לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Rant


"מי שמזדיין בשירותים, סופו שיעשה פיפי במיטה" - ע' דוט-קום, אינטלקטואל והוגה דעות.

Avatarכינוי: 

בן: 39

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

האנשים הכי אובר-רייטד בישראל


יש אנשים שמצליחים בזכות הכישרון שלהם, יש כאלה שההצלחה שלהם מתבססת פחות על כישרון מולד ויותר על השקעה ועבודה קשה, יש כאלה שמנצלים קשרים, קומבינות והיותם ערמומיים ונכלוליים מביאה אותם רחוק, אבל קיימת גם קבוצה קטנה של אנשים שלא תוכלו לסווג אותם לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל באופן וודאי, אין להם שום תכונה מיוחדת שניתן להצביע עליה, והם לא ניחנים בשום כישרון או תכונה שבולטת אצלם באופן ניכר מעל הממוצע (ולעתים אף יותר מזה, הם בולטים בחוסר כשרונם), ולמרות זאת משהו הביא אותם לגדולות. אלה הם האנשים שמוערכים יתר על המידה, והפוסט הזה מוקדש להם.

 

חשוב להבהיר שהישראלים האובר-רייטד הם לא בהכרח חסרי כישרון. לפעמים הם מתאימים בהחלט לתפקיד אותו הם ממלאים, אבל מה שמפתיע הוא שהאנשים שאני מיד אנקוב בשמם נמצאים בצמרת תחום העיסוק שלהם באופן ממושך, עקבי ומובהק, מבלי להפגין כל עליונות בולטת במיוחד. וזאת למרות שמדובר בתחומי עיסוק מאוד תחרותיים, שלא חסר בהם אנשים לא פחות מוכשרים, שהיו שמחים לאייש את אותו תפקיד תמורת עשירית מהמשכורת.

 

זו הייתה הקדמה, אבל כדי שבאמת תבינו למה אני מתכוון, להלן הרשימה של חמשת הישראלים הכי אובר-רייטד שהצלחתי לדלות מדמיוני...

 

 

מקום חמישי: אברהם גרנט

 

ממבט ראשון, זה נראה כמו עוד מקרה של "קשרים וקומבינות", וזה כמובן לא לגמרי לא נכון. גרנט הוא אכן מקומבן ואין ספק שקירבתו לרומן אברמוביץ', בעליה של קבוצת צ'לסי שיחקה תפקיד מרכזי במינויו למנהלה הספורטיבי ולימים גם מאמנה הראשי, אבל מי שמכיר קצת את עולם הכדורגל יודע שזה לא יכול להיות כל הסיפור. יש הרבה קומבינטורים ופוליטיקאים שמפלסים את דרכם למינויים נחשקים, אבל לא כל אחד זוכה להיות מנג'ר של אחת הקבוצות הגדולות בעולם. תפקידים בסדר הגודל הזה ניתנים לרוב לשחקני עבר גדולים, או למאמנים מנוסים ובעלי שם עולמי, שכבר הוכיחו את עצמם ברמות הכי גבוהות. גרנט הוא בהחלט מאמן שראוי למשרה מכובדת, אולי אפילו מחוץ לכדורגל הישראלי בעקבות הקמפיין המכובד שניהל עם הנבחרת, אבל הוא בטח לא עשה מספיק בתחומו כדי לאמן קבוצה שמתמודדת מידי שנה בצמרת של ליגת האלופות.

בעקבות התקופה בצ'לסי גרנט קנה את מקומו בליגה האנגלית ולמרות שהשנה הוא מוליך את קבוצתו החדשה, ווסטהאם, בביטחה לקראת ירידה לליגה השנייה, אף אחד כבר לא יופתע אם בעונה הקרובה הוא יזכה לעוד הצעה ממועדון גדול. כי אם מישהו מוערך יתר-על-המידה *מספיק זמן*, אנשים כבר מפסיקים להרגיש שזה יתר-על-המידה, וזה הופך לסתם הערכה רגילה. כאילו שהוא נועד להיות שם, מאז ומעולם.

אפילו שלמה שרף כבר מתחיל לשכוח למה בעצם הוא שונא את גרנט...

 

 

מקום רביעי : איל קיציס

 

מצד אחד אני מרגיש מכה קלה מתחת למקלדת כשאני כותב את זה, כי איל קיציס הוא באמת בחור חביב, אינטליגנטי ואפילו שנון למדי. הוא גם ממלא את תפקידיו הטלויזיוניים בצורה לא רעה. מה שמפריע לי, זה שמפיקי הטלויזיה הישראלית מתייחסים אליו כאילו הוא הדבר הכי טוב שקרה לבידור הישראלי אי פעם. האיש מנחה באופן עקבי את התוכנית הכי מצחיקה ונצפית בטלויזיה, למרות שהוא האיש הכי פחות מצחיק בה, אין כמעט תקופה שבה הוא לא מככב בפרסומת כלשהי, ואם כל זה לא מספיק, קיציס גם נישא לאחרונה לטלי מורנו. פשוט לא פייר!

לפעמים נדמה שקיציס מצליח יותר מטל פרידמן, איתו הוא התחיל את דרכו בעולם הבידור, אך ברור שמבחינת כישרון זו תהיה מחמאה להגיד שקיציס הוא הצל של פרידמן.

 

בהחלט ראוי שאיכויותיו של קיציס יעניקו לו את תואר הפרופיל-הכי-נחשק-בג'יי-דייט, אבל עצם העובדה שהן מזכות אותו באופן עקבי בג'ובים בכירים בצמרת עולם הבידור הישראלי, ובסכומי עתק, מביאה אותו למקום אחר - חמישיית הישראלים הכי אובר-רייטד.

 

 

מקום שלישי: דני רופ

 

דני רופ ללא ספק "תפס את אלוהים בביצים". כבר שנים רבות שהוא נחשב לחזאי מזג האוויר הבכיר בישראל, מה שאומר שהוא מרוויח הרבה יותר מראש הממשלה, ועובד 5 דקות ביום (לא כולל שישי-שבת כמובן), ש-4 מתוכן הוא מקדיש לסמול-טוק עם מיקי חיימוביץ' על נושאים ברומו של עולם כמו המשחק הקרוב של בית"ר נגד הפועל, והצגת תמונה פנורמית יפה שנשלחה ע"י אחד הצופים ונראית טוב על הפלזמה האימתנית של האולפן החדש של ערוץ 10. בדקה הנותרת הוא מדקלם לעם ישראל את מזג האוויר הצפוי בימים הקרובים, על פי תוצאות סימולציה שבוודאי לא הוא הריץ, אלא כמה צעירים שעובדים בשבילו ומרוויחים הרבה הרבה פחות.

אבל שלא תחשבו שהוא מתבטל בשאר הזמן. הוא גם עושה פרסומות ברדיו, ומנחה תוכניות טלויזיה כמו "אין דברים כאלה" - שבה הוא לוקח סרטים מפחידים שאפשר למצוא בקלות ב-YouTube ופשוט מראה אותם בטלויזיה. סליחה, לא הוא לוקח, אלא התחקירנים שעובדים בשבילו. הוא לא עובד יותר מחצי שעה בשבוע על התוכנית. כל עיסוקיו הנוספים משדרגים את משכורתו לרמה של *הרבה-הרבה* יותר מראש הממשלה.

אה, והציבור מת עליו. הנקודה ברורה, או שיש עוד מישהו שלא מבין למה דני רופ אובר-רייטד?

 


דני רופ
ברגע של פנאי מחוץ ל-5 דקות העבודה העמוסות שלו. דני רופ.

 

 

מקום שני: ארז טל

 

ארז טל מזכיר במידה רבה את איל קיציס, עם כמה הבדלים קטנים - הוא פחות מוכשר, שנון, ויפה (זה כנראה ההבדל בין המקום הרביעי לשני ברשימה). ניסיתי במשך כמה דקות לחשוב "מה יש בארז טל?" וכל מה שעלה בחכתי היה מעט רהיטות בסיסית וטיפה התלהבות טלויזיונית מעושה.

כשאני חושב על זה, מתאים לו להנחות את "האח הגדול" - זה משהו בבחינת "מצא כלום את כלומו".

באופן עקבי ובמשך שנים ארוכות ארז טל מנחה תוכניות טלויזיה פופולריות ביותר בפריים טיים - "גלגל המזל", "רק בישראל", "הכספת", והיום "האח הגדול" הן כמה שחשבתי עליהן, ובטח יש עוד. למען הגילוי הנאות אציין כי ארז טל "הגה בעצמו" את פורמט "הכספת", ואוהדיו מתגאים בעובדה זו משל היה זה שקול למציאת התרופה לסרטן. אבל אולי בכל זאת זה מעיד על זיק של כישרון. בטח לא משהו שמצדיק מעמד של "סלב-על" עם שרשרת של תוכניות עתירות רייטינג בהנחייתו.

 

 

ובמקום הראשון: ג. יפית

 

יפית גרינברג המכונה ג. יפית התחילה את דרכה עם חזון עסקי מבריק כשזיהתה את הפוטנציאל שיש בטלויזיה המסחרית כשזו רק החלה את דרכה, וקנתה זמן פרסום רב בעלות אפסית. ג. יפית חסכה כל כך הרבה על עלות זמן הפרסום שבלהט הרגע היא החליטה לחסוך גם על ההפקה עצמה, ולככב בפרסומות שלה בעצמה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהמשחק שלה גורם לסרטים טורקיים להיראות כמועמדים לאוסקר, והיא נראית רע, מה שבטח לא משמש כמקדם מכירות מוצלח במיוחד.

למרות כל אלה, לאורך השנים וגם היום, מיטב החברות משלמות לה כדי שתפיק פרסומות כושלות בכיכובה, אבל כיכובה האמיתי הוא בראש רשימה זו, של חמשת הישראלים הכי אובר-רייטד.

 

 

 


 

והנה עוד כמה ישראלים שהיו קרובים אבל לא הצליחו לפלס את דרכם לרשימה -

דני נוימן, פרשן הכדורגל הכושל של ערוץ 1 שלמרות מופעיו הבזיוניים הגלויים לעיני כל, נותר בתפקידו שנים ארוכות.

גיל תמרי, הכתב "הבכיר" הנצחי של חברות החדשות המובילות בישראל, בארצות-הברית. זה לא שהוא כתב גרוע, פשוט לא ברור מה כל כך מיוחד בו שהוא עושה את זה בערך מאז שנות ה-80, וערוץ 10 כל כך התעקש להביא אותו לשורותיו.

שלמה ארצי, המעשן הכבד עם הקול החורק שקורא לעצמו זמר, והלחן (הנחמד, אני מודה, אבל זה לא מספיק!) של שיריו הפך אותו לאחד הפופולריים במדינה.

 

חושבים על עוד ישראלים מוערכים יתר על המידה שלא זכו כאן לכבוד המגיע להם? שתפו בתגובות...

נכתב על ידי , 2/4/2011 14:35   בקטגוריות הומור, מחשבות ודעות, סרקזם, ביקורת  
91 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עג'מי


באופן בלעדי הגיע לידי תקציר המפרט התקציבי של הסרט עג'מי שהיה המועמד הישראלי לאוסקר לשנת 2010. זה הולך ככה:

מצלמת וידאו: 1000 דולר.
עלות כתיבת תסריט: 50 ש"ח מונית ליפו כדי לבלות שם יום אחד, לראות מה קורה שם ולכתוב את זה.
שכר ל"שחקנים" ערבים אלמונים: חינם. מי לא ירצה להופיע בטלויזיה כשכל מה שהוא צריך לעשות בשביל זה זה להתנהג כרגיל?
פרוטקשן לערביינים של יפו, כדי שלא ייסכנו את צוות הצילום "על אמת": הרווח ממכירת שתי מאזדות שנגנבו מגבעתיים.
להצהיר שאתה לא מייצג את ישראל, יום לפני שאתה רוצה ש"אקדמיית הקולנוע" האמריקאית המלאה ביהודים פרו-ישראלים תצביע עבורך בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר - PRICELESS!


ושני דברים בנימה קצת יותר רצינית:
  • לדאבוני ראיתי את הסרט בקולנוע לפני כמה חודשים (דייט, אלא מה? למה שאני אבחר מרצוני החופשי לראות דבר כזה בקולנוע?), ושנאתי אותו. הסיכוי היחיד שהייתי נותן לו לזכות באוסקר זה אם הייתה קטגורייה לחלטורה הכי מבישה. אה, ואם היו לכם דעות קדומות (גם אם מגובות סטטיסטית) על ערבים, הסרט הזה לדעתי רק היה מחזק אותן. הם פשוט מוצגים שם כמו חבורת פושעים ברברים, אז אני לא ממש מבין מה ניסו היוצרים להשיג.
  • הגיע הזמן ש"הקולנוע הישראלי" ייצר סרט אחד ראוי ש*לא* עוסק במלחמה, יחסי יהודים ערבים, נאצים, או כל שילוב של השלושה. סתם בשביל לגוון לשם שינוי...
נכתב על ידי , 8/3/2010 21:36   בקטגוריות ביקורות סרטים, הומור, מחשבות ודעות, סרקזם, ביקורת, שחרור קיטור  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שאיפות לשנת 2010 מפי אישים בולטים


ביקשתי מכמה אנשים שעשו כותרות ב-2009 לחלוק עימנו את שאיפותיהם והחלטותיהם לקראת השנה החדשה. בלעדי לעתודאי.קום:

-

אני לא רואה טעם בכתיבת רשימה של "כביסה מלוכלכת" מהשנה החולפת, ולהגדיר שאיפות לשנה החדשה. אני הולך *להגשים* את השאיפות שלי, ולא לכתוב אותן! זה בגלל שמאז ומתמיד הייתי אדם של מעשים, ולא של דיבורים...

ברק אובאמה

-

בשנת 2010 אנחנו הולכים להכריז כי עסקת שחרורו של גלעד שליט נמצאת על סף סיום, לא רק בערב ראש השנה, סוכות, פורים, חנוכה, יום העצמאות וערב השנה האזרחית החדשה, אלא גם לקראת תחילת צום הרמדאן, יום הפועלים, יום מרתין לותר קינג, יום ירושלים, יום האיידס הבינלאומי, ושבוע הספר העברי.

דובר החמאס, בשיתוף עם התקשורת הישראלית

-

בשנה הקרובה אני הולך להוסיף ללוגו שלנו קריקטורה של מוחמד. אולי אז הישראלים ישכחו לנו את הכתבה על חיילי צה"ל שמוכרים איברים מגופות של פלסטינאים.

סמנכ"ל השיווק של איקאה

-

בשנת 2010 אנחנו הולכים להעביר לפחות עשרים הצעות חוק פופוליסטיות ומגוחכות אפילו יותר מאלה שהצענו ב-2009.

חברי הכנסת ישראל חסון, אלכס מילר, וגלעד ארדן

-

בשנה הקרובה אני אבדוק מה קורה אם אני מכניס את הבנייה בהתנחלויות למכונת ברד. אולי זה יהיה מספיק קפוא בשביל אובאמה, ומספיק מופשר בשביל הימין.

בנימין נתניהו

-

בשנה הקרובה אני אפסיק להתהולל, ואחזור לשיגרה אפורה ומשמימה של משחקי גולף, גריפת מיליוני דולרים וזוגיות תקינה עם אשתי, הדוגמנית השבדית.

טייגר וודס

-

ב-2010 אני אמשיך לעשות הכל כדי למתן את החקיקה האיסלאמית הקיצונית שמוכתבת ע"י משטר האייטולות באיראן. המצב הנוכחי פשוט לא יכול להימשך. היום אתה לא יכול להשיג זיון בטהרן גם אם תיכנס לכלא-נשים עם סל מלא בחנינות.

מיר-חוסיין מוסווי, ראש האופוזיציה באיראן.

-

בשנה הקרובה אני אשלח מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, בו אני מציע למכירה את שרותיי בתור מיירט טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, כתחליף מוזל למערכת החץ. היירוט יתבצע באמצעות מנות אנרגיה שאפזר בשמי הארץ, כאשר ליירוט בעל 50% הצלחה אצטרך לפזר 38 קילוגרם של אנרגיה, ויירוט בסיכוי של 99% ידרוש 55 קילוגרם. התעריף שאגבה יהיה מיליון ש"ח לכל תריסר קילוגרמי אנרגיה, בתוספת העלות המבצעית של המטוסים שאצטרך לטוס בהם כדי לפזר את האנרגיה בשמים.

אורן זריף

נכתב על ידי , 2/1/2010 23:06   בקטגוריות הומור, סרקזם  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
107,614
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעתודאי.קום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עתודאי.קום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)