 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
 תאילנד - חלק א': קצת על בנגקוק והרבה קו-פנגאן [תמונות!]
הגיע הזמן לשתף אתכם בקצת מהחוויות שעברתי בחודש האחרון...
זה התחיל כשנחתנו בבנגקוק בסביבות 10 בערב ב-12 לאוגוסט ולקחנו מונית למלון שהזמנו דרך האינטרנט מבעוד מועד.
הדבר הראשון שעשיתי בבנגקוק היה לאבד את הסלולרי שלי. זה כנראה קרה במהלך אותה נסיעה במונית. לא נורא, זה מכשיר שקיבלתי חינם בתוכנית חיילים של אורנג'. אחר כך קניתי בבנגקוק מכשיר דומה במשהו כמו 70 שקלים. בקטנה.
האמת שלא טיילנו יותר מדי בבנגקוק. לא תכננו את הטיול ככה שנטייל שם הרבה זמן, וזה גם לא היה יותר מדי מפתה, כי בסה"כ מדובר בעיר גדולה והמונית, לא המקום האידיאלי לחופשה. את רוב הזמן שלנו בבנגקוק בילינו באזור של רחוב ה"קוואסן". רחוב הומה אדם ושוקק חיים. ברחוב הזה ישנם עשרות פאבים, מועדונים, גסט-האוסים, דוכני מכירה ובערך כל דבר שתיירים עשויים להיות מעוניינים בו, פרט לשלווה. אתם תתקשו ללכת עשרה מטרים ברצף בקוואסן בלי שמישהו יציע לכם לקנות משהו. בסביבת הרחוב ישנם גם שתי נקודות מאוד פופולריות בקרב מטיילים ישראלים - "הקשר הישראלי" ו"המרכז למטייל". זה המקום לציין שבתאילנד יש *המון* ישראלים, אז אם יש מישהו שזה מפריע לו, כדאי שישקול טוב אם כדאי לו לטוס לשם.
במהלך השהייה הקצרה שלנו בבנגקוק הספקנו לעשות קצת קניות בקניון ענקי שנקרא MBK. זהו קניון בן 7 קומות. מקום עצום שבקלות תוכלו ללכת בו לאיבוד. אבל קניות זה לא מעניין. יותר מעניין היה בלילה, כשיצאנו למועדון. יותר נכון, זה היה שילוב של מועדון, ופאב. משהו כזה. שתינו כמה שוטים של בלאק-לייבל, תוך ניצול המחירים המפתים של תאילנד, ואז הלכנו לרקוד.
אני חושב שהרגשתי על הרחבה בערך מה שבחורה כוסית מרגישה במועדונים בארץ. רק תחליפו את הערסים בבחורות תאילנדיות.
אבל זה היה רק הלילה השני שלי בתאילנד, הייתי די מרוכז בחוויה התרבותית שאני חווה, ולא ממש הייתי בקטע של המקומיות, אז התנהגתי כמו כוסית שיש לה חבר, ונמנעתי מנסיונות החיזור של הבחורות המקומיות.
לאחר לילה ללא שינה, התייצבנו שוב בשדה התעופה כדי לטוס לדרום. אני אחסוך מכם פרוט יתר על המעבורת שלקחה אותנו מהעיר סוראט-טאני, לאי קו-פנגאן, ואדלג מיד לשלב שבו אנחנו מגיעים לקו-פנגאן, יומיים לפני מסיבת הפול-מון הגדולה, חוששים שכל הגסט-האוסים תפוסים, ולכן מתפשרים על מקום די מעאפן ורחוק מהחוף המרכזי עם כל המסיבות. אבל זה רק עד הפול-מון, לא כל כך נורא.
מסיבת הפול-מון הייתה בהחלט חוויה. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במסיבה. היו שם אלפי אנשים, בדרגות שונות של טירוף.
דוכן לממכר "באקטים". אינספור כאלה היו ממוקמים על החוף, כולם מצוידים בכתובות מקוריות שנועדו למשוך תיירים.
היה אפילו דוכן שפונה ספציפית לתיירים שקוראים להם אלכס. והם גם הוסיפו מגן-דוד. זה די הזוי, אם חושבים על זה. הם פונים לקהל יעד של אלכסים יהודים. כמה יותר ספציפי זה יכול להיות? כן, החוש העיסקי של התאילנדים הוא לא מי יודע מה. מצד שני, אני קניתי שם באקט. מי יודע כמה עוד אלכסים קנו.
וכן, כתוב שם ALEX. תודו לכישוריי הצילום של אחד החברים שלי.
מציג לראווה את הבאקט המיוחל. הוא היה לא טעים, לכן אני לא נראה מאושר.
נו, מה ציפיתם? אני טיפוס של בירה!
במהלך הפול-מון היו פעם או פעמיים שהציעו לי לקנות סמים, ושתי בחורות תאילנדיות שניסו לפתח איתי שיחה ואז שלחו יד לכיוון הארנק שלי. אבל פרט לכך, האווירה הייתה מצויינת, המוזיקה רועשת, והאלכוהול זרם כמו מים.
הפול-מון אמנם היווה את השיא של חיי הלילה בקו-פנגן, לפחות מבחינת כמות האנשים, אבל זה לא אומר שבשאר הלילות לא קרה כלום. כל יום הייתה מסיבה ב- Sunrise Beach שלא נפלה מהפול-מון בפני עצמה. ההבדל היחידה הוא שכמות האנשים בפול-מון הייתה עצומה, ובלילות האחרים זה השתנה בין "יבש למדי" ל"תוסס".
במבט לאחור, קשה לי להגיד איך יצא ש"נתקענו" בקו-פנגאן במשך לא פחות מ-11 ימים, שהיוו מעל שליש מסך הטיול. הרי כל מה שעשיתי שם זה בטן-גב, ומסיבות. אבל בעצם, למה לא? יש שיגידו שזו המטרה של טיול כזה.
חוץ מזה, קו-פנגאן זה לא רק ה- Sunrise Beach. לילה אחד למשל בילינו במסיבת בריכה מעולה שהתקיימה במלון שלנו (כבר הספקנו לעבור מהמקום המעאפן שסיפרתי עליו קודם). ושבוע אחרי ה-Full Moon Party, התקיימה ה- Half Moon Party, שהייתה שונה, כי היא לא הייתה על החוף, והייתה לא פחות מוצלחת.
אני יודע שהייתי ב- Half Moon לפחות 4-5 שעות, אבל בזיכרון שלי זה נרשם כמו חצי שעה, כנראה בגלל כל האלכוהול ששתיתי במהלך הערב הזה. דבר נוסף שיעיד על כמות האלכוהול הוא העובדה שאיפשרתי לבחורה בריטית אחת ששתתה איתנו לצבוע אותי בצבעים האלה שהיו כל כך נפוצים בפול-מון. זו הייתה טעות ששילמתי עליה בזוג מכנסיים וחולצה. הצבע הזה לא יורד בכביסה 
שלא תחשבו שבקו-פנגאן יש רק חיי לילה. מדובר באי מדהים ביופיו. זו רק טעימה קטנה של נוף שהתגלה במהלך השייט שעשיתי סביב האי.
וכמובן שלא הזנחתי את העיסוק המועדף עלי - בטן-גב.
ביום שאחרי ה- Half-Moon Party, תכננו לעזוב סוף סוף את קו-פנגאן ולהמשיך לאי אחר, אבל התעוררנו מאוחר מדי וגילינו שהמעבורת האחרונה כבר עזבה. זהו הסיפור של קו-פנגאן מבחינתי. מדובר באי שנתקעים עליו כאילו זאת העונה החמישית של Lost. זה כל כך קל, כי נורא כיף שם, וקשה להתעורר מוקדם אחרי לילה של בילויים. כך "נגזר" עלינו לבלות עוד לילה בקו-פנגאן, ורק למחרת הצלחנו לארוז את עצמינו ולעבור לאי קטן שנמצא במרחק שעתיים הפלגה - קו-טאו, עליו אספר לכם בפוסט הבא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
