לאחרונה פורסם מה שמכונה "דו"ח העוני" עבור שנת 2008, וממנו עולה כי רבע מהישראלים הם עניים.
אפשר לומר שכבר התרגלנו לשמוע כותרות כמו "כל ילד שלישי\רביעי\חמישי בישראל עני". למשמע כותרות כאלה לרוב האנשים כנראה עולה בראש תמונה של ילד כחוש שרעב ללחם, או קבצן שמבקש נדבה, וזה הגיוני, אחרי הכל, לפי מילון אבן-שושן:
עוני:
1. דלוּת, עניוּת, חוסר-כל
2. דוחק, מצוקה, סבל.
אבל האם זו באמת משמעות ההגדרה של "קו העוני" בישראל? מיד תבינו שהמדד של "קו העוני" הוא יותר דפוק מדירוג נבחרות הכדורגל של פיפ"א.
"קו העוני" בישראל מוגדר בתור 50% מההכנסה הפנויה החציונית. כלומר, אדם ייחשב עני עפ"י הרשויות בישראל אם הוא מרוויח (נטו, אחרי מסים), 50% או פחות מההכנסה החציונית (ההכנסה שחצי מהאנשים מרוויחים אותה לכל הפחות, וחצי מרוויחים אותה לכל היותר).
כדי להמחיש עד כמה ההגדרה הזו דפוקה ולא בהכרח משקפת עוני אמיתי, אציין שגם אם יגדילו לכל אזרח ישראלי את השכר פי 1,000, מספר העניים (עפ"י ההגדרה הזו) לא ישתנה. כי גם קו העוני יגדל פי 1,000.
עוד אציין כי ברוב החברות המערביות, בהן יש מיעוט קטן של אנשים שמרוויחים הרבה מעל השכר הממוצע, וחלק ניכר מהאוכלוסיה שמרוויח מעט מתחת לממוצע, מספר העניים (עפ"י ההגדרה הזו) ילך ויגדל בדרך כלל, גם כאשר ההכנסה הממוצעת גדלה, ויש צמיחה במשק.
ההגדרה של "קו העוני" חייבת להיות אבסולוטית, ולא יחסית. או שצריך לשנות את השם שלו. כי עוני הוא בטח לא מודד בהגדרתו הנוכחית.
לרוב ה"עניים" הישראלים של היום יש מספיק אוכל, טלויזיה וטלפון סלולרי. אם הגדרת "קו העוני" לא תשתנה, והמשק הישראלי ימשיך לצמוח, אז ל"עניים" של עוד-20-שנה יהיה גם ג'קוזי, iPhone ומכונית פרטית.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
