידידים בסדר", ושזה אומר שמותר לי להגיב מידי פעם ולדבר איתו במסן מידי פעם..

ובקשתי ממנו לעמוד מאחורי ההחלטה שלו, ולא לתת לחברים שלו להכנס בינינו.

לא היו תאקלים עם החברים שלו מאז, אבל הוא מתייחס אליי ממש מגעיל.

אומר לי שאני חופרת, ובכללי לא מתעניין בשומדבר שאני אומרת לו, ומודה שהוא בקושי טורח לקרוא.

אז מה הקטע יעני, בשביל מה אמרת שאתה רוצה שנשאר "ידידים בסדר", אם שומדבר פה לא בסדר ?

אני רציתי להשאר ידידה שלו כי ידעתי שהוא בחור נחמד, ואכפתי.. או לפחות חשבתי שהוא כזה.

והאמת ? אני לא יודעת מה לעשות..

אני ממש מתלבטת אם להשאר ידידה שלו ובכלזאת להלחם על זה, או לוותר ולהגיד לו שנמאס לי לנסות.

 


 

אמא עברה ניתוח אתמול בצהריים, לא ביררתי בדיוק מה, כי אני לא טובה עם דם/איברים פנימיים/דאגה..

רק יודעת שזה נקרא "ציסטה" ושזה נמצא בשחלות.

הלכנו לבקר אותה אתמול בערב, ובשניה שהתחילו לדבר על זה שהיא מחוברת לאינפוזיה הלכתי לפינה לשבת, כי פחדתי להתחיל להתעלף להם שם..

למרות שזה בסדר להתעלף בבית חולים חחחחח בכלמקרה יש שם רופאים P:

אחותי נשארה לישון איתה שם..

ואמא חזרה היום בצהריים הביתה (:

 


 

הוספתי רשומה חדשה בשמאל !

עם רשימה של ספרים שאני צריכה לקרוא..

שזה דבר שעשיתי הרבה לאחרונה חחחח קראתי את "דמדומים" ביומיים.. ואחרכך קראתי גם את "דמדומים 2 - מולד הירח"..

עכשיו עברתי ל"כל החיים לפניו", שזה לבגרות בספרות, ולאחריו אקרא את "חצוצרה בואדי" שגם הוא לבגרות בספרות..

ואז סופסוףףףף אתפנה לקרוא את "דמדומים" 3 ו-4 !!!! D:

 


ערב חג שבועות !

יומולדת עברי לאבא

הזקן הזה כבר בן 55 חחחח מאזלטוב אבאל'ה

איך באלי איזה עוגת גבינה טובה כזאתיייי יואווו

חחחח אני אוהבת מאכלי חלב.. שמיינע ^^

הולכים לסבתא עוד חצי שעה, אז אני צריכה להתארגן והכל..

תגיבו (:

וחג שמח לכולם !!! D:

3>

 

 

       רעותי (:

נכתב על ידי , 18/5/2010 18:27  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רעותי ב-3/6/2010 02:45
 



אם ויתרת, כנראה שלא אהבת.


הפוסט הנ"ל יהיה כתוב בצורת מכתב..

פוסט זה נכתב בעקבות הפוסט מאתמול, התגובות שלכם, וסוויץ' במוח D:

 


 

א',

אם ויתרת על האהבה שלנו בכזאת קלות, כנראה שלא אהבת מספיק, או שלא אהבת בכלל.

וזה בסדר, זה מותר, רק חבל שהחזקת אותי ככה, וחבל שאני סרבתי לעזוב.

אני חושבת שעכשיו, אני כבר מוכנה לוותר, באותה הקלות שאתה ויתרת.

ונכון שבעמקי הלב עדיין יש לי רגשות כלפייך, אבל בקרוב הם ייעלמו.

אני אפסיק לחשוב עלייך, ואפסיק לענות את עצמי.

אני אחזור להיות אני, אני אצליח לישון, ואצליח לאכול.

ואני אמצא מישו אחר, מישו יותר טוב. מישו שיאהב אותי בלי לוותר.

ויהיה לי טוב איתו, ואני אהיה מאושרת.

כי מגיע לי.

מגיע לי לאהוב, ומגיע לי שיאהבו אותי.

מגיע לי להיות מאושרת.

לא מגיע לי לשקוע בדכאון בגללך, או בגלל כל בחור אחר. בגלל אף אחד.

מספיק, עברו כבר יותר מ-3 שבועות שבזבזתי, ואני לא מתכוונת לבזבז אפילו שניה אחת נוספת.

 

נותר לי רק לאחל לך חיים מאושרים,

שתמצא מישהי שתאהב אותך לפחות כמו שאני אהבתי,

ושאתה תאהב אותה, אבל באמת.

 

       מקווה שיהיה לך טוב,

                      רעות.

 


 

דרוש!

בחור בן 18-19 מאזור השרון/מרכז !

שיהיה אכפתי, חמוד, מנוסה, שיידע לפנק, ולשים אותי במקום הראשון !

השאירו תגובות (:

תודה

נכתב על ידי , 6/5/2010 18:07  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רעותי ב-12/6/2010 23:57
 



איך הרסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים


אני עובדת על הפוסט הזה מאתמול, התחלתי לכתוב ועצרתי לבכות ונרדמתי.

בבקשה תקראו עד הסוף ותגיבו, זה מאוד חשוב לי.

 


 

אז ככה, אני יודעת שלא עדכנתי כבר שנים, כנראה שלא הרגשתי בצורך..

אבל לאחרונה המצב פשוט על הפנים, יותר גרוע מכל מה שעבר עליי אי פעם.

 


 

לפני כמעט 3 חודשים, התאריך היה 14.2.2010. וולנטיינז דיי.

לאחר מחשבות רבות, והתלבטויות אין ספור, הגעתי למסקנה שאני אוהבת את א', והחלטתי שאני רוצה להיות איתו, למרות שהוא בן 16 וחצי (צעיר ממני בשנה ו-9 חודשים) ולמרות שהייתי צריכה לוותר על קטע שהיה לי עם דוד, בחור בן כמעט 22 שהייתי קצת דלוקה עליו, ולמרות שהוא "לא על תקן דוגמן", כפי שהוא הגדיר עצמו.

למרות הרבה דברים.

הגעתי אליו הביתה באותו הערב, שלמה עם ההחלטה שלי.

בשעה 22:22 שלפתי סוכריה ענקית בצורת לב שעליה היה כתוב I <3 U ..

אחרכך היו הרבה נשיקות..

ב-23:55 אמרתי לו שאני רוצה שנהיה חברים, וככה התחילה לה מערכת יחסים (חרוז!)..

משם החלה זוגיות צמודה, היינו ביחד כמעט כל הזמן. כמעט עברתי לגור אצלו בבית.

ישנו אצלו ביחד (ואני התלוננתי בלי הפסקה על הנחירות שמעירות אותי), כמעט כל לילה.

הכרתי את המשפחה שלו, והספקתי להתאהב גם בהם, באבא ע' (למרות שהיו לנו מחלוקות, ואהבתי שהוא קרא לי "כלתי", אפילו שזה קצת הביך אותי, אולי בגלל שבאמת רציתי להיות כלתו בבוא העת), ובאמא ט' (שאמרה לי שאני כמו בת שלה), באחיו א' (כיתה ט', שעדיין כמו אח בשבילי), באחיו א' (אמצע יסודי, לא בטוחה איזו כיתה, שלמרות שהוא קצת קרציה, הוא ממש חמוד), ובאחותו מ' (בת שנתיים, בלונדינית יחידה במשפחה של "כהים", מדהימה !!!), בסבתא מ' (שמכורה ל"האח הגדול" ושונאת את איילה), ממש כל המשפחה..

הרגשתי כלכך חלק מהמשפחה, שהוספתי את שם המשפחה של א' בנוסף לשם המשפחה שלי בפייסבוק.

התרגלתי להיות במרכז העניינים, הכרתי את כולם, וכולם הכירו אותי, קבלתי כל הזמן יחס..

 

ערב אחד, היה זה יום שישי 9.4.2010.. הלכתי עם א' ליומולדת של חברו, עדן.

אחותי, שהם, לא רצתה ללכת, למרות שעדן ידיד טוב שלה, בגלל שאני הלכתי. הצעתי לה שהיא תלך ואני אשאר בבית, כי ידעתי שהמסיבה הזאת יותר חשובה לה מאשר לי. היא אמרה "עכשיו כבר מאוחר מידי, יש לי תוכניות אחרות".

אז היא הלכה לתוכניות שלה, ואני הלכתי עם א' ליומולדת של עדן.

היו שם הרבה חברים שלהם, ולפתע כבר לא הייתי מרכז העניינים, כמו שהייתי רגילה.

ישבתי באזור הנרגילות, עם אנשים שאת חלקם אפילו לא הכרתי.

כשבקשתי נשיקה, קצת יחס, נעניתי בשלילה.

אחרי שבמשך חודשיים מקבלים יחס בלתי פוסק, לא יודעים איך להתמודד עם שניה אחת של חוסר יחס.

וככה עשיתי מעשה טיפשי והחלטתי לעצבן אותו קצת, כי חפשתי צומי.

ניגשתי לסתיו, ידידי ההומו, שמבין כל האנשים שם, חוץ מ-א', היה הבנאדם הכי קרוב אליי.

את סתיו אני מכירה מכיתה א', ואנחנו ידידים טובים מכיתה ז', אפילו חלקנו נאקה (נקבת הגמל) בניצנה שעשתה לנו נעימי כשהלכה P:

אני מכירה את אמא שלו, והוא מכיר את כל המשפחה שלי, והוא אכל אצלנו פעם ונהנה, ואמא שלי עושה איתו עסקאות שאם הוא מפסיק לעשן היא תכין לו פשטידה כמו שהוא אכל אצלנו ונהנה..

 

בקיצור, שאלתי את סתיו "רוצה להתנשק איתי ?"..

ואז נתנו נשיקה כזאתי, עם הפה סגור, רק נגיעה על השפתיים. זה קרה פעמיים.

אחר כך הצלחתי לקבל את הצומי שחפשתי, כי הלכתי עם א' לגן שעשועים שנמצא מול הבית של עדן.

סופסוף היינו לבד. סופסוף הוא היה רק שלי. כמו שרציתי. כמו שהייתי רגילה.

ישבנו על ספסל מרוחק ומבודד, התנשקנו, ועשינו שטויות.

כשחזרנו לבית של עדן, גילינו שהמסיבה מתקפלת, כי יותר מידי אנשים הקיאו, כולל את עדן עצמו..

א' הלך ברגל הביתה ביחד עם סתיו, ואני נסעתי במונית ביחד עם א' אחיו, קליף חבר שלו, וטל חבר שלו, נסענו לבית של אביה, חברה של שהם.

הן היו שם 3 חברות, והן שתו והקיאו והיו בעיות, אז הלכנו לעזור להן ולטפל בהן, למרות שתכננתי ללכת עם א' לבית שלו אחרי המסיבה, ויתרתי על זה בשביל לעזור לאחותי. למרות שלא מגיע לה.

 

ביום שני 12.4.2010, דברתי עם א' במסן. השעה הייתה בערך 23:30.

הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי, ושזה לא למסן.

התחלתי לפחד. אמרתי לו שלא ילחיץ אותי.

הוא אמר שאין לי סיבה להלחץ, אבל הייתי לחוצה בכל זאת.

הצעתי לקפוץ אליו, והוא אמר שכבר מאוחר, ושהוא ייקפוץ אליי למחרת אחרי בצפר, כי הוא לומד ליד הבית שלי.

לא ישנתי באותו הלילה.

 

למחרת, יום שלישי 13.4.2010, הוא לא הגיע.

התקשרתי, והוא אמר שהוא בבית, שהוא אוכל ובא למסן.

סבבה, חיכיתי.

הוא הגיע למסן.

בשעה 13:59 הוא כתב לי שהוא רוצה שנחזור להיות ידידים, כי הוא כבר לא מרגיש מאושר כמו שהוא הרגיש בהתחלה.

לא היה לזה שום קשר לאושר, הנשיקה הקטנה שנתתי לסתיו זה מה שהפריע לו, עד כדי כך שהוא רצה להפרד.

 

הוא אמר שזה בגידה, ושהוא ממש נפגע.

אני לא ראיתי את זה כבגידה, ולכן הרשיתי לעצמי לעשות את זה, לא ראיתי את זה בצורה כלכך חמורה כמו שהוא ראה את זה.

ולא צפיתי שהוא ייפגע עד כדי כך.

בכלל לא רציתי לפגוע בו, רציתי רק קצת יחס, קצת צומי.

אני אוהבת אותו.

ניסיתי לשכנע אותו להשאר, לא לעזוב אותי. אבל לא הצלחתי.

 

למחרת בערב, יום רביעי 14.4.2010, היה אמור להיות התאריך של החודשיים שלנו.

הגעתי אליו לשיחה, מצויידת בצמיד שקניתי לו לכבוד החודשיים, כמה ימים מראש.

לא יכולתי להשאיר אותו אצלי, כי הרגשתי שהוא מסתכל עליי, שהוא צוחק עליי.

רציתי שהוא יהיה אצל א', כי קניתי אותו בשבילו.

ישבנו בתחנת אוטובוס ליד הבית שלו, כי לא הרגשתי בנוח להכנס.

אחרי שהעברתי שם חודשיים בתור החברה שלו, להכנס לשם אחרי שנפרדנו, הרגיש לי מוזר מידי.

ישבנו בתחנה שעות, ודברנו, גם על מה שקרה, וגם על הרבה שטויות (עצים שנראו לו כמו איש מחרבן, אבל נראו יותר כמו כלב מחרבן O_o ילד סטלן)..

הוא אמר שהוא לא רוצה לקבל עוד כאפות כאלו, שהוא לא רוצה להפגע.

הסברתי לו שאני אוהבת אותו, ושלא התכוונתי לפגוע בו. שלא חשבתי שהוא ייפגע מזה, לא ככה, לא עד כדי כך.

 

בכיתי כל הזמן. באיזשהו שלב הוא אמר שגם הוא בוכה, והאמנתי לו, למרות שלא יכולתי לראות כלום מרוב דמעות.

פתאום, בתנועה מהירה, הוא חיבק אותי. חיבק חזק-חזק.

הרגשתי מנוחמת, ומוגנת. אולי יש תקווה ?

אבא שלו התקשר, ושאל למה אנחנו לא נכנסים.. בשלב הזה כבר הרגשתי מספיק בנוח להכנס.

כשנכנסנו, אבא שלו היה, כרגיל, על הספה בסלון, מול הטלוויזיה.

אמרנו שלום, ועלינו (במדרגות הכי מפחידות שיש !) לחדר שלו.

נכנסנו לחדר, והנחתי את התיק שלי והסוודר על הכיסא.

התיישבנו על המיטה, ו-א' נכנס מתחת לשמיכה.

אמרתי שקר לי, ולמרות שהיה לי סוודר מונח על הכיסא, הוא ישר שאל "רוצה שמיכה?"..

אמרתי "כן", והוא אמר לי לכבות את האור.

כיביתי את האור וחזרתי אליו. שאלתי איפה להיות, אז הוא נשכב ואמר לי לשכב לידו.

שכבנו והסתכלנו אחד על השניה.

"נכון שאת לא יודעת אם לנשק אותי או לא ?"

"האמת.. זה בדיוק מה שעובר לי בראש עכשיו.."

ואז הוא נישק אותי. הייתי בטוחה שהכל בסדר, עכשיו הכל יהיה בסדר.

נישקתי אותו בחזרה.

 

ככה עבר לו הזמן, והגיעה השעה 2 בלילה.

א' ליווה אותי לדלת, וכשהגענו לדלת שאלתי אותו אם הכל בסדר עכשיו, אם חזרנו..

הוא אמר שהוא צריך עוד כמה ימים לחשוב.

לא הבנתי, כי הרי התנשקנו עכשיו כאילו הכל בסדר, מה פתאום לחשוב עוד ?!

הייתי קצת בהלם, ושתקתי.

אמרתי לעצמי "בסדר, אל תדאגי, תני לו יומיים עם עצמו, ואחרי זה תחזרו והכל יהיה טוב, תהיי מאושרת שוב".

והלכתי הביתה.

בדרך חזרה, באמצע הדרך, פגשתי את נדב, חבר של א', שהכרתי מכיתה א' כי היה איתי בכיתה ביסודי ואחר כך בשכבה בחטיבה.. ובכיתה ג' היינו חברים טובים..

הוא הסיע אותי הביתה, וכשהגענו לבניין שלי נשארנו באוטו ודברנו.

הסברתי לו בדיוק מה שקרה ביומולדת של עדן, והוא אמר שהוא חשב שזו הייתה נשיקה יותר רצינית מזה, ושאם זה הכל, אז באמת א' הגזים.

סיימנו את השיחה ועליתי הביתה, השעה הייתה כבר 3.

הפעם הצלחתי לישון. וזה הלילה היחיד מאז שנפרדנו, שכן הצלחתי לישון, ועברו כבר 3 שבועות מאז.

 

ביום שישי 16.4.2010 בצהריים, א' אמר לי שהוא לא בטוח, ושיכול להיות שכן נחזור, ויכול להיות שלא.

הוא אמר שהוא לא רוצה להשלות אותי.

אבל זה בדיוק מה שהוא עשה ביום רביעי, כשהוא נישק אותי.

הייתי בטוחה שנחזור.

 

בערב שהם הזמינה הביתה חברים, ו-א' היה ביניהם.

אני הסתגרתי בחדר שלי.

א' נכנס להגיד לי שלום, נשאר איזה 2 דקות, וחזר לסלון לכולם.

קבלתי באסה, והתחשק לי גלידה.

הלכתי למטבח להביא גלידה, והמבטים של א' ושלי נפגשו.

התחמקתי ופתחתי את המקפיא, מזגתי לי גלידה, וחזרתי מהר לחדר, מבלי להביט לכיוון הסלון בשנית.

כשהגעתי לחדר, כבר לא התחשק לי גלידה. אכלתי בכל זאת.

הייתי מבואסת, והחלטתי לשבת על החלון, ולהסתכל על הכוכבים.

השמיים היו מעוננים, ולא מצאתי אפילו כוכב אחד.

הרגשתי שהשמיים משקפים לי את חיי, מעוננים, חשוכים, ובלי נקודות אור להאחז בהן.

החברים של שהם התחילו לצאת קצת למרפסת, שהיא צמודה לחלון שלי.

א', אחיו של א' (זה שבכיתה ט') נעמד במרפסת ליד החלון שלי, ודברנו קצת..

הוא אמר שההורים שלי חזרו, ושכולם הולכים לפארק, ואמר לי לבוא איתם..

התלבשתי והלכתי לפארק, שם ישבתי עם א' האח של א' לבד לשיחה.

ספרתי לו כמה שרע לי, כמה חרא אני מרגישה, כמה אני מדוכאת בלי אחיו.

וספרתי לו גם על בעיות שיש לי עם שהם.

באיזשהו שלב א' התקרב אלינו, אז אמרתי לו "אחיך ואני ממש מתקרבים..", הוא נראה נעלב, הסתובב, והלך..

ענבר, חברה שלי, הגיעה לפארק, ואחרי שסיימתי את השיחה עם א' האח, ראינו ש-א' יושב לבד.

הלכנו והתיישבנו לידו.

הוא שמע מוזיקה, ואמר לנו לבחור מספר מ-1 עד 19, כדי שהוא ייבחר שיר.

אמרתי 14, כי ב-14 לחודש פברואר נהיינו חברים.

הוא שם את שיר מספר 14, שאני לא זוכרת מה הוא היה..

אחר כך הוא שם שיר אחר, ואמר לנו לנחש איזה מספר שיר זה.

הוא צימצם אפשרויות ואמר שזה בין 1-10.

אז כבר לא יכולתי להגיד 14. חילקתי את 14 ל-2, ואמרתי לו 7.

צדקתי, זה אכן היה שיר מספר 7 !

א' רצה ללכת, ולא רציתי שהוא יילך, אז לא אמרתי לו ביי.

זה עיקב אותו קצת.

באיזשהו שלב הוא התייאש והלך.. נזכרתי שפעם הוא עשה לי סצנה כשלא אמרתי לו ביי, אז קמתי והלכתי אחריו..

המשכתי ללכת איתו עד הבית שלו, ודברנו, על כלמיני שטויות..

ענברי הגיעה לשם ואספה אותי.

 

למחרת, יום שבת 17.4.2010, א' אמר שהוא חשב על זה, ושהוא החליט שהוא לא רוצה שנחזור.

הכל התנפץ שוב, הכל נשבר שוב.

 

עברו כבר 3 שבועות מהפרידה, ואני מנסה להשאר ידידה איתו.

גם כי הוא אמר שהוא רוצה שנהיה ידידים, וגם כי אני לא רוצה להוציא אותו מהחיים שלי.

אבל כלום פה לא השתנה מאז.

אני עדיין אוהבת אותו כמו אז, ואני עדיין רוצה שנחזור.

אני עדיין מצטערת שפגעתי בו, ועדיין רוצה להחזיר את הגלגל לאחור, למחוק את הנשיקה שנתתי לסתיו.

אני עדיין מבואסת, ועדיין לא ישנה טוב, ולא אוכלת טוב.

ואני עדיין לא מצליחה לחשוב על להיות עם מישו אחר, הוא עדיין לא יוצא לי מהראש.

ולפעמים, אני חושבת שהמצב אפילו מחמיר.

המחשבות שלי מפחידות אותי לפעמים.

 

 

אני חושבת שאני אעצור פה, זה מספיק, לפחות לבינתיים.

אני מצטערת שזה ארוך, קשה לתמצת 3 חודשים שלמים.

תודה לכל מי שנשאר עד הסוף, בבקשה תגיבו, זה חשוב לי.

 

 

רעות.

 

 

 

עריכה:

אני מקצרת את חלק מהשמות לאותיות ראשונות, עקב בקשתו של א', שמסתבר שבטעות שלחתי לינק גם אליו :S

נכתב על ידי , 5/5/2010 23:43  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רעותי ב-6/5/2010 21:26
 





2,802

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרעותי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רעותי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)