עם ישראל (או לפחות כמחצית ממנו) כבר הספיק לצאת מהגלות, אולם עבור חלקים גדולים באוכלוסיה הישראלית היציאה מהגלות הייתה רק אקט פיזי ותו לא. מנטאלית הם עדיין חיים במזרח אירופה. עם כל הלב.
יש מגוון די רחב של תכונות שאפשר לסווג כגלותיות, בפוסט הזה אתמקד באחת מהן, שאני בטוח שכולכם נתקלתם בה ואני מעריך שרבים מכם אף ניחנים בה, בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לא.
נתקלתם פעם באנשים שמסתירים מידע באופן שיטתי? ישנם הרבה סוגים של הסתרת מידע ולא כל הסתרת מידע היא בהכרח גלותית, אבל מיד תבינו למה אני מתכוון (אני מקווה).
אני מתכוון לאנשים האלה שלא מספרים לאף אחד על ההישגים שלהם. אנשים שהם לרוב מצליחים למדי, אבל לא משתפים כמעט אף אחד בהצלחות שלהם. כולם יודעים שהם מפציצים בכל המבחנים אבל אף אחד לא יודע תכלס כמה הם קיבלו, ומה הממוצע שלהם. כששואלים אותם איך הלך, הם אומרים משהו כמו "נראה לי שבסדר, נקווה לטוב". יש את המעצבנים במיוחד שאפילו אומרים שהלך להם חרא והם הולכים להיכשל ובסוף מגלים שקיבלו את הציון הגבוה בכיתה. פה כבר מדובר בגלותיות משולבת עם סתם להיות "ילד כאפות", אבל עדיין הייתי משייך את זה לאותה קטגוריה.
אפילו אם אתם ביחסים קרובים עם אדם גלותי, יהיה לכם קשה לגלות עליו מידע שיכול להיזקף לזכותו. הם פשוט מעדיפים לא לדבר על זה. אפילו אם אתם חברים שלהם וחברים לא אמורים להיות צרי עין זה לזה, אלא לפרגן.
גם אם אתם חושדים שהם הצליחו במשהו ומסקרן אתכם לשמוע פרטים אתם תאלצו לשאול שאלות מכווינות וספציפיות כדי לדלות כל פיסת מידע. שום דבר לא ייצא מהם בקלות. הם כאילו שירתו במודיעין וחתמו על שו"ס לגבי החיים.
למה זה גלותי? התאוריה שלי פשוטה מאוד. אנחנו יודעים שהיהודים בגולה ובמיוחד באירופה סבלו לאורך השנים מהמון אפליה ויחס לא הוגן, כמעט בכל מקום בו דרכה רגלם. המציאות הקשה הזו אילצה את היהודים להתאמץ פי כמה כדי להגיע לאותן מטרות ש"גוי" יכול להשיג בלי הרבה מאמץ, לעבוד קשה ולהשקיע בצורה מעוררת כבוד ולהגיע להישגים למרות כל הקשיים. בצד הפחות חיובי, המציאות הזו גרמה ליהודים להיות מאופקים ומסוגרים בתוך עצמם, לא להוציא "סודות" החוצה, ולא "להתפאר" בהישגיהם מחשש שיעוררו חלילה את חמתם של הגויים שגם ככה לא מתים עליהם, בלשון המעטה.
המציאות הקשה הזו ודרכי ההתמודדות הלא שגרתיות שהיא הכתיבה השתרשה כל כך עמוק עד שהפכה לערך חינוכי אצל היהודים, ואפילו הוטבעה באישיותם.
התוצאות מורגשות היטב גם כמה דורות מאוחר יותר.
מי שיגיד לי שהתאוריה שלי היא חסרת שחר, אני מזמין אותו לדבר עם סבתא שלי ניצולת השואה ולשמוע ממנה מה היא חושבת על שיתוף אנשים אחרים בהישגינו ובכלל על חשיפת מידע אודותינו באוזני הבריות. כל מה שתארתי שאני רואה היום בקרב אנשים בגילי מורגש אצלה ביתר שאת (כי הגלותיות הרבה יותר קרובה ללבה, למרבה הצער).
מה שמצחיק אגב, הוא שהאנשים שנוהגים בגישה שתארתי בדרך כלל משיגים בדיוק את המטרה ההפוכה מזו שהם רוצים.
כשמבלים בסביבת בן אדם מספיק זמן, במיוחד אם זה כחלק ממסגרת מסויימת כמו לימודים או עבודה, לומדים ומכירים את הרמה שלו, בין אם רוצים ובין אם לא. שומעים ורואים דברים, ולא משנה כמה הוא ירצה, הסביבה שלו תדע בערך עד כמה הוא מוצלח או כושל, ובאילו פרמטרים.
אבל, אם אותו אדם יוצר סביבו מעין הילה של מסתוריות, או באופן עקבי מנסה לצנן את ההתלהבות סביבו ולטשטש את עקבות הצלחתו, לרוב זה רק יגרום לו להיתפס כיותר "מיוחד" ממה שהוא באמת. יכול להיות שיש לו ממוצע 90 בקורסים, אבל אנשים ינחשו שזה בטח בסביבות 98, כי הוא כל כך מסתורי לגבי הציונים שלו שזה חייב להיות משהו ממש חריג. אין סיכוי לטעות יותר מדי כלפי מטה בעניין הזה. בן אדם שהוא לא מוצלח לא יצליח להסתיר את זה לאורך זמן. אנשים מבינים עם מי יש להם עסק.
אם נחזור לרגע לאנלוגיה של היהודים בגולה, תנסו לחשוב, האם מדיניות ההסתגרות תרמה להם במשהו או להיפך, סיגלה להם בעיני הגויים תכונות מופרזות? בפועל, יהודים היו לא רעים עם כסף ובדרך כלל הסתדרו איכשהו. בדמיון של הגויים, הם ממש שלטו בכל הבנקים ובתקשורת ורצו להשתלט על העולם! כלומר, לא רק שהמדיניות שתארתי לא עזרה ליהודים, היא הייתה אנטי-פרודוקטיבית! היא הביאה להם בדיוק את התוצאה ההפוכה מהרצוי!
מה המסקנה מכל העניין? אני לא אומר חלילה שכולנו צריכים מהיום להסתובב כמו טווסים ולהשוויץ בכל דבר קטן בפני כל מי שמוכן או לא מוכן לשמוע. צניעות היא עדיין מעלה ויש לה הרבה פנים חיוביות. חשוב לכבד את העמיתים שלנו ולא להגיד דברים שיגרמו להם לקנאה או תחושה רעה.
אבל חשוב גם לא להרגיש שאנחנו כל הזמן בתחרות עם מישהו. העולם של היום מייצר מספיק הזדמנויות לכולם ואם הצלחנו במשהו, זה לא בהכרח על חשבון מישהו אחר כפי שנהוג לחשוב. או אם אחד העמיתים שלנו הצליח במשהו, זה לא אומר שזה על חשבונינו.
אנחנו צריכים להיות פחות שקועים בקונספציות מיושנות שפסו מהעולם ולהיות יותר אמיתיים וגלויים אחד עם השני.
בעידן שבו חברי כנסת פופוליסטים מתעקשים להדגיש (בעיקר במילים) את צביונה היהודי של מדינת ישראל, רבים לא מבינים שצביון גלותי עדיין מפעם בליבם של המוני ישראלים, ואת זה שום חוק לא יוכל לשנות. היציאה מהגלות צריכה לבוא מכם, יהודים יקרים!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
