שמישהו יסביר לי בבקשה למה הדבר היחיד שאי פעם עישנתי חייב להיות כל כך מסובך לתפעול.
נרגילה היא כמו תחנת רדיו פיראטית. יש מצב מאוד מסויים שבו הרבה מאוד תנאים מתקיימים בו זמנית ואז שומעים את התחנה היטב (הנרגילה עובדת כשורה, סבבה אגוזים). סטייה קלה ביותר מאותו מצב מהולל או הפסקת אחד התנאים, ואתה שומע רק רעשים (שואף פיח).
אתם מעשנים, הכל מצויין, ואחרי דקה זה כבר לא זה ואתם תוהים היכן נעוצה הבעיה - בגחל, בצינור, בכד, באולמרט?!
אני לא פוסל כמובן את האפשרות שהבעיה נעוצה בי. האפשרות שאני מאותגר נרגילית מאוד סבירה, בהתחשב בכך שיוצא לי לעשן נרגילה לעתים מאוד רחוקות, וגם... כן - אני עתודאי. אבל עדיין, אני בטוח שעם סיגריות הייתי מסתדר הרבה יותר טוב. זה לא נראה מסובך, ואני אפילו מכיר כמה חנונים שמעשנים סיגריות. בטח גם אני הייתי מצליח אם הייתי רוצה. אבל עם נרגילה זה שונה. נרגילה היא ממש הקובייה ההונגרית של הסטלנים.
זה לא שמעולם לא הייתה לי הזדמנות ללמוד איך מתפעלים נרגילה. היו פעמים שאלה שעישנו איתי היו סטלנים בכירים וידעו מה הם עושים. פשוט האופי שלי הוא כזה שאם טוב לי, אני זורם עם זה ולא שואל שאלות. אז פשוט איפשרתי לסטלנים לעשות את שלהם ולא עקבתי אחרי מה שהם עשו. אני רק שאפתי כשהגיע תורי, וכמובן שלא היה שום פיח וכשנשפתי יצא הרבה עשן מגניב, עדות לכך שהסטלנים יודעים את החרא שלהם.
אני צריך למצוא מישהו שנרגילה בשבילו זה כמו גזירת פולינומים בשביל עתודאי, לעשן איתו ולהבין אחת ולתמיד איך עובד המכשיר הזה ומה צריך לעשות כדי להשאיר אותו כמה שיותר זמן במצב של תהודה.
אני חושב שזהו הפוסט הראשון שאני שם בקטגוריה "שחרור קיטור" וממש מתכוון לזה מילולית.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
