 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
דויטשלנד
לפני כמה ימים חזרתי מנופש אקזוטי של שלושה שבועות באיים הקאריביים.
טוב נו, אולי לא באיים הקריביים, אלא בגרמניה. ואולי לא שלושה שבועות, אלא חמישה ימים. ואולי לא נופש אקזוטי, אלא כנס שעוסק במודלים וסימולציות של מטרות ורקעים באינפרא אדום. אבל עדיין היה כיף!
הכנס, או אולי יותר נכון לקרוא לו "סדנא" כי הוא היה די מצומצם וממוקד ולא המוני כמו שהרבה כנסים מקצועיים נוטים להיות, נערך בעיירה קטנה בשם אטלינגן השוכנת בדרום-מערב גרמניה, ממש סמוך לגבול עם צרפת ומכילה סדר גודל של 50,000 תושבים. משהו כמו עפולה, אחרי שעברה מיליארד שנות אבולוציה. העיר ה"רצינית" הכי קרובה לעיירה הזו היא קרלסרואה, בה ביליתי חלק נכבד מזמני הפנוי. אבל לפני שאדבר על זמני הפנוי, כמה מילים על הכנס עצמו...
בסך הכל היה לי מעניין. הכנס ערך ארבעה ימים כשבשלושה הראשונים רבים מהמשתתפים בכנס (בהם אני) העבירו הרצאות פרונטליות בנות 20 דקות, פלוס 5 דקות לשאלות, וביום האחרון כמה חברות שמעניקות חסות לכנס, שיווקו את התוכנות שהן מוכרות, והעבירו סדנת התנסות איתן.
לגבי ההרצאות - חלק היו מעניינות ומעשירות, חלק היו סתמיות (בסגנון - מדדנו א' ו-ב', והמודל אומר שהיה צריך ג'. הנה, קיבלנו פה חוסר התאמה למודל שאנחנו לא הולכים להסביר, או - עשינו אלגוריתם לזיהוי מטרות על רקע ימי, שיודע להתמודד עם התראות שווא. אז הנה, לקחנו תמונה של ים שקט *ללא התראות שווא*, ועם כמה מטרות, והאלגוריתם מצא את המטרות), היו כאלה שלא הבנתי, או לא הייתי מרוכז, אז אני אצטרך להשלים אותן, והייתה הרצאה אחת שהותירה את הקהל מהופנט נוכח הכריזמה המתפרצת של המרצה ומראהו המסוקס.
ובנימה יותר רצינית, לגבי ההרצאה שלי - אני חושב שהלך לי די סבבה. הייתי קצת לחוץ לפני כן כי מעולם לא ממש הרציתי בעבר, ובטח שלא באנגלית, אבל אני חושב שהייתי מוכן היטב ואמרתי את כל מה שרציתי להגיד, וגם האנגלית שלי בסדר גמור. בסיום נשאלתי כמה שאלות עליהן עניתי די בביטחון, או התחמקתי באלגנטיות. אני רק מקווה שיסלחו לי על זה שהייתי בין המרצים היחידים שלא לבש עניבה, או לפחות חולצת בר-מצווה אלגנטית.
משעשע עד כמה המנטליות של הגרמנים שונה מאצלינו בארץ. הם ממש הקפידו על הזמנים. הייתה שם מעין תיבה עם שלוש נורות - ירוקה, צהובה ואדומה. הירוקה נדלקה בתחילת כל הרצאה וכעבור 18 דקות נדלקה הצהובה, מה שמסמן למרצה שנותרו לו 2 דקות לדבר. אח"כ נדלקת הנורה האדומה, מה שאומר שהוא צריך לסיים ולהשאיר זמן לשאלות מהקהל. אף אחד לא התפרץ עם שאלות במהלך ההרצאה אלא חיכו לסוף, ובסוף כל הרצאה מחאו כפיים. פעמיים. פעם אחת מיד עם סיום ההרצאה, ופעם שניה עם סיום המענה לשאלות.
ועכשיו, מה עשיתי בזמן הפנוי...
טוב, אז מאחר ומדובר בנסיעה בתפקיד ורוב זמני הוקדש לנוכחות בכנס, לא בדיוק יכלתי להתפרע ברייבים מטורפים עד אור הבוקר, אבל כן היה לי זמן לטייל ולפקוד כמה מסעדות ופאבים נחמדים. באטלינגן עצמה אין יותר מדי מה לעשות בערב. החנויות נסגרות בסביבות 6, והעיירה היא לא בדיוק מוקד של חיי לילה. אבל בהחלט אפשר לאכול טוב באחת מעשרות המסעדות הפזורות ברחבי עיירה, לטייל ולהתפאר מאיכות החיים המדהימה, מהשקט והנקיון השורר בכל מקום, מהמבנים האירופאים הישנים אך מתוחזקים היטב, הכנסיות הרבות, הירוק שצומח בכל עבר, ומכוניות הפאר שנראות כאילו יצאו מתצוגה. יצא לי אפילו לראות פרארי שחונה ליד כנסייה. משתלם להיות כומר באטלינגן...
לא רצינו להסתפק בעיירה הקטנה, אז אני וכמה מעמיתיי לעבודה שהיו איתי בכנס נסענו לקרלסרואה (20 דקות ברכבת הקלה) כמעט בכל ערב פנוי שהיה לנו. קרלסרואה היא כבר עיר של ממש, עם משהו כמו 250,000 תושבים. הסתובבנו בעיקר באזור מרכזי אחד המכונה Markt Platz (מרקט פלייס בגרמנית), שם ממוקמים רוב המסעדות והפאבים.
ערב השיא היה ללא ספק ביום השלישי של הכנס, כאשר נבחרת גרמניה שיחקה נגד גאנה בקרב על העלייה לשמינית גמר המונדיאל. בהחלט ציפיתי לערב הזה ולהזדמנות לצפות במשחק באווירה של פאב גרמני, אבל לא היה לי מושג עד כמה ההתרגשות תהיה גדולה.
לקראת הערב הרחובות התמלאו באוהדים ואוהדות מצויידים באביזרי עידוד, ומאופרים בצבעי הדגל הגרמני. ישבנו לאכול ולצפות במשחק במעין פאב\מסעדה מקסיקני באזור הכי מרכזי של קרלסרואה. לפי האווירה מסביב, לא היה ספק שאנחנו נמצאים "איפה שהכל קורה". המשחק אמנם היה חלש למדי אבל את ההתרגשות שהייתה במקום כאשר גרמניה הבקיעה את שער הניצחון לא ניתן לתאר במילים.
כשחזרנו לאטלינגן בסביבות 12 בלילה, החגיגות היו בשיאן. העיירה הקטנה והפסטורלית שיום לפני כן טיילתי בה והבחנתי באיש זקן שהגיח מחלון ביתו והשקה כמה עציצים, וחשבתי לעצמי שזה כנראה הדבר הכי מסעיר שהוא עשה מאז מלחמת העולם השנייה, פתאום התמלאה בצעירים מאושרים, שיכורים וקולניים, מכוניות צופרות בכל עבר, ודברים מהסוג הזה. בהחלט חוויה... אני הייתי בעצמי אחרי כמה בירות טובות, וזה הספיק לי כדי להצטרף לשירה של האוהדים, כשהצלחתי לפענח את מילות השיר ("דויטשלנד, דויטשלנד!")
בעודי נרגש מכל ההתרחשות מסביב, שאלתי את אחד המקומיים מה יקרה אם גרמניה תזכה בגמר, אם ככה הם חוגגים עלייה לשמינית, והוא צחק, ואמר שמאז המונדיאל שהם אירחו ב-2006, הם הפכו את הכדורגל למסיבה. פעם זה לא היה ככה...
אפרופו שיחות עם מקומיים, אחד הדברים שהפתיעו אותי זה שרבים מהתושבים לא מבינים מילה באנגלית. זה די גרם לי לחוש גאה בהיותי מישראל, המדינה בה כל ערס שלא סיים י"ב יכול לנהל שיחה אפילו עם ברק אובאמה בכבודו ובעצמו.
את הערב האחרון ביליתי בשטוטגרט, בעקבות תכנון מעוות של נסיעה שנכפה עלי שכלל טיסה פנימית משטוטגרט לפרנקפורט (שתבינו, פרנקפורט מרוחקת 150 ק"מ ממקום הכנס, ושטוטגרט 80). אבל אני בהחלט לא מתלונן, כי כתוצאה מהברדק הזה יצא לי לטייל בעיר מדהימה. לא היה לי מושג ששטוטגרט כל כך מרשימה. מדובר בעיר עם סדר גודל של מיליון תושבים, וציפיתי שתהיה אפורה ומשעממת, כי מעולם לא שמעתי עליה שום דבר מלבד קבוצת הכדורגל שלה שדי מצליחה בבונדסליגה.
במקום זה זכיתי לראות עיר אירופאית גדולה לכל דבר, עם כיכר מרכזית יפהפייה, כזו שכיף פשוט להעביר שעה-שעתיים בלטייל בה ולהנות מהתרבות, ואז לשבת באיזו גלידריה או פאב.
את הלילה האחרון ביליתי במלון מפואר למדי סמוך לשדה התעופה, אחרי שהמלון באטלינגן די איכזב. ומוקדם בבוקר טסנו כאמור לפרנקפורט, ומשם תל-אביבה.
לופטהנזה אגב, לא הרשימה במיוחד. לא שיש לי נסיון עצום בטיסות, אבל מהמעט שאני מכיר, הם פחות או יותר ברמה של אל על. לא שזה רע, פשוט שמעתי עליהם דברים מדהימים בעבר.
| |
בוקובסקי (תל-אביב)
במקום שמתהדר במדפי ספרים, ישתכרו גם בני אדם...
אל הבוקובסקי הגעתי ממש במקרה. יצאתי עם ידידה תל-אביבית ובעקבות טראומות חיפושי-חניה שטרם הגלידו מיהרתי להחנות את הרכב בחניון הראשון שנקלע לדרכי (בתשלום כמובן). 'מקום בילוי נחפש כבר ברגל. העיקר שאת הפינה הזאת סגרנו', חשבתי לעצמי...
הלכנו והלכנו, וכבר התחלנו לחשוב שנאלץ לבלות את הערב בבית קפה כלשהו, ללא טיפת אלכוהול בדם, אבל אז ראיתי בזוית העין דלת שחורה ולידה מישהו שנראה כמו שומר. בפרץ של תושיה החלטתי לשאול את הבחור מה יש בפנים, בתקווה שזה לא איזה מכון ליווי (או לפחות אמרתי לידידה שאני מקווה), הוא אמר שזה פאב אז נכנסנו לבדוק. אנשים שלא היו בוחנים בקפידה כל מבנה ברחוב בחיפוש אחר מקום בילוי היו כנראה מפספסים את הבוקובסקי, אם הם לא ידעו מראש על קיומו.
נחשפנו למתחם לא קטן אך מלא עד אפס מקום. מימין היה בר שלמזלינו נותרו בו שני מקומות, ומשמאל שולחנות, ובקצה - מחזה משונה מעט - ספרייה!
כן, אמנם ישבנו בקצה השני והמקום היה צפוף מכדי ללכת ולבדוק מקרוב, אבל ראינו שם בהחלט ארון שהשתרע על פני כל הקיר והיה מלא בספרים. מעניין...
המקום כולו היה מעוצב יפה מאוד, עם אריחי אבן, ותאורה מעומעמת שתרמה לאווירה המסתורית. אני חושב שמגיע לו 9 מתוך 10 על העיצוב.
התיישבנו כאמור על הבר, בעצת אחת המלצריות, והזמנו חצי מרפי'ס מהחבית. מבחינת אלכוהול - מבחר הבירות היה סביר למדי (כמו ברוב המקרים, ההסתכלות בתפריט הסתכמה מבחינתי בחלק של הבירות מהחבית) אבל המחירים מעט יקרים מהמקובל. 6 מתוך 10 על שתייה בסולם שלי.
התפריט לא היה הדבר היחיד שלא בחנתי בקפידה. האוכלוסייה במקום לא זכתה הפעם לטביעת העין הביקורתית שלי. היינו די עסוקים בעניינינו, אבל הרושם הכללי שלי היה שמדובר באוכלוסיה תל-אביבית טיפוסית. כלומר - לא טוב ולא רע. 7 מתוך 10 על אוכלוסייה.
מה נשאר לנו? מוזיקה. הערב התחיל ממוזיקה ישראלית שקטה ולא מגניבה לטעמי, אבל עם הזמן זה הלך והשתפר ונעשה קצבי יותר. יכול להיות שגם הבירה תרמה קצת למצב הרוח, אבל לדעתי הייתה מגמה מתמדת של שיפור. 7 מתוך 10 גם על זה.
לסיכום, הבוקובסקי מסיים לא רע עם 7.25 מתוך 10, ובהתחשב בזה שהוא ממוקם בעיר שאני די מתעב, נראה לי שהוא הצליח לסחוט ממני את המיטב...
הבוקובסקי אירח את עתודאי.קום פעם אחת, לפני כחודש...
| |
ריף-ראף (תל אביב)
אם אתם מחפשים בר שכונתי עם מוזיקה טובה, אנשים נחמדים, ולא אכפת לכם שחלק מהכסף שלכם ייתרם לרשות הפלסטינית, הריף-ראף בתל-אביב הוא בשבילכם...
אני לא יודע איך זה בימי חול, אבל כשנכנסתי לריף-ראף בליל שישי מצאתי מקום קטן, צפוף ושמח. האוכלוסיה הייתה מאוד מגוונת כמצופה מתל-אביב. היו אנשים מוזרים, היו מבוגרים, והיו גם סתם אנשים רגילים שהייתם יכולים לפגוש בכל פאב מיינסטרימי. יצא לי לשוחח עם כמה בחורות ורובן היו נחמדות מאוד, לא היה זכר לפרחות מעצבנות. יחד עם זאת, בגלל השונוּת הגבוהה, אני אסתפק בלהעניק למקום הזה ציון של 7 מתוך 10 על אוכלוסייה.
למרות שבהתחלה המקום נראה נורא קטן, מיד מבחינים כי החלל הראשי מוביל לחלל נוסף, בערך באותו הגודל עם ספות. כשאני הייתי שם, החלל השני כבר היה מלא עד אפס מקום, לכן ביליתי את כל הערב בחלל הראשון שקרוב לכניסה. דבר שבהחלט ראוי לציון הוא העובדה שבמקום ישנה עמדת די-ג'יי מאויישת. זה לא משהו שייצא לכם לראות בהרבה פאבים, וכאן הופתעתי לטובה. המוזיקה שהתנגנה הייתה גם היא שונה ממה שאני מכיר מפאבים אחרים. הריף-ראף יעשה לכם חשק לרקוד כשישמיע לכם מוזיקה מגוונת מאוד בסגנון פאנקי, ולהיטי פופ משנות ה-80 וה-90, וגם קצת מהלהיטים היותר חדשים. אני נותן לו 9 מתוך 10 על המוזיקה.
שתייה - חובבי הבירה (כמוני) ייתקלו במבחר דל מאוד - משהו כמו שני סוגים בלבד של בירה מהחבית, קרלסברג וגולדסטאר אם אני לא טועה. 4 מתוך 10 על מבחר השתייה. מצד שני, המחירים אטרקטיביים מאוד - כיאה לפאב שכונתי אמיתי. 10 מתוך 10 על זה.
יכול להיות שאם אתם לא גרים באזור, ומגיעים לריף-ראף בפעם הראשונה, תרגישו מעט אאוטסיידרים. המקום באמת מתנהל באווירה שכונתית, ועושה רושם שכולם מכירים את כולם, אבל אם אתם אנשים חברותיים, אתם תהנו מאוד. אם אין לכם בעיה לפתוח בסמול-טוק עם אנשים שאתם לא מכירים, אתם רק תרוויחו. יש שם אנשים נחמדים.
אני לא חושב שאחת מקטגוריות השיפוט של פאבים צריכה להיות "זהות פוליטית", ואני גם לא אתן על זה ציון, אבל אני חושב שזה מצריך אזכור, ולו רק בשביל האנקדוטה - בכמה פאבים ראיתם תמונה של סוהא עראפת בצעירותה שתלויה על הקיר? האמת שזה העלה חיוך. מאוחר יותר, בחורה אחת שדיברתי איתה אמרה לי שבפוסטר הענקי שתלוי בצד הנגדי ומכיל תמונות של דגלי כל מדינות העולם, בולטים בחסרונם דגלי ישראל וארצות-הברית. ניסיתי לחפש במשך כמה דקות, ובאמת לא מצאתי אותם שם (היו שם משהו כמו 200 מדינות אחרות). נו טוב, תסיקו מזה מה שבא לכם...
סוהא ערפאת מתאבלת על מות בעלה. בתמונה שלה שתלויה בריף-ראף היא נראית הרבה יותר טוב.
על הדברים היותר רלוונטיים לכם כמבלים, הריף-ראף זוכה לציון משוקלל של 7.5 מתוך 10, שזה בכלל לא רע, ובהחלט מצדיק ביקור...
הריף-ראף אירח את עתודאי.קום פעם אחת, לפני משהו כמו חודשיים...
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
