לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Rant


"מי שמזדיין בשירותים, סופו שיעשה פיפי במיטה" - ע' דוט-קום, אינטלקטואל והוגה דעות.

Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

אני חושב שיש לי אליל


ליד המעבדה בה אני עושה את הפרוייקט שלי יש חדר בו יושב איזה דוקטור. אין לי מושג במה הדוקטור הזה מתעסק, ולמעשה אני אפילו לא ממש זוכר איך הוא נראה אבל מה שאני כן יודע עליו זה שבמשך כל היום נכנסות אליו למשרד בחורות, ורק בחורות! בחורות בכאלה מספרים, שאני ממש מתחיל לחשוד שזה לא שיש מעט בחורות בפקולטה להנדסה, פשוט 90% מהבחורות נמצאות בחדר שלו! אני לא חושב שאי פעם ראיתי שגבר נכנס למשרד שלו.

 

כאילו שזה לא מרשים מספיק as is, הרוב המכריע של אותן בחורות פשוט כוסיות על! לפחות מבין אלה שיצא לי לראות...

השמועה אומרת שבקצה המסדרון יש לו מעבדה, ושם המצב בכלל מזכיר את האחוזה של פלייבוי. עוד לא יצא לי לבדוק את זה.

 

בכל מקרה, כשאני אהיה גדול אני רוצה לחקור את מה שהדוקטור הזה חוקר...

 

 

אגב, עדיין יש לי פרו לחלק למישהו. הייתי נותן אותו לדוקטור הזה, אבל הוא כנראה לא קורא אצלי כי הוא עסוק מדי ב"מחקר" שלו, אז אני אתן למי שיבקש הכי יפה בתגובות :)

נכתב על ידי , 28/11/2007 20:52  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ווקמן - אאוט. סלולרי מזמר - אין.


תגידו, מתי לעזאזל זה נהפך להיות לגיטימי לשמוע מוזיקה בתחבורה ציבורית, או ברחוב - בקול רם?!

אותי חינכו שיש אוזניות בשביל זה. מצד שני, אותי חינכו בתקופה בה לא היו טלפונים סלולריים וזה היה נחשב אופנתי לתלות דיסק CD נוצץ על המראה הקדמית באוטו.

 

מרגיזה אותי התופעה ההולכת וגוברת של אנשים שמסתובבים ברחוב כשהסלולרי שלהם משמיע מוזיקה בקול רם. לקח לי זמן ללמוד לחיות בעולם שבו כלי רכב עוברים מדי פעם ומשמיעים מוזיקה רועשת, אבל לזה התרגלתי. מכוניות עוברות אותך מהר ואתה מספיק לשמוע אותן רק לשניות ספורות. אפשר לחיות עם זה. עם בני אדם זה סיפור שונה לגמרי ועל כך אני לא יכול לעבור לסדר היום.

אני אפילו לא רוצה להזכיר את אלה שמגדילים לעשות, ושומעים מוזיקה בקול רם בתחבורה הציבורית. אני מניח שברור לכם מה אני חושב עליהם, כאחד שמתנגד לכל סוג של אינטראקציה קולית עם המכשיר הסלולרי בתחבורה הציבורית.

 

אבל אולי אני צריך להסתכל על הצד החיובי של כל העניין: הרחוב הפך בזמן האחרון למסיבה אחת גדולה עם אינסוף רחבות, ממוזיקה מזרחית ועד האבי מטאל, הכניסה חופשית ואפילו אין סלקציה. רק תבחר את הדביל ששומע את הסגנון שמתאים לך, ותעקוב אחריו כאילו יש לו שעון יוקרתי על היד, ואתה אברהם הירשזון.

 

נכתב על ידי , 19/11/2007 18:04  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



NewsFlash: יש אוהדי כדורגל ברברים בארץ!


מי היה מאמין? סקופ עולמי נחשף ברגע זה ממש בבלוגספירה...

כן, לבית"ר ירושלים יש לא מעט אוהדים כאלה אבל כך גם לקבוצות אחרות. תזכורת קטנה (לא בסדר כרונולוגי, סתם דברים שאני שולף כרגע מהזיכרון) :

 

הפועל תל-אביב: כתובות נאצה על קברי הוריו של רון חולדאי, בעקבות ההחלטה להרוס את אולם "אוסישקין".

מכבי חיפה: פריצה למגרש בעיצומו של משחק האליפות. התוצאה: אמיר רנד, אוהד הקבוצה שוכב עד היום מחוסר הכרה (עברו כמה וכמה שנים מאז המקרה).

מכבי תל-אביב: גרימת נזק למכוניות של שחקני היריבה העירונית, כמה ימים לפני הדרבי.

הפועל תל-אביב: "פיצוץ" משחק חוץ בגביע אופ"א נגד קבוצה בוסנית בעקבות זריקה מאסיבית של חזיזים למגרש. תעודת קלון לכדורגל הישראלי, ורק במזל הקבוצה "יצאה בזול" עם קנס כספי בלבד.

מכבי חיפה: זריקת חזיז שפגע בעורפו של עוזר המאמן של הקבוצה. למזלו הוא לא נפגע פיזית.

הפועל תל-אביב: (הייתם חושבים שהקבוצה שהכי מזוהה עם השמאל הפוליטי בליגה לא תככב ברשימה הזו, אה? אז הייתם...) אוהד שפרץ למגרש במהלך משחק דרבי, וזרק חזיז לעבר היציע של מכבי.

מכבי אחי-נצרת: חגיגות עלייה לליגת העל מלוות ב"יריות שמחה" בסמוך לאצטדיון.

הפועל תל-אביב: (נראה לי שאני פשוט ארכז את הכל בבת אחת), אז ככה:

זריקת בובה מהיציע בדמותו של הבן של שורה אוברוב שמת בנסיבות טראגיות, שירים שקשורים לשואה לעבר אוהדי מכבי, *שחקני הקבוצה* שצעקו לאוהדים "ירושלים על הז*ן" בשידור חי בטלויזיה בזמן חגיגות הזכייה בגביע (יופי של דוגמא לאוהדים), איומים על חייו של המאמן הכושל גיא לוזון.

 

בטוח שיש עשרות מקרים ששכחתי, ואני אפילו לא מציין עניינים שגרתיים כמו סתם קללות, מכות וזריקת חזיזים שנחשבת כבר סטנדרטית ב"ליגה" שלנו. מילא, אם הייתה ליגה טובה אז עוד היה אפשר להבין. אבל כל כך הרבה מהומה בשביל כזו תת-רמה?

 

מה יותר ברברי, לשרוק בוז בזמן דקת דומייה לזכר רבין, או לכתוב כתובות נאצה על מציבות? יש אנשים שבוחרים לקטלג ברבריות לפי דרגות חומרה. אני בוחר להתייחס אליה כאל מקשה אחת.

 

אגב, בסרטון הזה אפשר לראות בבירור שגם אוהדי מכבי חיפה שרקו בוז בזמן דקת הדומייה... אם יש קבוצת כדורגל בארץ שאני איכשהו קרוב ללאהוד אותה, זו בכלל מכבי נתניה. אין לי שום חיבה לבית"ר, אבל כשהתקשורת לא מספקת לציבור צדק, אני משתדל לעשות את העבודה.

 

 

 

 

נכתב על ידי , 5/11/2007 21:07  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

107,610
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעתודאי.קום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עתודאי.קום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)