מעלים את הסעיף:
כשאני צריך ללכת לקנות בגדים. שונא את זה. המחירים אף פעם לא נראים לי בסדר, ואני גם לא מוצא שום דבר נורמלי במידה שלי. נעליים במיוחד.
הפקולטה להנדסה וההתנהלות הבזיונית שלה (אני חושב שפירטתי בעבר בפוסט אחר)
הולכי רגל מטומטמים, כאלה שחושבים שהם יכולים לפרוץ לכביש מתי שבא להם והמכונית כבר תהיה חייבת לעצור (שוב, פירטתי בפוסט בעבר).
נהגים מטומטמים וחצופים, כאלה שאין להם בעיה לחסום אותך, לחנות איפה שאסור (ויש סיבה) וכו'.
כשאני בא להכין קפה, ורואה שנשאר ממש טיפה חלב, ואני אצטרך להחליף לשקית חדשה באמצע. עוד יותר מעצבן מזה זה כשאני מגלה שאין שקית חדשה.
המנחה שלי.
איחורים. לא סובל לאחר ושונא שאנשים מאחרים לפגישות איתי או גורמים לי לאחר לאנשהו ביחד איתם (ראו פוסט שכתבתי על עמידה בזמנים).
תהליך השיבוץ שלי בשלמותו. (ראו פוסט "כל הזין בשיבוצים", נראה לי)
אנשים שמתבכיינים בלי סיבה. כאלה שלעולם לא יהיו מרוצים, או הכי גרוע - יהיו מרוצים, אבל לא יודו בזה שטוב להם. יש אנשים עם עיוות מחשבתי שכזה.
כשאני לא מוצא פורנו זמין ובאורך מתאים לצרכים המיידיים שלי. לפעמים אין לי זמן וחשק לסרטים ארוכים ועדיף שמישהו פשוט היה מתמצת את כל מה שמעניין לסרטון של 5-10 דקות.
כדורגל ישראלי.
בנקים. שונא את הפעם בכמה זמן שאני חייב לבקר בסניף שלי.
עושים לי את היום: (איכשהו נדמה לי שאת הרשימה הזאת יקח לי הרבה יותר זמן לחבר)
כשאני מצליח להתעורר מוקדם בבוקר ויש לי זמן לשתות את הקפה שלי בלי למהר.
כשהיה לי יום פרודוקטיבי (אשכרה עשיתי את רוב הדברים שתכננתי, והם גם הלכו טוב)
כששומעים בחדשות שמחבלים חוסלו ולצה"ל לא היו נפגעים.
כשספורטאים ישראלים מצליחים בזירה הבינלאומית.
כשאני שומע מוזיקה בנגן, והשיר שמתחיל הוא בדיוק כזה שממש בא לי לשמוע באותו רגע (הסדר בפלייליסט שלי רנדומלי).
כשיום מקבל תפנית חיובית ולא צפויה שמסיטה אותו מהשגרה המשעממת (תוכניות חדשות ומעניינות שצצות וכו').
דייט מוצלח.
כשיוצא לי להחליף כמה מילים עם בחורה נחמדה שאני לא מכיר. אפילו אם היא סתם המוכרת בקפיטריה או משהו כזה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
ואתם יודעים מה? זה גם מצדיק עוד אחד כזה:
