 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
הטעם הנוראי שלי במוזיקה ומה שעומד מאחוריו
אני כותב את הפוסט הזה כי אני מרגיש שאני חייב לכם הסבר. כלומר, נכון לעכשיו רובכם כנראה לא מודעים שמשהו "לא בסדר" אצלי, אז אין לי מה "להסביר"... אבל למקרה שתחליטו לנבור ברוב חוצפתכם ב-Sansa Sandisk שלי ותגלו לתדהמתכם שהעתודאי האינטליגנט והדעתן שאתם נהנים לקרוא (ולדמיין עירום) שומע להנאתו שירים של אמנים שלא בדיוק נמנים עם האליטה המוזיקלית של העידן המודרני, דוגמת Akon או Daddy Yankee...
ובכן, אני לא אכחיש שהמילים בהיפ-הופ והרגאטון המודרני לרוב מאוד רדודות, ובכלל מדובר באופנה חולפת...
אבל העניין הוא כזה - לא אכפת לי מהמילים במוזיקה שאני שומע!
כשאני שומע מוזיקה, מה שמעניין אותי זה סט של פרמטרים קוליים כמו מקצב, מנגינה, תזמון, חריזה, אפקטים מיוחדים וכמובן האיכות הווקאלית של הזמר (שפחות רלוונטית לסגנונות הנ"ל, כי בהיפ-הופ ורגאטון הם לא בדיוק שרים, אלא יותר מדקלמים בצורה קצבית מסויימת).
אני ארחיב קצת על חוסר העניין שלי במילים כשמדובר במוזיקה... תראו, ניסיתי להקשיב למילים של שירים שנחשבים לעמוקים וקלאסיים, והאמת, לא מצאתי בהן יותר מדי.
מדובר במקרה הטוב ברצף של אמירות עמומות, לרוב קשורות באהבה ויחסים, ובמקרה הרע בגיבוב של שטויות שאפילו לא עושות הגיון תחבירי. העניין הזה הוביל אותי למסקנה שמוזיקה היא לא המקום לחפש עומק וורבאלי. בשביל זה אני קורא ספרים איכותיים, צופה בתוכניות כמו לונדון את קירשנבאום, כותב את הבלוג הסופר-איכותי ( ) הזה, וכן הלאה...
מוזיקה פשוט צריכה להיות כיפית. כל אחד צריך לשמוע את מה שבאמת עושה לו פרפרים באוזן (זה ה"פרפרים בבטן" של מוזיקה). מה שמסתדר לו הכי טוב מבחינת המקצב, והחרוזים, והקול, ושאר הפרמטרים שדיברתי עליהם קודם.
מבחינתי מוזיקה היא כמו סקס שאין בו רגשות. כלומר, זה לא כיף באותה מידה, אבל מדובר באותו קונספט. עושים את זה בשביל הכיף!
אני מוכן לשכב עם בחורה שהיא לא-בדיוק-העיפרון-הכי-חד-בקלמר, במקרה שזה משהו חד פעמי וכיפי, ושני הצדדים מודעים לזה.
באותה מידה אני מוכן להאזין לשיר של Usher שמתאר באופן ציורי את משאלת ליבו של היוצר לעשות אהבה בתוך מועדון - או ביתר פירוט: על הספה, על השולחן, על הבר ועל הבמה...
לזלזל בטעם המוזיקלי של אדם מסויים בטענה שהוא רדוד, זה כמו לזלזל בחיבה של אדם מסויים לתנוחה כלשהי בסקס, בטענה שאנשים שקולים, בוגרים ואינטליגנטים עושים את זה רק במיסיונרית...
אגב, כמו שהיפ-הופ או רגאטון עושה לי נעים באוזן, אני גם נהנה להאזין למוזיקה קלאסית כשאני במצב הרוח המתאים. מוזיקה קלאסית זה נחמד במיוחד, בשל העובדה שאין שם מילים בכלל! אלא אם כן מדובר באופרה, ואז אני לא מבין את המילים, אז זה לא משנה. זה די מזכיר לי רגאטון במובן הזה. אתם מבינים? יש מובן שבו *אופרה* מזכירה לי רגאטון!
אז אחרי שהסברתי לכם את הגישה המוזיקלית שלי, ויצאתי מארון הרדידוּת שלי בגאווה, לא נשאר אלא לשתף אתכם בכמה מיצירותי החביבות:
זה השיר שאני מתעורר איתו כל בוקר בדירה. אני חושב שהוא חביב עלי במיוחד כי הוא מזכיר לי את החיים בבית בנתניה...
למי שלא יודע מה זה רגאטון - הנה דוגמא... ולא, אני לא רוקד סלסה (אבל גם לא פוסל לנסות מתישהו בהזדמנות)
רדידות במיטבה 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
