ולאחרונה אני קצת מודאג מזה. הגעתי למסקנה שאני לא מאמין לשום דבר שמראים בטלויזיה שהוא לא "חדשות" או ארוע ספורטיבי. וגם בחדשות אני לא תמיד מאמין להכל.
זה הגיוני, כי אלה בערך הדברים היחידים שאני צופה בהם בטלויזיה באופן קבוע. אני כמובן צופה גם בסדרות וסרטים אבל זה לא נחשב, כי כולם יודעים שמה שמראים שם לא אמיתי. אף אחד לא מנסה לטעון אחרת.
הבעיה הרצינית שלי היא עם תוכניות ריאליטי. הכל שקר, אני אומר לכם. הכל מבויים.
הישרדות? אתם צוחקים עלי, נכון? זה כל כך ברור שכשהמצלמות נכבות הם הולכים לישון במלון מפואר בקריביים, אוכלים שרימפס ומשחקים גולף כל היום.
אפילו ב"היפה והחנון", תוכנית שהתחלתי לראות כי היא "קרובה ללבי" (ולא רק כי אני נראה טוב), הם עובדים עלינו. אין סיכוי שמישהי באמת חושבת שהעיר וושינגטון קרויה על שם דנזל וושינגטון, או שמישהי חושבת שתל אביב נמצאת ליד אילת. אין בחורות *כל כך* טיפשות. זה הכל מבויים.
תחרויות "מלכות היופי", "הדוגמניות" וכו'... תמיד ברור שהם לא יפילו את הערבייה או האתיופית כבר בשלב הראשון, כי זה לא יצטלם יפה. הם יתנו להן לעבור כמה שלבים, ויפטרו מהן בשלב ביניים לא קריטי. הן גם לא יגיעו עד הסוף ב-99% מהמקרים.
על תוכניות כמו של אורי גלר אני כבר בכלל לא אדבר... כל מילה מיותרת.
למה אני לא יכול להנות מתוכניות דביליות ולחשוב שהכל אמיתי? אני פוחד שכשאני אהיה זקן אני אהיה איש ממורמר ונרגן, שאין לו חברים והילדים שלו שונאים אותו 
אני לא רוצה לחשוב שכולם "קומוניסטים ארורים" ואסור להאמין לאף אחד!
אני לא רוצה להכיר את כל השטיקים!
בבקשה לא, רק לא להיות אחד מאלה ש"מכירים את כל השטיקים"
אם אפשר, אני אשמח אם בפרץ של סניליות המילה "שטיקים" פשוט תיפרח מזכרוני לעת זיקנה. רק בשביל להיות רגוע.
אני חושב שהגעתי לשיא חדש של ספקנות, כשעברה בראשי המחשבה שהסרטון הבא מבויים:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
