 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
יום עצמאות שמח!
אני רוצה להזכיר לכולם (או לחדש לאלה שלא קראו) את הפוסט שכתבתי לפני שנתיים (וואו, איך הזמן טס):
59 סיבות לאהוב את ישראלוכדי להתאים את הפוסט ההוא להיום אני אוסיף עוד שתי סיבות: 60. ישראל היא במקום ה-14 בכל העולם ב תוחלת חיים. 61. גולדסטאר. אני לא אומר שזאת הבירה הכי טובה בעולם, אבל יש בירות זרות "עם שם" שהן כל כך מגעילות שעדיף להישאר עם ברירת המחדל המוכרת והיעילה. יום עצמאות שמח!
| |
 עתודאי.קום - התשובות:
כזכור, בפוסט הקודם "בעל הבית השתגע" והפציר בכם לשאול אותו שאלות.
ההיענות הייתה נחמדה, וכמה מכם שאלו שאלות שגרמו לי לחשוב "לאן הכנסתי את עצמי?!", אבל הבטחה זו הבטחה, והגיע הזמן לספק את התשובות, אז הנה זה בא (זה יהיה די ארוך)...
הדג המוזר שאל:
שבו אתה יחסית מוגבל. בנסיעות אני נוהג לשמוע מוזיקה, ולפעמים גם לקרוא. לקרוא פחות, כי זה עושה סחרחורת, וגם מצריך הרבה יותר מאמץ מאשר לשמוע מוזיקה - ואני די סולד מהשקעת מאמץ, כפי שעוד תלמדו בהמשך.
לא. בטח שלא במקצוע שאותו בחרתי ללמוד.
רק למען הפרוטוקול - אם התפקיד הנוכחי כן היה מובטח לי, אז כנראה שכן.
פילי שאלה:
תרשו לי לאכזב, אבל אני די "בתול אהבות" לצערי.
הייתה אולי בחורה אחת שהייתי איתה כמה חודשים והרגשתי משהו קרוב לזה, אבל מצד שני היו גם המון דברים ששנאתי בה. ומצד שלישי, הייתי אז מאוד חסר נסיון ב"עסקי" הבחורות, ולא באמת היה לי מושג מה עשיתי ו\או הרגשתי.
בסוף היא נפרדה ממני. זה נמשך רק חודשים ספורים וזה באמת לא היה מספיק בשביל להיחקק בזכרוני כאהבה אמיתית.
למרבה האירוניה, אני חושב שדווקא אחרי שהאופי שלי השתנה במשך השנים והפכתי למה שאני היום, הייתי מסתדר הרבה יותר טוב עם התכונות שלה, וגם להיפך. יש לי הרגשה שאם היינו מכירים היום, זה היה יכול לעבוד. אבל זה לא מעניין במיוחד כי אנחנו לא בקשר כבר כמה שנים טובות.
אלה שאלה:
יש את התשובה שנתתי בראיונות החזרה לשירות, ויש את התשובה האמיתית:
זה נחשב להחלטה נכונה וחכמה בסביבה הקרובה שלי. וב"סביבה קרובה" אני מתכוון הן להורים והן לחבריי הקרובים שהתמיינו גם הם למסלול העתודה (למרבה האירוניה הם דווקא לא הגיעו למסלול בסופו של דבר ולומדים לתואר ראשון בימים אלה, אחרי שסיימו צבא).
מאחר ואני בן אדם קונפורמיסט מטבעי, הלכתי בדרך שהסביבה הקרובה שלי הכתיבה לי.
פרט לכך, הציינתי בלימודיי בתיכון וחשבתי שלא צריכה להיות לי בעיה להצליח גם באוניברסיטה. לכן גם בחרתי בתואר קשה, רציתי ללכת על המקסימום, ולא להיות ראש לשועלים או משהו כזה. כמו כן, הנחתי שבעתיד אני אוכל להרוויח הרבה כסף בתעשיית ההיי-טק.
ודבר אחרון שגרם לי "לעשות את זה לעצמי" - שנאת סיכון.
בסופו של דבר, עם כל המגרעות של המסלול, גם עתודאי שממש נדפק בצבא ימצא את הדרך למשהו שניתן לכנות אמידות כלכלית.
ריקרדו שאל:
למה, כי על איך מונעים את זה *בזמן יחסי מין* כבר כתבתי מדריך מפורט בעבר?
ליאת שאלה:
בתחום הזוגיות" שנוצר בחברה שלנו, והביא למצב שבו לבחורות הרבה יותר קל למצוא בן זוג מאשר להיפך.
לא, אני לא חושב שבחורה עם חזה קטן היא ככלל יותר מושכת (למרות שהיא יכולה להיות. משיכה תלויה בהרבה פרמטרים אחרים פרט לגודל חזה). אני פשוט חושב ששקרים זה לא מושך, וכאחד שחווה חוויה לא נעימה במיוחד בתאילנד הקשורה בליידיבוי, זה לא כיף גדול לגלות שהחזה היפה והגדול שמוסתר בחולצה הוא לא-באמת-מה-שנדמה-לכם. 
"ללא שם" שאל\ה:
אני בן אדם די חברותי ואין לי בעיה ליצור קשרים עם אנשים במקומות חדשים, אבל בדרך כלל לוקח לי הרבה זמן להפוך את זה מהיכרות נחמדה, או ידידות, לרמה של חברות של ממש - עם מפגשים מחוץ למקום העבודה\לימודים, שיחות טלפון וכו'.
אם יש משהו שקצת מפריע לי זה שאין לי הרבה ידידות ממין נקבה. זה מצב שנוצר בעקבות טעות היסטורית שלי בהערכה של החשיבות קשרי ידידות עם בחורות. בזמנו חשבתי שזה מיותר. טעיתי, ואפשר להגיד שהיום אני "משלם את המחיר".
כן. בהחלט קרה.
למה יצאתי איתן? שוב, בגלל אותו מנגנון של "היצע וביקוש" שהזכרתי קודם. לבחורות קל יחסית להשיג בחורים איכותיים, ולבחורים זה קשה אז נאלצים להתפשר.
למה הן לא היו ברמתי? מטעמי אינטיליגנציה, סטטוס בחיים וכו'...
אני חושב שבתקופה האחרונה גמרתי אומר בלבי שהבחורה הבאה שאני אכנס איתה לקשר רציני תהיה ברמתי מבחינה אינטלקטואלית, ותתאים למה שאני מחפש מבחינת תכונות אופי, מראה חיצוני וכו'. גם אם זה אומר שאני אצטרך לחיות עוד הרבה זמן בלי חברה.
אני כבר לא "נואש" לנסיון מיני או נסיון בזוגיות, או ל"סימוּני וי" למיניהם, ואני יכול להרשות לעצמי לחכות כמה שצריך לבחורה שבאמת תתאים לי מכל הבחינות.
ג'ניה שאל:
אפשר להגיד שנחשבתי די חנון במשך תקופה ניכרת מילדותי. בטח לא הייתי אחד מהילדים הפופולריים.
מה שכן, חוש ההומור שלי היה מפותח מאז ומתמיד (ברצינות, אני לא אומר את זה כדי להשתחצן), וככל שהתבגרתי יותר (וגם הסביבה שלי התבגרה והפכה להיות בשלה יותר להבין את הבדיחות שלי), זה הפך להיות נכס משמעותי יותר בשבילי שגם שיפר את מצבי החברתי באופן יחסי.
"ללא שם" שאל:
אני מעדיף להימנע מלהזכיר בבלוג במפורש איפה אני משרת (סתם עניין של פרטיות ותחושה אישית, זה לא שאסור לי להגיד או משהו), אבל אני חושב שלהגיד "חברה בטחונית בצפון הארץ" אמור לצמצם את האפשרויות לכל מי שבאמת מתעניין, ואם לא אז אפשר לשאול אותי במייל.
איך הגעתי לשם? אני יכול להגיד שזה לא על סמך ציונים כי הממוצע שלי לא היה מהגבוהים במחזור שלי. מה שכן, היה לי יתרון יחסי משמעותי מאוד על שאר המועמדים לאותו התקן, כי הם היו פיזיקאים (תואר תלת שנתי) בעוד שאני עשיתי תואר כפול (וארבע שנתי). יכול להיות שזה שיחק לטובתי. בנוסף, עצם זה שאישרו לי להתראיין לתקן פיזיקאי היה בעקבות פניות ובקשות למדור עתודה שאני יזמתי (הייתי אמור להתראיין רק לתפקידים של מהנדסי חשמל). ו... כמובן שהיה גם הרבה מזל.
קאי שאלה:
1. מי המדען החביב עליך?
אופי העבודה שאני עושה, מחייב אותי להגיד "מקס פלאנק"
אבל אני לא בקיא יותר מדי בהיסטוריה של המדע ולא יודע יותר מדי על האיש. אני רק יכול להעריך מדענים על הדברים שהם גילו, וגם זה בערבון מוגבל.
2. מה התכונה הכי מחורבנת שלך?
יש כמה, אבל הכי מחורבנת זו כנראה העצלנות.
במקום השני אולי, החשיבות הגבוהה-מדי שאני מעניק לדעה של הסביבה עלי. כמעט בכל צעד שאני עושה, אני חושב פעמיים, ובוחן טוב טוב איך *נראה לי שזה נראה מהצד*.
השכנה ממול שאלה:
אני לא מקלל הרבה בקול רם, אבל הרבה פעמים אני מסנן קללות בשקט או בלב. נראה לי הכי טבעי להשתמש בקללות ברוסית. אני משתמש לפעמים ב- Blyad, Suka וכשאני *ממש* עצבני - Yebanniy v-rot (אבל זה באמת רק בלב!  ).
בעברית הכי טבעי בשבילי להגיד משהו כמו "סעמק", וכמובן ואריאציות שונות על השורש ז.י.ן.
אבל *באמת* - אני לא מקלל כמעט .
אנאדרוואן שאלה:
תמיד תהיתי אם אתה אוהב מרק בטטות
אין לי חיבה מיוחדת למרק כזה. כאילו, שום דבר נגדו... פשוט זה לא בדיוק ה-דבר-שמשיט-את-הסירה-שלי.
אני גם לא חושב שטעמתי הרבה פעמים מרק כזה.
היה שווה לבזבז הזדמנות כזאת בשביל לשאול אותי על מרק בטטות?! 
שרית שאלה:
חשבתי ש*בבלוג* אני אנטיפת לפעמים. במציאות אני ממש נחמד, ברצינות.
כמובן שבגביע. את הגביע אפשר לאכול וזה גם טעים. הכוס זה סתם פלסטיק שזורקים.
(גביע זה גם הרבה יותר ידידותי לסביבה מכוס).
Frizi:
שאלה קצת מוזרה. אני לא חושב שדבר כל כך כללי באמת מעיד על משהו בפני עצמו.
אולי זה מעיד על כך שחונכתי על ידי אבא שאוהב בעצמו את המשחק.
אולי על החן העממי שלי?
ליאת שאלה:
שוקולד השחר או נוטלה???
כמובן שנוטלה. איך אפשר להשוות בכלל?
אלמונימית:
כן, כמו שאני מניח שקורה לכל ילד שעולה מברית המועצות בגיל 4 וחצי. ילדים מתנהגים כמו ילדים, ולפעמים מציקים. אין מה לעשות. אבל זה היה לפני הרבה שנים.
זה משתנה כמובן. בין 0 ל-4 או 5.
הממוצע הוא כנראה בסביבות ה-2.
| |
Ask Atudai.com
הרעיון לקונספט הבא נגנב בחוסר בושה מפילי.
הקונספט הוא פשוט:
אתם שואלים, עתודאי.קום עונה.
ההגיון מאחורי זה:
בואו נודה בזה, אתם (המגיבים) מהווים צד אינטגרלי בכל ה"מפעל האינטרנטי" הזה הידוע בתור *הבלוג שלי*. התגובות שלכם חשובות לי. הידיעה שאתם שם, קוראים את מה שאני כותב, בין אם הכתיבה שלי בשיאה ובין אם אני סתם פולט שטויות לעבר החלל הוירטואלי, גם היא חשובה לי, ואין ספק שבלעדיכם לא הייתי טורח.
לכן, כמחווה לחשיבוּת שלכם, אני מקדיש לכם את הפוסט הזה (והבא אחריו).
איך משחקים?
בתגובות לפוסט זה, אתם מוזמנים לשאול אותי כל מה שמעניין אתכם לדעת עליי (או בכלל), ללא כל הגבלות או סייגים.
בפוסט הבא אני מבטיח לתת מענה אמיתי לכל השאלות.
אל תתביישו, תשאלו כל דבר הכי קטן שמעניין אתכם, גם אם לא עולה לכם בראש משהו ש*באמת* מעניין אתכם לדעת.
לראות שאלות מיותרות יישמח אותי יותר מאשר מיעוט בשאלות, כי כך אני אדע שאתם קיימים...
Ask away.....
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
