תכירו, ככה נראה הבושם שלי:
קיבלתי אותו במתנה ליום הולדת 18 ממי שהייתה חברה שלי אז - לפני כמעט ארבע שנים.
אגב, בקריצה לפוסט הקודם שלי שעסק בימי הולדת, אפשר להגיד שלא היה לה מזל. היינו חברים בסה"כ משהו כמו שלושה חודשים, ויום ההולדת שלי נפל בתקופה הזאת 
אבל זאת לא הנקודה. מה שמעניין זה שכבר ארבע שנים אני משתמש בבושם הזה והוא עדיין לא נגמר! והאמת, הסוף גם לא נראה כזה קרוב. וזה לא שאני משתמש בו פעם בחודש. אמנם אני לא משתמש בו כל יום, אבל לפחות פעם בשבוע, כשאני יוצא, אם לא יותר. מעבר לזה, אם אני יוצא למסיבה, או פאב, בהם צפוי להיות הרבה עשן באוויר (לא יצא איזה חוק נגד זה? איך זה שבשום מקום לא מקפידים?) אני גם לא מסתפק בשפריץ אחד או שניים, אלא מרשה לעצמי להתפרע כמו עתודאי שמנסה לפלס את דרכו לשורה הראשונה באולם ההרצאה.
איך תסבירו את התופעה המסתורית הזו של הבושם שלא נגמר? לפעמים אני תוהה האם הייעוד העיקרי של אותה אקסית בחיים שלי היה לספק לי את הבושם שישרת אותי במשך שארית חיי... הרי הקשר עצמו לא יכול להיות הייעוד הזה כי הוא היה קצר ולא ממצה, ואתם יודעים, אם להיות לרגע אחד מאלה שמאמינים שהכל ידוע מראש ולכל דבר יש את התפקיד שלו. טוב, זה היה רגע נחמד. עכשיו אני אחזור להיות אחד מאלה שלא מאמינים בזה.
ואגב, זה בושם לא רע בכלל. אם לא הייתי אוהב את ריח שלו אני מניח שמזמן הייתי מחליף. 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
