אני כל כך לא הולך להזדהות עם שביתת הסגל הבכיר במידה ותהיה כזו. אני מתכוון להגיע למעבדה ולהתקדם בפרוייקט שלי.
וזה לא קשור לזה שהמרצים שובתים. גם אם הסטודנטים היו שובתים שוב, הייתי "שובר שביתה" הפעם. מאסתי בשביתות. יש דרכים אחרות לפתור בעיות, מה גם שהכל רווי באינטרסים אישיים. אז אלה היו הסטודנטים ש"הונהגו" ע"י חבורת פוליטיקאים קטנים שפשוט הכתיבו לכל ציבור הסטודנטים את סדר היום. אז להזכירכם ועד ראשי האוניברסיטאות התנגד לשביתה, וניסה לגרום להפסקתה. היום אני מבין שור"ה מתכנן לשבות (בנפרד מהסגל הבכיר). בקיצור בלאגן אחד גדול, שאני מתכנן להישאר מחוץ אליו עד כמה שאפשר.
זו השנה האחרונה שלי, ואני נחוש לסיים אותה בצורה ראויה ובזמן - אני לא הולך לבזבז את זמני על אינטרסים של אנשים אחרים.
היום לראשונה נטלתי חלק במשהו שניתן לכנות "ישיבה". זה נקרא "ישיבה" כשאנשים יושבים סביב שולחן ארוך בחדר ודנים בנושאים רציניים, לא? מזל ששמתי את הפלאפון על שקט, כי הוא צילצל באמצע. אף אחד לא רוצה שהפלאפון שלו יצלצל בזמן "ישיבה".
הכלל שאומר שקודם מחכים בסבלנות שכולם יצאו מהרכבת ורק אחר כך מתחילים להיכנס הוא כל כך אוניברסלי שגם אם הייתי מגיע לטייל בקניה, וקונה כרטיס נסיעה על ההיפופוטם העירוני של ניירובי, כולם היו עולים על ההיפופוטם רק אחרי שכל מי שרצה ירד ממנו.
אז בארץ אמנם יש לנו מערכת רכבות מתקדמת בעלת דיוק של 30 דקות ב- worst case שהיפנים יכולים רק לקנא בו - אבל את הכלל הבסיסי הזה התושבים עדיין לא הפנימו.
" *פים פאם פום* רכבת נכבדה שלום, בשם אזרחי ישראל אנו מתנצלים על כך שהקדמנו, תודה"
היום ראיתי בחורה עם משקפי שמש בדיוק כמו שלי. אז חשבתי לעצמי... מעניין מה זה אומר על אחד מבין שנינו.
אחרי כמה דקות ראיתי בחורה נוספת עם אותם משקפי שמש בדיוק (!)
אז זה כבר הצטמצם ל'מה זה אומר עלי?'
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
