 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
דויטשלנד
לפני כמה ימים חזרתי מנופש אקזוטי של שלושה שבועות באיים הקאריביים.
טוב נו, אולי לא באיים הקריביים, אלא בגרמניה. ואולי לא שלושה שבועות, אלא חמישה ימים. ואולי לא נופש אקזוטי, אלא כנס שעוסק במודלים וסימולציות של מטרות ורקעים באינפרא אדום. אבל עדיין היה כיף!
הכנס, או אולי יותר נכון לקרוא לו "סדנא" כי הוא היה די מצומצם וממוקד ולא המוני כמו שהרבה כנסים מקצועיים נוטים להיות, נערך בעיירה קטנה בשם אטלינגן השוכנת בדרום-מערב גרמניה, ממש סמוך לגבול עם צרפת ומכילה סדר גודל של 50,000 תושבים. משהו כמו עפולה, אחרי שעברה מיליארד שנות אבולוציה. העיר ה"רצינית" הכי קרובה לעיירה הזו היא קרלסרואה, בה ביליתי חלק נכבד מזמני הפנוי. אבל לפני שאדבר על זמני הפנוי, כמה מילים על הכנס עצמו...
בסך הכל היה לי מעניין. הכנס ערך ארבעה ימים כשבשלושה הראשונים רבים מהמשתתפים בכנס (בהם אני) העבירו הרצאות פרונטליות בנות 20 דקות, פלוס 5 דקות לשאלות, וביום האחרון כמה חברות שמעניקות חסות לכנס, שיווקו את התוכנות שהן מוכרות, והעבירו סדנת התנסות איתן.
לגבי ההרצאות - חלק היו מעניינות ומעשירות, חלק היו סתמיות (בסגנון - מדדנו א' ו-ב', והמודל אומר שהיה צריך ג'. הנה, קיבלנו פה חוסר התאמה למודל שאנחנו לא הולכים להסביר, או - עשינו אלגוריתם לזיהוי מטרות על רקע ימי, שיודע להתמודד עם התראות שווא. אז הנה, לקחנו תמונה של ים שקט *ללא התראות שווא*, ועם כמה מטרות, והאלגוריתם מצא את המטרות), היו כאלה שלא הבנתי, או לא הייתי מרוכז, אז אני אצטרך להשלים אותן, והייתה הרצאה אחת שהותירה את הקהל מהופנט נוכח הכריזמה המתפרצת של המרצה ומראהו המסוקס.
ובנימה יותר רצינית, לגבי ההרצאה שלי - אני חושב שהלך לי די סבבה. הייתי קצת לחוץ לפני כן כי מעולם לא ממש הרציתי בעבר, ובטח שלא באנגלית, אבל אני חושב שהייתי מוכן היטב ואמרתי את כל מה שרציתי להגיד, וגם האנגלית שלי בסדר גמור. בסיום נשאלתי כמה שאלות עליהן עניתי די בביטחון, או התחמקתי באלגנטיות. אני רק מקווה שיסלחו לי על זה שהייתי בין המרצים היחידים שלא לבש עניבה, או לפחות חולצת בר-מצווה אלגנטית.
משעשע עד כמה המנטליות של הגרמנים שונה מאצלינו בארץ. הם ממש הקפידו על הזמנים. הייתה שם מעין תיבה עם שלוש נורות - ירוקה, צהובה ואדומה. הירוקה נדלקה בתחילת כל הרצאה וכעבור 18 דקות נדלקה הצהובה, מה שמסמן למרצה שנותרו לו 2 דקות לדבר. אח"כ נדלקת הנורה האדומה, מה שאומר שהוא צריך לסיים ולהשאיר זמן לשאלות מהקהל. אף אחד לא התפרץ עם שאלות במהלך ההרצאה אלא חיכו לסוף, ובסוף כל הרצאה מחאו כפיים. פעמיים. פעם אחת מיד עם סיום ההרצאה, ופעם שניה עם סיום המענה לשאלות.
ועכשיו, מה עשיתי בזמן הפנוי...
טוב, אז מאחר ומדובר בנסיעה בתפקיד ורוב זמני הוקדש לנוכחות בכנס, לא בדיוק יכלתי להתפרע ברייבים מטורפים עד אור הבוקר, אבל כן היה לי זמן לטייל ולפקוד כמה מסעדות ופאבים נחמדים. באטלינגן עצמה אין יותר מדי מה לעשות בערב. החנויות נסגרות בסביבות 6, והעיירה היא לא בדיוק מוקד של חיי לילה. אבל בהחלט אפשר לאכול טוב באחת מעשרות המסעדות הפזורות ברחבי עיירה, לטייל ולהתפאר מאיכות החיים המדהימה, מהשקט והנקיון השורר בכל מקום, מהמבנים האירופאים הישנים אך מתוחזקים היטב, הכנסיות הרבות, הירוק שצומח בכל עבר, ומכוניות הפאר שנראות כאילו יצאו מתצוגה. יצא לי אפילו לראות פרארי שחונה ליד כנסייה. משתלם להיות כומר באטלינגן...
לא רצינו להסתפק בעיירה הקטנה, אז אני וכמה מעמיתיי לעבודה שהיו איתי בכנס נסענו לקרלסרואה (20 דקות ברכבת הקלה) כמעט בכל ערב פנוי שהיה לנו. קרלסרואה היא כבר עיר של ממש, עם משהו כמו 250,000 תושבים. הסתובבנו בעיקר באזור מרכזי אחד המכונה Markt Platz (מרקט פלייס בגרמנית), שם ממוקמים רוב המסעדות והפאבים.
ערב השיא היה ללא ספק ביום השלישי של הכנס, כאשר נבחרת גרמניה שיחקה נגד גאנה בקרב על העלייה לשמינית גמר המונדיאל. בהחלט ציפיתי לערב הזה ולהזדמנות לצפות במשחק באווירה של פאב גרמני, אבל לא היה לי מושג עד כמה ההתרגשות תהיה גדולה.
לקראת הערב הרחובות התמלאו באוהדים ואוהדות מצויידים באביזרי עידוד, ומאופרים בצבעי הדגל הגרמני. ישבנו לאכול ולצפות במשחק במעין פאב\מסעדה מקסיקני באזור הכי מרכזי של קרלסרואה. לפי האווירה מסביב, לא היה ספק שאנחנו נמצאים "איפה שהכל קורה". המשחק אמנם היה חלש למדי אבל את ההתרגשות שהייתה במקום כאשר גרמניה הבקיעה את שער הניצחון לא ניתן לתאר במילים.
כשחזרנו לאטלינגן בסביבות 12 בלילה, החגיגות היו בשיאן. העיירה הקטנה והפסטורלית שיום לפני כן טיילתי בה והבחנתי באיש זקן שהגיח מחלון ביתו והשקה כמה עציצים, וחשבתי לעצמי שזה כנראה הדבר הכי מסעיר שהוא עשה מאז מלחמת העולם השנייה, פתאום התמלאה בצעירים מאושרים, שיכורים וקולניים, מכוניות צופרות בכל עבר, ודברים מהסוג הזה. בהחלט חוויה... אני הייתי בעצמי אחרי כמה בירות טובות, וזה הספיק לי כדי להצטרף לשירה של האוהדים, כשהצלחתי לפענח את מילות השיר ("דויטשלנד, דויטשלנד!")
בעודי נרגש מכל ההתרחשות מסביב, שאלתי את אחד המקומיים מה יקרה אם גרמניה תזכה בגמר, אם ככה הם חוגגים עלייה לשמינית, והוא צחק, ואמר שמאז המונדיאל שהם אירחו ב-2006, הם הפכו את הכדורגל למסיבה. פעם זה לא היה ככה...
אפרופו שיחות עם מקומיים, אחד הדברים שהפתיעו אותי זה שרבים מהתושבים לא מבינים מילה באנגלית. זה די גרם לי לחוש גאה בהיותי מישראל, המדינה בה כל ערס שלא סיים י"ב יכול לנהל שיחה אפילו עם ברק אובאמה בכבודו ובעצמו.
את הערב האחרון ביליתי בשטוטגרט, בעקבות תכנון מעוות של נסיעה שנכפה עלי שכלל טיסה פנימית משטוטגרט לפרנקפורט (שתבינו, פרנקפורט מרוחקת 150 ק"מ ממקום הכנס, ושטוטגרט 80). אבל אני בהחלט לא מתלונן, כי כתוצאה מהברדק הזה יצא לי לטייל בעיר מדהימה. לא היה לי מושג ששטוטגרט כל כך מרשימה. מדובר בעיר עם סדר גודל של מיליון תושבים, וציפיתי שתהיה אפורה ומשעממת, כי מעולם לא שמעתי עליה שום דבר מלבד קבוצת הכדורגל שלה שדי מצליחה בבונדסליגה.
במקום זה זכיתי לראות עיר אירופאית גדולה לכל דבר, עם כיכר מרכזית יפהפייה, כזו שכיף פשוט להעביר שעה-שעתיים בלטייל בה ולהנות מהתרבות, ואז לשבת באיזו גלידריה או פאב.
את הלילה האחרון ביליתי במלון מפואר למדי סמוך לשדה התעופה, אחרי שהמלון באטלינגן די איכזב. ומוקדם בבוקר טסנו כאמור לפרנקפורט, ומשם תל-אביבה.
לופטהנזה אגב, לא הרשימה במיוחד. לא שיש לי נסיון עצום בטיסות, אבל מהמעט שאני מכיר, הם פחות או יותר ברמה של אל על. לא שזה רע, פשוט שמעתי עליהם דברים מדהימים בעבר.
| |
אינדינגב 2009
מי שמכיר אותי, יודע שאני אוהב לבלות. עם זאת, מעטים הם הבילויים שזוכים לסיקור בבלוג. כדי שזה יקרה, הבילוי באמת צריך שיהיה לו איזשהו ערך מוסף בעיניי - הוא יכול להיות הזוי, או אדיר. אבל צריך להיות בו משהו שיעניין את הקוראים. אינדינגב בסופ"ש האחרון היה בילוי שמצדיק פוסט. כי הוא היה די אדיר 
קצת על אינדינגב (In-D-Negev) - זהו פסטיבל מוזיקה שנערך בנגב כבר שנה שלישית ברציפות. הרעיון הוא לתת במה להרבה אמנים לא מוכרים משלל סגנונות וזרמים, לצד כמה אמנים שכבר הספיקו להתפרסם, אבל לא משתייכים למיינסטרים (לא תראו שם הופעות של ברי סחרוף או של הדג-נחש. Not that there's anything wrong with them). הפסטיבל נמשך יומיים כאשר מחוץ למתחם הפסטיבל אנשים עושים קמפינג.
בשבילי זו הפעם הראשונה באינדינגב, ואין ספק שנהניתי מספיק כדי לרצות לחזור שוב גם בשנה הבאה.
קצת על מה שהיה - שתי במות שאירחו הופעות במשך יומיים, כמעט ללא הפסקה. אני לא אגיד שכל ההופעות היו טובות. זה כנראה בלתי אפשרי כשמארחים כמות כל כך גדולה של אמנים, רובם לא מוכרים. אבל היו כמה וכמה הופעות מצויינות, וגיליתי כמה שמות חדשים של אמנים שלא ידעתי שקיימים, אבל היה לי כיף גדול להיות נוכח בהופעתם. כמה מהשמות שעשו לי את הסופ"ש הם עוזי נבון ומכרים - שנתנו שואו אדיר של שירים כיפיים בסגנון שנות ה-60, בום-פם - הרכב מצויין שמנגן מוזיקת עמים בסגנון ייחודי, צביקה פורס שצריך לשמוע כדי להבין כמה הוא אדיר, ועוד כמה שאני לא זוכר את שמם. ובטח היו גם כאלה שהיו מעולים אבל בזמן ההופעה שלהם הסתובבתי\שתיתי\אכלתי\הייתי בבמה השנייה...
מי שקצת איכזב היה גלעד כהנא שנראה כאילו הוא כבר די איבד את זה. המונולוגים הידועים הפכו למשמימים ולא מצחיקים (שלא נאמר טיפשיים), והמוזיקה שלו הייתה גרועה מתמיד... אבל בסך הכל הייתה הרבה מוזיקה טובה, או כמו שאחד האמנים אמר "המון אמנים במחיר של נינט אחת". וזה באמת ככה. כרטיס כניסה לפסטיבל עלה 90 ש"ח - מחיר נהדר בשביל יומיים של הופעות טובות.
פרט להופעות, היו כל מיני דוכנים עם דיסקים, ספרים וכל מיני דברי אמנות במחירים הוגנים עד זולים. גם השתייה והאוכל לא היו יקרים מדי, בקיצור - אם לא הייתם שם, אני מאוד ממליץ לכם לזכור את השם "אינדינגב" ולהגיע בשנה הבאה. אני אהיה שם אלא אם כן יהיה משהו מיוחד שימנע ממני.
ודבר אחרון שאני חייב לציין - האנשים.
נכון שהיו שם הרבה אנשים מוזרים שאני לא מתחבר אליהם במיוחד, אבל אני אעדיף פריק על פני ערס בכל יום נתון. ובאמת שבכל היומיים של הפסטיבל לא ראיתי אפילו ערס אחד. האיכות של הקהל ניכרה בפרטים הקטנים. אם זה הנקיון שנשמר בצורה מעוררת התפעלות (ואני יודע להעריך את זה אחרי שראיתי איזו טינופת אנשים משאירים אחריהם בפסטיבלים ממוסחרים שונים), הדרך שבה אנשים חיכו בתור ארוך ומסודר לשירותים, או סתם בחורה אקראית שמציעה לך חלבה כי אתה נראה לה מבואס על הבוקר אחרי לילה עם מעט מדי שינה 
ניפגש באינדינגב 2010
| |
סוגי האנשים שתיתקלו בהם בחוף הים
המשתזפים חסרי המודעות
כשמדובר בתיירים ממדינות קרות, עוד אפשר להבין את זה. הם לא מודעים לסכנות של השמש אז הם שוכבים שם בין 11 ל-3 בצהריים עם אייפוד ושומעים קיילי מינוג. אבל כשמדובר בישראלים יש חשק לתת להם כאפה (שתגרום להם לצרוח מכאבים, כי הם נשרפו).
מצד שני, זו בהחלט חוויה אנתרופולוגית לצפות בקבוצה של בנות ששוכבות זו ליד זו, כל אחת עם אייפודה הפרטי, כך שהן כלל לא מדברות אחת עם השניה, ומורחות על עצמן עוד שכבה של שמן שיזוף כל רבע שעה.
הקבועים
לא ברור מה האנשים האלה עושים בחיים. אתם תראו אותם בים בכל פעם שיצא לכם ללכת, מה שכנראה אומר שהם *תמיד* שם.
מדברים על אבטלה כעל דבר שלילי, אבל תראו אותם - מבלים ונהנים להם עם בירות ומטקות לסירוגין. להיות מובטל זה ה"לצאת לפנסיה מוקדמת אחרי אקזיט מוצלח" החדש?
השווים
האנשים האלה נראים מצויין. והם יודעים את זה. בזמן שאתה עושה מאמצים כדי לא להבליט את כרס הבירה הקטנה שפיתחת, הם מתהלכים בגאווה ברחבי החוף ומשוויצים בגוף המדהים שלהם. הגברים מזנקים לתפוס איזו צלחת פריזבי, והבחורות מורחות על עצמן עוד שכבה של שמן שיזוף בתנועות שאומרות "אני יודעת שאני אהיה בחלומות שלך הלילה". ועל תשחקו אותה כאילו שהיא לא תהיה שם. אפילו הדרך שבה הבחורה הזאת מוציאה חלק מבגד הים שלה שנכנס לה לתוך התחת היא סקסית בטירוף...
השעירים
ממבט ראשון אתם חושבים שהם סתם מוזרים שבאו עם סוודר לים, אבל ככל שמתקרבים אליהם מבינים שזה הכל חלק מהחבילה. אני מדבר על הגברים האלה (וגם חלק מהנשים) שמשהו בתהליך האבולוציה שלהם מהקוף קצת נדפק ועכשיו יש להם טונות של שיער במקומות הכי לא שגרתיים. כל השיער הזה בשילוב עם מים לא נותן שום דבר טוב. הסרת שיער בליזר זה הטיפ השבועי לחבר'ה האלה...
הנאצי של הכיסאות
הוא בכלל אשכנזי אבל צבע העור שלו יותר כהה מהתימני הכי שחור שאתם מכירים. זה מה שקורה כשהעבודה שלכם מסתכמת בלהסתובב כל היום על החוף, לתור אחרי אנשים שבדיוק התחילו להינות, ולבאס אותם עם גביית תשלום על הכיסא הנוח הזה שהם התמקמו בו. האנשים האלה הם יותר גרועים מפקחי חנייה.
הנאצי של הארטיקים
היי, תגיד - כמה עולה ארטיק אננס? "86 אלף דולר"
כמה?!???
"אני הולך...."
תלך, יא גנב מזדיין!!!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
