 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ליידי מדונה
הכותרת היא אמנם שיר של הביטלס, אבל התוכן כולו מוקדש למי שאני מכתיר בזאת בתור "מדונה החדשה". הלא היא ליידי גאגה מלכת הייקום הבלתי מעורערת.
אין הרבה מפורסמים שגורמים לי להרגיש כמו ילדה בת 14 בהופעה של אביב גפן בשנות ה-90, וליידי גאגה היא אחת המעטות. מדובר במלכת פופ על כל המשתמע מכך, עם פמלייה של גאוני שיווק שעומדת מאחוריה ככל הנראה.
הלהיטים המצויינים שיוצאים לאור בתדירות גבוהה, השואו המדהים בכל הופעה, הקליפים האדירים והמושקעים - פשוט קלאסיקה. אתם בטח תצחקו, או תחשבו שאני יוצא מהארון, אבל אני צופה שבעוד כמה שנים השם "ליידי גאגה" עדיין יהיה חם מתמיד, כי באמת מדובר כאן בלהיט של פעם בדור ולא עוד תופעה חולפת. לעניות דעתי...
הקליפ האחרון שלה ללהיט האחרון Alejandro יותיר אתכם חסרי מילים. פשוט סדום ועמורה מה שהולך שם... יש כתבה שלמה ב-Ynet שעוסקת אך ורק בכמה שהקליפ הזה שערורייתי!
פשוט לשלוף מילון פסיכומטרי ולצטט משם את כל הביטויים המוזרים בעלי קונוטציה אפוקליפטית [1].
[1] נגיד, "בוקה, ומבוקה ומבולקה".
| |
אירוזיופון
הזיופים הצורמים של הראל סקעת אתמול בגמר האירוויזיון (וקודם לכן בחצי הגמר, כדי שלא תגידו שזו הייתה מקריות) רק מוכיחים את מה שטענתי כבר שנים - "קברניטי" תעשיית הפופ בישראל, ובראשם שופטי "כוכב נולד" על שלל עונותיו - הם כולם, ללא יוצא מן הכלל, בושה לחלטורה ולוקים בהבנה ובכישורים הבסיסיים ביותר המתחייבים מהמקצוע בו הם בחרו, לדאבונינו.
הזיופים אתמול הם תוצאה ישירה של היעדר השמיעה המוזיקאלית של שופטי כוכב נולד, או הנטייה שלהם להזניח יכולות ביצועיות בסיסיות של זמרים לטובת גיבובים עמומים כמו "נוכחות על הבמה", "רגש בשירה", "בגרות מוזיקאלית" ושאר המצאות מטופשות מעין אלה מבית היוצר של צדי פלצני וצביקה פדופיק...
הגיע הזמן שאנשים יבינו שביצוע נקי מזיופים זה הלחם והחמאה של כל זמר. זה הבסיס שבלעדיו "אין על מה לדבר" בכלל. זמר שמזייף זה כמו מנתח שמפחד מדם, קריין חדשות שמגמגם, או שחקן פורנו אימפוטנט.
העובדה שהזיופים היו כל כך בולטים ויסודיים מראה שלאנשים "המקצועיים" שעמדו מאחורי סקעת פשוט אין מושג. הם לא מבינים שהוא מזייף. או שהם מבינים והם חושבים שזה לא חשוב, מה שהופך אותם לעוד יותר חסרי מושג.
מספיק שהיה בן אדם אחד עם הבנה מוזיקאלית בסיסית שמקורב לסקעת, והוא היה מבין שצריך לותר על הקטעים האלה עם התוים הגבוהים בשיר שנועדו להישמע מרשימים. אפשר היה להסתדר גם בלי הקטעים האלה, וזה היה יוצא בסדר גמור. לא מדהים, אבל לפחות נקי. בלי צווחות וזיופים.
ודבר אחרון בעניין השיר של סקעת - מה זה לעזאזל "זר של מנעולים"?!? מזלינו שהאירופים לא מבינים עברית...
לאור כל הנ"ל, אני חושב שסקעת צריך להיות מבסוט ביותר מהמקום המכובד יחסית שהוא הגיע אליו. אני לא יודע מי קבע שהוא אחד המועמדים לזכייה. אין ספק שזו הייתה תחזית מנותקת מהמציאות.
לגבי שאר התחרות, בגדול ממש הופתעתי לטובה. לאירוויזיון יצא (בצדק) בשנים האחרונות שם של תחרות שהיא תת-רמה מוזיקאלית, ואני חושב שאתמול הרמה הייתה לא רעה בכלל. היו כמה ביצועים שממש אהבתי. אני חושב שמולדובה למשל קופחה מאוד. היה להם ביצוע פופ ממש מגניב עם יופי של שואו, והם לא קיבלו עליו את הקרדיט הראוי. גם בשיר של רוסיה היה משהו מיוחד, ונדמה לי שהם סיימו די קרוב להראל סקעת.
ועל הגרמניה השווה אין מה להוסיף. אני מאוהב!
| |
אינדינגב 2009
מי שמכיר אותי, יודע שאני אוהב לבלות. עם זאת, מעטים הם הבילויים שזוכים לסיקור בבלוג. כדי שזה יקרה, הבילוי באמת צריך שיהיה לו איזשהו ערך מוסף בעיניי - הוא יכול להיות הזוי, או אדיר. אבל צריך להיות בו משהו שיעניין את הקוראים. אינדינגב בסופ"ש האחרון היה בילוי שמצדיק פוסט. כי הוא היה די אדיר 
קצת על אינדינגב (In-D-Negev) - זהו פסטיבל מוזיקה שנערך בנגב כבר שנה שלישית ברציפות. הרעיון הוא לתת במה להרבה אמנים לא מוכרים משלל סגנונות וזרמים, לצד כמה אמנים שכבר הספיקו להתפרסם, אבל לא משתייכים למיינסטרים (לא תראו שם הופעות של ברי סחרוף או של הדג-נחש. Not that there's anything wrong with them). הפסטיבל נמשך יומיים כאשר מחוץ למתחם הפסטיבל אנשים עושים קמפינג.
בשבילי זו הפעם הראשונה באינדינגב, ואין ספק שנהניתי מספיק כדי לרצות לחזור שוב גם בשנה הבאה.
קצת על מה שהיה - שתי במות שאירחו הופעות במשך יומיים, כמעט ללא הפסקה. אני לא אגיד שכל ההופעות היו טובות. זה כנראה בלתי אפשרי כשמארחים כמות כל כך גדולה של אמנים, רובם לא מוכרים. אבל היו כמה וכמה הופעות מצויינות, וגיליתי כמה שמות חדשים של אמנים שלא ידעתי שקיימים, אבל היה לי כיף גדול להיות נוכח בהופעתם. כמה מהשמות שעשו לי את הסופ"ש הם עוזי נבון ומכרים - שנתנו שואו אדיר של שירים כיפיים בסגנון שנות ה-60, בום-פם - הרכב מצויין שמנגן מוזיקת עמים בסגנון ייחודי, צביקה פורס שצריך לשמוע כדי להבין כמה הוא אדיר, ועוד כמה שאני לא זוכר את שמם. ובטח היו גם כאלה שהיו מעולים אבל בזמן ההופעה שלהם הסתובבתי\שתיתי\אכלתי\הייתי בבמה השנייה...
מי שקצת איכזב היה גלעד כהנא שנראה כאילו הוא כבר די איבד את זה. המונולוגים הידועים הפכו למשמימים ולא מצחיקים (שלא נאמר טיפשיים), והמוזיקה שלו הייתה גרועה מתמיד... אבל בסך הכל הייתה הרבה מוזיקה טובה, או כמו שאחד האמנים אמר "המון אמנים במחיר של נינט אחת". וזה באמת ככה. כרטיס כניסה לפסטיבל עלה 90 ש"ח - מחיר נהדר בשביל יומיים של הופעות טובות.
פרט להופעות, היו כל מיני דוכנים עם דיסקים, ספרים וכל מיני דברי אמנות במחירים הוגנים עד זולים. גם השתייה והאוכל לא היו יקרים מדי, בקיצור - אם לא הייתם שם, אני מאוד ממליץ לכם לזכור את השם "אינדינגב" ולהגיע בשנה הבאה. אני אהיה שם אלא אם כן יהיה משהו מיוחד שימנע ממני.
ודבר אחרון שאני חייב לציין - האנשים.
נכון שהיו שם הרבה אנשים מוזרים שאני לא מתחבר אליהם במיוחד, אבל אני אעדיף פריק על פני ערס בכל יום נתון. ובאמת שבכל היומיים של הפסטיבל לא ראיתי אפילו ערס אחד. האיכות של הקהל ניכרה בפרטים הקטנים. אם זה הנקיון שנשמר בצורה מעוררת התפעלות (ואני יודע להעריך את זה אחרי שראיתי איזו טינופת אנשים משאירים אחריהם בפסטיבלים ממוסחרים שונים), הדרך שבה אנשים חיכו בתור ארוך ומסודר לשירותים, או סתם בחורה אקראית שמציעה לך חלבה כי אתה נראה לה מבואס על הבוקר אחרי לילה עם מעט מדי שינה 
ניפגש באינדינגב 2010
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
