מתוך ויקיפדיה:
כל הזין: ביטוי צבאי המציין מצב גרוע.
שלא כמו כמה מחבריי הטובים אשר קיבלו את הבשורה היום, אני אדע בוודאות את השיבוץ הסופי שלי רק בתחילת יוני. אם כך, מדוע זה מעסיק אותי כעת אתם שואלים? ובכן, כנראה שהסיבה העיקרית היא שתקופת הראיונות ספק הגיעה לקיצה, ספק נמצאת בעיצומה. סיבה חשובה נוספת היא שבעוד זמן די קצר עלי להודיע לצבא על דירוג העדיפויות הסופי שלי. דירוג שלושת החילות\יחידות בהם אני הכי רוצה לבלות שש שנים מחיי. לא סתם שנים, שנות ה-20, המכונות בפי רבים "השנים היפות". לא סתם שש, שש שנים שטיב העיסוק שלי במהלכן ישליך בודאי באופן לא מבוטל על שנים רבות בהמשך חיי, ולכן "אפקטיבית" הן הרבה יותר משש שנים.
אז למה כל כך קשה לי לדרג שלוש עדיפויות?
טוב, עובדה שקצת מקשה על המשימה היא העובדה שנכון להרגע, אני לא יודע לגבי אף אחת מהסמכויות שאני מתכנן לדרג, שהיא רוצה אותי אצלה. מאחת מהן אני לא מצליח להשיג מידע כלשהו כבר כמה שבועות, מהשניה נאמר לי שאני בתמונה אבל שום דבר עדיין אינו סגור, והשלישית - או, השלישית הגדילה לעשות, ואף חסמה בפני פורמלית את האפשרות לדעת מה הסטטוס שלי מולה.
זה קרה בשיחת טלפון אחת בה ביקשתי בנימוס רב לקבל מידע כלשהו אודות הסטטוס שלי. בתגובה נאמר לי ש"זה לא עובד ככה", ו"השיחה הזו בכלל לא אמורה להתקיים". שתבינו את המצב: מדובר ביחידה שנחשבת לאיכותית ומקצועית, אחת המעטות שנחשבות לכאלה במקצוע שלי לצערי. בראיון המקצועי לא הלך לי מי יודע מה, אז אני לא בונה על זה ברצינות, אבל המצפון שלי גם לא מאפשר לי להשאיר אותם מחוץ לדירוג כל עוד אני לא יודע שאין לי סיכוי איתם.
עניין נוסף שמקשה עלי, הוא הרצון לדרג בעדיפות השלישית את מה שבעיני הוא "הרע במיעוטו". כדי שאם אני לא אגיע לאחת משתי הסמכויות הראשונות, לפחות תהיה לי איזושהי "תעודת ביטוח". הרצון הזה מתנגש עם הרצון לדרג את שלושת הסמכויות שציינתי קודם לכן. אלה שקיים סיכוי לא זניח שאני לא אמצא את עצמי באף אחת מהן, וכתוצאה מכך "אזרק" למקום שהוא גרוע לכל הדעות.
אתם יודעים איך אני יודע שמשהו דפוק בכל תהליך השיבוץ הזה? כי כפי שהדברים נראים לי כרגע, אני באמת חושב שהכי טוב עבורי היה אילו צה"ל היה משבץ אותי באחת היחידות מחוץ לצה"ל.
אני יכול לדמיין כמה מכם שמנוסים יותר ממני עם המערכת הצבאית, ויגחכו לנוכח כל הפוסט הזה, כי משתמע ממנו שאני בכלל חושב ברצינות שלעדיפויות שלי יש איזושהי חשיבות, ואני לא מבין שצבא זה צבא, ובסופו של דבר במדור עתודה יעשו מה שהם צריכים, בלי קשר למה שאני הולך לדרג.
אולי אני באמת תמים מדי, ואולי כל העיסוק האינטנסיבי שלי בנושא הוא מיותר במקרה הרע, ולא אפקטיבי במקרה הטוב - אבל מה לעשות, כשמדובר בהחלטה כל כך גורלית שעומדת על הפרק, כל עוד ניתנה לי האפשרות לשחק עם איזשהם פרמטרים, אני מתכוון להשקיע את מירב המשאבים המחשבתיים והרגשיים שלי כדי להרכיב מהם את הנוסחה הכי אופטימלית. כנראה שזה משהו באופי שלי, כי אני מכיר כמה וכמה עתודאים שלחוצים הרבה פחות ממני מכל העניין.
חשוב לי לציין שהפוסט הזה מביע רק את קצה קצהו של המרמור והביקורת שיש בלבי על כל "תהליך השיבוץ" שאני חווה בתקופה האחרונה. הייתי חייב להוציא לפחות חלק מזה עכשיו, ואולי יום אחד אני אמצא את המקום המתאים להביע בו את כל השאר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
