 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
דויטשלנד
לפני כמה ימים חזרתי מנופש אקזוטי של שלושה שבועות באיים הקאריביים.
טוב נו, אולי לא באיים הקריביים, אלא בגרמניה. ואולי לא שלושה שבועות, אלא חמישה ימים. ואולי לא נופש אקזוטי, אלא כנס שעוסק במודלים וסימולציות של מטרות ורקעים באינפרא אדום. אבל עדיין היה כיף!
הכנס, או אולי יותר נכון לקרוא לו "סדנא" כי הוא היה די מצומצם וממוקד ולא המוני כמו שהרבה כנסים מקצועיים נוטים להיות, נערך בעיירה קטנה בשם אטלינגן השוכנת בדרום-מערב גרמניה, ממש סמוך לגבול עם צרפת ומכילה סדר גודל של 50,000 תושבים. משהו כמו עפולה, אחרי שעברה מיליארד שנות אבולוציה. העיר ה"רצינית" הכי קרובה לעיירה הזו היא קרלסרואה, בה ביליתי חלק נכבד מזמני הפנוי. אבל לפני שאדבר על זמני הפנוי, כמה מילים על הכנס עצמו...
בסך הכל היה לי מעניין. הכנס ערך ארבעה ימים כשבשלושה הראשונים רבים מהמשתתפים בכנס (בהם אני) העבירו הרצאות פרונטליות בנות 20 דקות, פלוס 5 דקות לשאלות, וביום האחרון כמה חברות שמעניקות חסות לכנס, שיווקו את התוכנות שהן מוכרות, והעבירו סדנת התנסות איתן.
לגבי ההרצאות - חלק היו מעניינות ומעשירות, חלק היו סתמיות (בסגנון - מדדנו א' ו-ב', והמודל אומר שהיה צריך ג'. הנה, קיבלנו פה חוסר התאמה למודל שאנחנו לא הולכים להסביר, או - עשינו אלגוריתם לזיהוי מטרות על רקע ימי, שיודע להתמודד עם התראות שווא. אז הנה, לקחנו תמונה של ים שקט *ללא התראות שווא*, ועם כמה מטרות, והאלגוריתם מצא את המטרות), היו כאלה שלא הבנתי, או לא הייתי מרוכז, אז אני אצטרך להשלים אותן, והייתה הרצאה אחת שהותירה את הקהל מהופנט נוכח הכריזמה המתפרצת של המרצה ומראהו המסוקס.
ובנימה יותר רצינית, לגבי ההרצאה שלי - אני חושב שהלך לי די סבבה. הייתי קצת לחוץ לפני כן כי מעולם לא ממש הרציתי בעבר, ובטח שלא באנגלית, אבל אני חושב שהייתי מוכן היטב ואמרתי את כל מה שרציתי להגיד, וגם האנגלית שלי בסדר גמור. בסיום נשאלתי כמה שאלות עליהן עניתי די בביטחון, או התחמקתי באלגנטיות. אני רק מקווה שיסלחו לי על זה שהייתי בין המרצים היחידים שלא לבש עניבה, או לפחות חולצת בר-מצווה אלגנטית.
משעשע עד כמה המנטליות של הגרמנים שונה מאצלינו בארץ. הם ממש הקפידו על הזמנים. הייתה שם מעין תיבה עם שלוש נורות - ירוקה, צהובה ואדומה. הירוקה נדלקה בתחילת כל הרצאה וכעבור 18 דקות נדלקה הצהובה, מה שמסמן למרצה שנותרו לו 2 דקות לדבר. אח"כ נדלקת הנורה האדומה, מה שאומר שהוא צריך לסיים ולהשאיר זמן לשאלות מהקהל. אף אחד לא התפרץ עם שאלות במהלך ההרצאה אלא חיכו לסוף, ובסוף כל הרצאה מחאו כפיים. פעמיים. פעם אחת מיד עם סיום ההרצאה, ופעם שניה עם סיום המענה לשאלות.
ועכשיו, מה עשיתי בזמן הפנוי...
טוב, אז מאחר ומדובר בנסיעה בתפקיד ורוב זמני הוקדש לנוכחות בכנס, לא בדיוק יכלתי להתפרע ברייבים מטורפים עד אור הבוקר, אבל כן היה לי זמן לטייל ולפקוד כמה מסעדות ופאבים נחמדים. באטלינגן עצמה אין יותר מדי מה לעשות בערב. החנויות נסגרות בסביבות 6, והעיירה היא לא בדיוק מוקד של חיי לילה. אבל בהחלט אפשר לאכול טוב באחת מעשרות המסעדות הפזורות ברחבי עיירה, לטייל ולהתפאר מאיכות החיים המדהימה, מהשקט והנקיון השורר בכל מקום, מהמבנים האירופאים הישנים אך מתוחזקים היטב, הכנסיות הרבות, הירוק שצומח בכל עבר, ומכוניות הפאר שנראות כאילו יצאו מתצוגה. יצא לי אפילו לראות פרארי שחונה ליד כנסייה. משתלם להיות כומר באטלינגן...
לא רצינו להסתפק בעיירה הקטנה, אז אני וכמה מעמיתיי לעבודה שהיו איתי בכנס נסענו לקרלסרואה (20 דקות ברכבת הקלה) כמעט בכל ערב פנוי שהיה לנו. קרלסרואה היא כבר עיר של ממש, עם משהו כמו 250,000 תושבים. הסתובבנו בעיקר באזור מרכזי אחד המכונה Markt Platz (מרקט פלייס בגרמנית), שם ממוקמים רוב המסעדות והפאבים.
ערב השיא היה ללא ספק ביום השלישי של הכנס, כאשר נבחרת גרמניה שיחקה נגד גאנה בקרב על העלייה לשמינית גמר המונדיאל. בהחלט ציפיתי לערב הזה ולהזדמנות לצפות במשחק באווירה של פאב גרמני, אבל לא היה לי מושג עד כמה ההתרגשות תהיה גדולה.
לקראת הערב הרחובות התמלאו באוהדים ואוהדות מצויידים באביזרי עידוד, ומאופרים בצבעי הדגל הגרמני. ישבנו לאכול ולצפות במשחק במעין פאב\מסעדה מקסיקני באזור הכי מרכזי של קרלסרואה. לפי האווירה מסביב, לא היה ספק שאנחנו נמצאים "איפה שהכל קורה". המשחק אמנם היה חלש למדי אבל את ההתרגשות שהייתה במקום כאשר גרמניה הבקיעה את שער הניצחון לא ניתן לתאר במילים.
כשחזרנו לאטלינגן בסביבות 12 בלילה, החגיגות היו בשיאן. העיירה הקטנה והפסטורלית שיום לפני כן טיילתי בה והבחנתי באיש זקן שהגיח מחלון ביתו והשקה כמה עציצים, וחשבתי לעצמי שזה כנראה הדבר הכי מסעיר שהוא עשה מאז מלחמת העולם השנייה, פתאום התמלאה בצעירים מאושרים, שיכורים וקולניים, מכוניות צופרות בכל עבר, ודברים מהסוג הזה. בהחלט חוויה... אני הייתי בעצמי אחרי כמה בירות טובות, וזה הספיק לי כדי להצטרף לשירה של האוהדים, כשהצלחתי לפענח את מילות השיר ("דויטשלנד, דויטשלנד!")
בעודי נרגש מכל ההתרחשות מסביב, שאלתי את אחד המקומיים מה יקרה אם גרמניה תזכה בגמר, אם ככה הם חוגגים עלייה לשמינית, והוא צחק, ואמר שמאז המונדיאל שהם אירחו ב-2006, הם הפכו את הכדורגל למסיבה. פעם זה לא היה ככה...
אפרופו שיחות עם מקומיים, אחד הדברים שהפתיעו אותי זה שרבים מהתושבים לא מבינים מילה באנגלית. זה די גרם לי לחוש גאה בהיותי מישראל, המדינה בה כל ערס שלא סיים י"ב יכול לנהל שיחה אפילו עם ברק אובאמה בכבודו ובעצמו.
את הערב האחרון ביליתי בשטוטגרט, בעקבות תכנון מעוות של נסיעה שנכפה עלי שכלל טיסה פנימית משטוטגרט לפרנקפורט (שתבינו, פרנקפורט מרוחקת 150 ק"מ ממקום הכנס, ושטוטגרט 80). אבל אני בהחלט לא מתלונן, כי כתוצאה מהברדק הזה יצא לי לטייל בעיר מדהימה. לא היה לי מושג ששטוטגרט כל כך מרשימה. מדובר בעיר עם סדר גודל של מיליון תושבים, וציפיתי שתהיה אפורה ומשעממת, כי מעולם לא שמעתי עליה שום דבר מלבד קבוצת הכדורגל שלה שדי מצליחה בבונדסליגה.
במקום זה זכיתי לראות עיר אירופאית גדולה לכל דבר, עם כיכר מרכזית יפהפייה, כזו שכיף פשוט להעביר שעה-שעתיים בלטייל בה ולהנות מהתרבות, ואז לשבת באיזו גלידריה או פאב.
את הלילה האחרון ביליתי במלון מפואר למדי סמוך לשדה התעופה, אחרי שהמלון באטלינגן די איכזב. ומוקדם בבוקר טסנו כאמור לפרנקפורט, ומשם תל-אביבה.
לופטהנזה אגב, לא הרשימה במיוחד. לא שיש לי נסיון עצום בטיסות, אבל מהמעט שאני מכיר, הם פחות או יותר ברמה של אל על. לא שזה רע, פשוט שמעתי עליהם דברים מדהימים בעבר.
| |
עתודאי זה *לא* הטייס החדש
כנראה שהשילוב בין מטוס פייפר ישן, העובדה שכל מטרת הטיסה הייתה לפגוש כמה שיותר עננים וזה גרם למטוס לרעוד, ולטייסים - לתמרן יותר מהרגיל, והעובדה שלכל אורך הטיסה הייתי צריך לתפעל לפטופ ולוודא שהכל עובד כמו שצריך, היו קצת יותר מדי בשבילי...
בואו נגיד שמזל שלא אכלתי כלום בבוקר, כי זה היה יכול להסתיים יותר גרוע...
מעבר לזה, ואני לא יודע אם זה היה יותר בגלל החום, הבחילה, או הלחץ מכך שלא הייתי בטוח שמה שאני מקליט יוצא טוב - בחיים לא הזעתי ככה!
אבל חוץ מזה, הייתה חוויה 
| |
מחשבות לקראת שבוע חדש
בזמן האחרון אין לי ממש על מה לכתוב כאן.
יותר נכון, יש לי על מה לכתוב, אבל זה לא נופל תחת סוג התוכן שאני מרשה לעצמי לכתוב כאן. אין לי משהו בידורי, או דעתני לכתוב.
יש דברים אישיים, ואותם אני לא אכתוב כי יותר מדי אנשים מהחיים האמיתיים שלי קוראים כאן. ומה שאולי הייתי רוצה לכתוב יכול לפגוע בחלק מהם, או אם לא לפגוע אז מדובר בדברים שאני סתם לא רוצה לחלוק עם אנשים מסויימים, מכל מיני סיבות.
אני לא יכול לכתוב על סקס או זוגיות כי קוראות פה בחורות שיצאתי איתן וזה לא לעניין לחלוק עם חלקן חלק ממה שהייתי רוצה אולי לכתוב בנושא.
אני לא יכול לכתוב על עוד נושאים שאני לא רוצה לפרט כי יש אנשים שקוראים כאן, ואם אני אפרט מהם הנושאים האלה או מיהם האנשים האלה אז הם כבר ידעו חלק ממה שאני לא רוצה שהם ידעו.
אני אפילו מתלבט אם לציין שאני מרגיש קצת חרא בתקופה האחרונה, כי רק מלציין את זה, כל מיני אנשים אולי יתחילו לתהות על מה מדובר, והאם זה משהו שקשור אליהם. הרוב דווקא לא קשור לאף אחד ספציפי. אבל בואו נגיד שאם אני רק אפרט בקווים כלליים מדוע אני מרגיש חרא, זה כבר יאלץ אותי לכתוב משהו שלא הייתי רוצה שאנשים מסויימים יקראו.
כדי שלא תישארו עם הכלום שכתבתי עד עכשיו אני אספר לכם קצת על הבילוי שלי אתמול. בהתחלה יצאתי עם חבר לדאנס בר שממש לא נהניתי בו. זה מקום שנקרא ה"תל אביבה". הוא עמוס באנשים והמחירים שלהם מופקעים לגמרי. הסיבה היחידה שהלכתי לשם היא כי החבר שיצאתי איתו התעקש להגיע לשם לפחות לחצי שעה כי מישהו חגג שם יום הולדת והוא רצה להגיד שלום. אחר כך נסענו למסיבה פרטית שהוזמנתי אליה ע"י ארמדילו.שם היה הרבה יותר מוצלח. זה היה די דומה למסיבות האלה שאתם רואים בסרטים האמריקאיים עם הרבה אלכוהול ואנשים שרוקדים בתוך הבית. לא רק שהמסיבה עצמה הייתה מוצלחת, ארמדילו גם דאגה לשווק אותי בקרב הנוכחים בתור "מדען טילים". רוצים טיפ? אם אתם מגיעים מתישהו לאירוע חברתי שבו אתם לא מכירים את רוב האנשים ורוצים להיכנס לאווירה, אין משהו שיתן לכם נקודת פתיחה טובה יותר מאשר להיות מוצג בתור "מדען טילים". אני אזכור מעכשיו לעוט על כל הצעה לבילוי שאני מקבל מהבחורה הזאת, כאילו היא הנשיא אסד וזה הסכם שלום כולל, בלי שהיא בכלל רוצה את רמת הגולן רגע לפני שחזרנו הביתה, החלטנו לסיים את הערב בפאב נתנייתי במטרה להתחיל עם כמה בחורות שאם הן שם כל כך מאוחר אז כנראה שהן מספיק שיכורות כדי שאפילו יהיה סיכוי שיצא לנו מזה משהו... אבל התוכנית הזאת די כשלה כי לא ממש הייתה שם חבורה של בחורות שנראתה מתאימה לצורך המשימה. אז הסתפקנו בחצי גולדסטאר.
מחר יהיה יום די חשוב בשבילי בעבודה. על הבוקר אני הולך להרצות מול פורום של אנשים די בכירים על איזשהו פרוייקט שעבדתי עליו די הרבה זמן. זה די חשוב, כי רוב האנשים לא מכירים את העבודה שלי, ואני מניח שההצגה שלי מחר תשפיע מאוד על הנכונות שלהם להשתמש בכלי שפיתחתי.
זה טיפה מלחיץ כי אני אצטרך לדבר על עניינים מקצועיים מול אנשים עם נסיון רב מאוד, ואני מקווה שהם לא יתקילו אותי יותר מדי.
בכל מקרה, מה שבטוח כדאי שאני אעשה זה אלך עכשיו לישון, כי לא נשארו לי הרבה שעות...
שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אני הייתי עתודאי.קום
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
