אם הולכי רגל היו צריכים לעבור טסט, הישראלי הממוצע היה עובר בטסט העשירי במקרה הטוב. וזה אחרי כמה נכשלים בתאוריה. כן, קשה שלא לשים לב שהולכי הרגל בישראל הם לא פחות גרועים מהנהגים. לפעמים נדמה שהם לחלוטין נטולי הגיון בריא. טענות פשוטות כמו "מכונית ממוצעת שוקלת הרבה יותר ונעה מהר בהרבה מאדם ממוצע, ולכן כדאי שהאחרון יזהר ממנה כשהיא נוסעת", לעתים נדמה כי זרות לחלוטין הן להולך הרגל הישראלי הממוצע.
זוכרים את שיעורי זהירות בדרכים?
שם לימדו אותנו להביט ימינה ושמאלה לפני שאנחנו חוצים את הכביש. כל נהג ישראלי בטח יסכים איתי שרבים שכחו את הכלל הזה. הולכי רגל רבים פשוט מתייחסים לכביש כאל ההמשך הטבעי של המדרכה. ההנחה היא שהאחריות לחיי הולכי הרגל מוטלת במלואה על הנהגים. זה בסדר לחנך ככה את הנהגים, אבל בתור הולך רגל, למה פשוט להניח ש*כל* הנהגים הם בסדר? מאיפה מגיע האמון המלא הזה של הולכי הרגל בציבור הנהגים? אני אישית לא סומך על אף נהג. לא כשהוא נע במהירות בכלי שכבד ממני פי עשרות מונים. אפילו במעבר חצייה אני מתחיל ללכת רק אחרי שאני מוודא שהמכונית קרובה לעצירה מלאה, ולא כמו הישראלי המצוי - פשוט הולך בקצב שלו והמכונית כבר תעצור, כי היא חייבת.
אני לא יודע איזה אחוז מהתאונות הקטלניות הן תאונות של דריסת הולכי רגל, אני לא אופתע אם האחוז לא גבוה במיוחד, אבל עדיין חשוב שהולכי רגל ישמרו על כללים בסיסיים שמבוססים בעיקר על הגיון בריא. אם לא מחשש לחייהם אז רק בגלל איך שהם נראים מהצד. אני מצטער, אבל בכל פעם שאני נוסע באוטו ברחוב עירוני נטול מעבר חצייה, ונאלץ להאט את מהירות הנסיעה כי איזה הולך רגל החליט שזה הזמן לחצות את הכביש, אני רואה לנגד עיניי אידיוט. או שהוא אידיוט, או שהחיים שלו כל כך לא חשובים לו שהוא מפקיד אותם בידי נהג אקראי שהוא כלל לא מכיר.
ישראל היא עדיין לא מדינת הלכה. אנשים נוסעים פה ביום שבת!
למה אני מציין את זה? כי נראה שהרבה אנשים משוכנעים שזה לגיטימי לטייל ברגל באמצע הכביש ביום שישי בערב. עם כל הסובלנות שיש לי כלפי אנשים דתיים, זה אחד הדברים שבאמת מרגיזים אותי. וזה לא שאני נוסע בשכונות חרדיות בירושלים, אני מדבר איתכם על מקומות רגילים לגמרי במרכז הארץ. אנשים מטיילים להנאתם, וכששומעים אוטו מאחוריהם, עושים לו טובה וזזים
הצידה, כמובן שהם עושים את זה באותו הקצב שבו הם הלכו עד כה.
פעם יצא לי לעמוד עם האוטו ברמזור אדום, כשהרמזור התחלף לירוק לא נסעתי. אתם יודעים למה? כי משפחה דתית בדיוק התחילה לחצות את הכביש. בשיא השלווה. מישהו פחות סובלני ממני היה כבר צופר ומפחיד את האמ-אמא שלהם, אבל לא אני. אני חיכיתי בסבלנות. כשהם סיימו לחצות את הכביש אחד מבני המשפחה כנראה שם לב לאבסורד וסימן לי תנועת התנצלות עם היד, כאומר 'סליחה שאני אידיוט'. סלחתי.
יש ישראלים שמגדילים לעשות. לא רק שהם מפרים את כל כללי ההגיון הבריא, הם גם לא חוששים "להתעמת עם המכוניות" אם אלה לא מצייתות לחוקי התחבורה האנטי-פיזיקליים בעולם הפרטי שלהם. כל כך שנוא עלי המחזה של פרחה המנופפת בידיה בתנועות מאיימות כלפי מכונית שברוב חוצפתה חלפה בכביש באותו נתיב שבו הזדחלה לה הפרחה. כן, מה תעשי? תרביצי למכונית?!
מעניין אם יש מדינות שבהן זה חוקי לדרוס אנשים כאלה...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
