היום אני הולך לספר לכם על תופעה פיזיקאלית מעניינת שעדיין לא מצאו לה הסבר תאורטי, אבל אמפירית התגלתה באופן שיטתי ומובהק, אצלינו בישראל.
התופעה מכונה "עיקרון אי הודאות של סחבק" ומה שהיא אומרת זה שבהינתן תוכניות שנקבעו לשעה מסויימת מוגדרת היטב, קיים חוסר וודאות לגבי השעה שבה התוכניות *באמת* יצאו לפועל. בניגוד לעיקרון אי הודאות של הייזנברג המוכר בעולם המדעי, "עיקרון אי הוודאות של סחבק" פועל רק לכיוון אחד. כלומר, הוא מתאר תופעה "חלשה" יותר. התוכניות לעולם לא יצאו לפועל *לפני* השעה היעודה, אלא רק אחרי. הדבר היחיד שלא ידוע זה כמה זמן אחרי.
כאמור, התופעה היא עדיין אפופת מסתורין וטרם נמצא לה הסבר תאורטי שלם וריגורוזי, אבל אני נאלץ להיתקל בה בלא מעט הזדמנויות.
אם בעבר נתקלתי בתופעה רק תוך אינטראקציה עם גופים ביורוקרטיים כמו צבא (תסכימו איתי שיש משהו אירוני בזה שדווקא בצבא כל כך לא מקפידים על "עמידה בזמנים") או גופים שנמצאים מעליכם מבחינת סמכות כמו מדריכי מעבדה סטלנים בפיזיקה, אז בזמן האחרון התופעה הפכה לכל כך נפוצה שאפילו פגישה עם חברים כבר אי אפשר לקבוע ולסמוך בלב שלם על זה שכולם יגיעו בזמן. בגלל שזה קורה בהרבה מאוד מקרים, זה גורם לכולם להניח שהאחרים יאחרו, ולאחר בכוונה. קובעים בשעה 5? סבבה, בראש שלי כבר עשיתי את הסוויץ' שיורה לי להגיע ב-5 ורבע.
ועדיין, התופעה מגולמת בצורתה הבוטה ביותר כאשר מדובר בגופים ביורוקרטיים. כשמדובר בחברים אז אם מישהו באמת מגזים, הוא לפחות מודע למעשיו וטורח להתנצל על האיחור, אבל כשמדובר בגופים ביורוקרטיים, לאף אחד לא אכפת שהתקשרו אליכם להגיד שתגיעו לבאר שבע בשעה 8 וחצי בבוקר כשאתם גרים בנתניה, וכשאתם מגיעים *בזמן* אחרי שהתעוררתם בשעה שלפעמים אתם רק הולכים לישון בה, מסתבר שאתם צריכים לחכות 3 שעות סתם ככה, ובסוף מתברר שהם בכלל חשבו שזומנתם לשעה 11:40.
לזכותם יאמר שהם התנצלו, בערך.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
