כינוי:
בן: 39 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מאי 2007
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
המדריך השלם ל*אוניברסיטת תל-אביב* (חלק ב')
בצל ההחלטה הכואבת על סיום שביתת הסטודנטים, החיים ממשיכים כסדרם ואני מצרף בזאת את המשך המדריך השלם לאוניברסיטת תל-אביב, החל מהאות ל'. אני מתנצל מראש אם הוא פחות שנון מאשר חלק א'. זה לא קל לכתוב פוסט שנון בצל גזירה כואבת שכזו שנוחתת עליכם מהשמיים (ע"ע שמיי"מ בהמשך), כשאת "השמיים" כאן מייצגת חבורה של פוליטיקאים וואנאביז שקובעים את הגורל של עשרות אלפי סטודנטים בהנף יד (אשכרה בהנף יד, הייתה הרי הצבעה...). עשרות אלפי סטודנטים שכשהם נרשמו ללימודים אף אחד בכלל לא שאל אותם האם הם מעוניינים להיות מעורבים חברתית, ומה הם מעוניינים לעשות במידה ויוטלו גזירות על ההשכלה הגבוהה ע"י הממשלה. מרביתם כנראה פשוט רצו ללמוד ולקבל תואר.
בקיצור, אתם יכולים כנראה להבין שלמרות שכעתודאי עם צורת מחשבה פחות או יותר של תיכוניסט בכל הקשור ללימודים, שמחתי כמובן על "החופש" שכאמור נחת עלינו מהשמיי"מ (שמיי"מ = שמוקים יומרניים) - הרי שבתוך תוכי אני לא מסכים עם השיטה והמניעים, ובהחלט יכול להבין סטודנט רציני שמתנגד לשביתה. אולי בהזדמנות אני אכתוב פוסט שלם שמפרט על עמדתי בנושא, אם הוא עדיין יהיה אקטואלי.
אבל עזבו את השביתה, לא בשבילה התכנסנו כאן היום. *תופים* קבלו את המשך המדריך ל*אוניברסיטת תל-אביב*! *תופים*:
ליצנים - סטודנטים קרועים וחסרי בושה. למה להכביר במילים כשאפשר לתת דוגמא מהמציאות? בפורים לפני שנה או שנתיים, שני סטודנטים פרצו לשיעור כשהם מחופשים אחד ל'פאקמן', והשני לאחד מהדברים שפאקמן אמור לאכול. הם רצו דרך כל האולם כש'פאקמן' צועק לחברו "אני אתפוס אותך! אני אתפוס אותך". וזוהי רק דוגמא אחת מני רבות... אגב, לפחות אחד מהליצנים (לא אחד משני אלה ספציפית שהבאתי כדוגמא) נמצא בקרב אוכלוסיית העתודאים והוא במקרה גם שותף המעבדה שלי.
מועד ב' - הדבר שמאפשר לסטודנטים סטלנים לזרוק זין במשך כל הסמסטר ולהרגיש רגועים עם זה. לא ילך במועד א', לא נורא... תמיד יש מועד ב'. הבעיה היא שתמיד יכול לבוא מרצה שאימו כנראה עוסקת במקצוע מאוד מסויים ולחבר מועד ב' בלתי פתיר בעליל, ואז נוצרת בעיה. טפו טפו טפו, עבדכם הנאמן עדיין לא פישל בגדול באף מועד ב', ונקווה שככה זה יישאר.
נקודות זכות - כל קורס שווה מספר כלשהו של נקודות זכות לתואר. בכל קורס אפשר לזרוק זין ביחס הפוך למספר נקודות הזכות שהקורס שווה. דוגמאות למשפטים שמדגימים זאת: "אחי, למה לך להשקיע במעבדה באלקטרוניקה? כולה קורס של שתי נקודות", או: "בואנה, לא סתם השם 'אנאלוגיים' מכיל בתוכו את המילה 'אנאלי'. אני בהחלט אצטרך וזלין כדי לעבור את הקורס הזה. והוא עוד שווה 5 נקודות זכות!"
ספרות זולה - שירות בחסות אגודת הסטודנטים שמספק ספרים וחוברות מבחנים במחירים זולים לכאורה. יותר מאשר המחיר, היתרון הגדול ב"ספרות זולה" הוא שהם טורחים לרכז עבורכם הרבה מבחנים משנים קודמות. זה טוב לעצלנים מבינכם שאין להם כח לחפש את אותם מבחנים באינטרנט או לבקש מאנשים.
כלל האצבע אומר שככל ששנת הלימוד קרובה יותר לסיום התואר, כך הסטודנט יקנה פחות חוברות וספרים בספרות זולה. בשנה א' רוב הסטודנטים קונים כמעט כל מה שאפשר כי הם חושבים שזה יעזור להם, או לפחות לא יזיק. מאוחר יותר הם מתחילים להבין שחבל לבזבז כסף סתם, שיש פתרונות יותר זולים אפילו מ"ספרות זולה" ושהם יכולים ללמוד למבחן היטב גם אם אין להם עותק כולל הפיתרון של המועד ב' מ- 1969.
עתודאים - נו, מה כבר אפשר להגיד על עתודאים שעדיין לא נאמר פה? שכשהם מקבלים סמס, הדבר הראשון שהם חושבים זה "אוי! הגיע ציון במשהו!"? שכשסטודנטים "בוגרים" מתחילים לדבר על צבא, הם מתחילים להתרחק באיטיות מבלי שאף אחד ישים לב? שכשהם מצטרפים לרשת סלולרית, הם שואלים את המוכר מה יותר כדאי, מסלול סטודנט או חייל - כי הם מתאימים לשניהם? שהמסיבות היחידות שהם אי פעם היו בהן - אלה Lan Parties? שהם באים ליום הסטודנט רק בגלל התקווה שאולי מחלקים קרמבו או טרופיות חינם?
פקטור - העלאת ציונים קולקטיבית. לפעמים כשהממוצע במבחן מסויים נמוך מהרגיל, המרצה רשאי להחליט שהמבחן היה קשה מדי או שהבדיקה קפדנית מדי, ולכן הוא מעלה לכולם את הציון בפקטור מסויים. הפקטור יכול להיות קבוע (10 נקודות), אך יש מרצים שנהנים לתת פקטור שהוא פונקצייה כלשהי של הציון. למשל פקטור שורש, או כל מיני חיות נוספות. השמועה אומרת שהיו כבר סטודנטים שמצאו את עצמם עם ציון שהוא מספר מרוכב אחרי שניתן פקטור.
סטודנטים מצטיינים ידועים בפי הרוב בתור "דופקי פקטורים". הסטיגמה הזאת נדבקה בין השאר לאוכלוסיית העתודאים. רק כדי שתבינו, עד כמה המסלול של חשמל-פיזיקה מלא בדופקי פקטורים, אני אספר לכם שבמבחן בקוונטים 1, המרצה נתן *פקטור שלילי* (כלומר הוריד לאנשים את הציון), כי הוא חשב שהממוצע גבוה מדי. לזכותו יאמר שאחרי מאבקים רבים הוא חזר בו והחזיר את הציונים המקוריים.
צעירים - אמנם באוניברסיטה "משחקי פז"מ" לא נפוצים כמו בצבא, אבל זה עדיין נחמד לבוא ליום הראשון של הלימודים ולראות סטודנטים מבולבלים שמחפשים את הבניין שהם אמורים ללמוד בו, ואפילו נעזרים במפות שמוצבות בקמפוס. עוד דבר שמאפיין סטודנטים צעירים (בפז"מ, לא בגיל) זה הבהלה לחוברות מבחנים בספרות זולה כבר בשבוע הראשון של הסמסטר. היי, אני הולך להיות "צעיר" בצבא במשך הרבה הרבה זמן. תנו לי להתלהב קצת מה"פז"מ האקדמי" שלי, כי בהישגים האקדמיים אני בטח לא יכול להתפאר.
קופי טו-גו - בית קפה\מסעדה בצמוד לקמפוס (ליד דיונון - ע"ע). מקום סופר-נחמד לשבת עם חברים ולאכול משהו. גם המחירים לא בשמיים אם אתם בוחרים מתוך תפריט הסטודנטים.
רפרנסים - בואו נגיד שאם לא היה דבר כזה 'רפרנס', החיים שלי היו מאוד מאוד עצובים במקרה הרע, והייתי פורש מהלימודים כבר מזמן במקרה הטוב. 'רפרנס' (reference - הִתְיַחֲסוּת, הַפְנָיָה, אִזְכּוּר, סִמּוּכִין, מַרְאֵה מָקוֹם) הוא בעצם מקור להעתקה של תרגיל בית, דו"ח מעבדה, תרגיל מחשב, או למעשה כל דבר שהוא לא בוחן או מבחן. רפרנסים מתחלקים לכמה סוגים שונים. יש רפרנס שהוא הפיתרון הרשמי של צוות הקורס משנים קודמות. בעיקרון, אלה הם הרפרנסים הכי טובים, כיוון שברוב הקורסים ממחזרים את אותם תרגילים שנה אחרי שנה. כמובן שצריך לבדוק שהכל באמת נשאר זהה, וסדר התרגילים לא השתנה. ברגע שמוודאים את זה - אפשר להעתיק.
כדי שבכל זאת אתם איכשהו תרוויחו מההעתקה, מומלץ לנסות להבין את מה שמעתיקים. במקרה שאתם מבינים ועוקבים ולא מעתיקים "כמו תוכי", מצבכם לא רע. אך לפעמים בא לנו "לזרוק זין" לגמרי ובמשך סמסטר שלם אנחנו מעתיקים שיעורי בית כאילו הם כתובים בסינית. יש גם רפרנס שהוא פשוט עבודה מוכנה של סטודנט אחר - רציני כנראה, אחרת הוא לא היה מכין בעצמו את השיעורים, אלא מחפש רפרנס בעצמו. רפרנס כזה פחות מומלץ מסיבות מובנות. קודם כל, הוא לא נוח להעתקה, כי אם אותו סטודנט באמת פתר את התרגילים לבד, כנראה שיהיו שם הרבה מחיקות וכו'. הכתב של סטודנטים למקצועות ריאליים גם יכול להיות מבחיל ברמות מטורפות, וזה כמובן מקשה על ההעתקה. בנוסף, אותו סטודנט עלול היה לטעות בחלק מהתרגילים, ואז, במקרה שבאותו קורס בודקים את שיעורי הבית ברצינות ולא סתם מחפפים, אתם עלולים להיות בבעיה.
שימו לב! העתקה היא אומנות, לא פחות מכך. צריך לדעת להעתיק נכון, אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם משקיעים יותר מדי זמן בהעתקה - ואז, לא מספיק שאתם לא יודעים את החומר, גם בזבזתם הרבה זמן. יש הרבה מאוד ניואנסים שקשורים באומנות ההעתקה, ואני לא יכול לפרט כאן על כולם. חלק גם נקלטים רק עם הזמן והנסיון שתצברו.
שוקו בשקל - השם שבו אני וחבריי העתודאים מכנים את מכונות הקפה (והשוקו!) הקטנות שמיועדות בעיקרון לאנשי סגל והקפה (או השוקו!) בהן עולה שקל אחד בלבד! מכיוון שהמכונות כאמור מיועדות לאנשי סגל, הן ברוב המקרים מוחבאות היטב, ורק שועלים ותיקים באוניברסיטת תל אביב מודעים למיקומם. אני כמובן לא הולך לחשוף כאן מיקומים של מכונות כאלה, בין השאר מחשש לחיי, אך אם מישהו מכם פוגש אותי בקמפוס - אני מוכן להראות לו באופן אישי את הדרך לכמה וכמה מכונות שכאלה. אני חושב שאני יודע על מיקום מדוייק של לפחות 7-8 מכונות...
תזה - לא זו שכותבים בתואר שני. 'תזה' הוא השם של עיתון הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב והוא מוציא גיליון חדש ונוצץ, נדמה לי פעם בחודש. אין *יותר מדי* מה לחפש בעיתון הזה, אבל זה נחמד כשאתה מגלה שיצא גיליון חדש, ויש לך במה לעיין בזמן הרצאות משעממות.
לפעמים מדור הסאטירה מעלה חצי חיוך, ואולי תמצאו 2-3 כתבות ששוות רפרוף. פרט לכך 'תזה' בדרך כלל מכיל שילוב ססגוני של כתבות מאת סטודנטים ממורמרים למקצועות ריאליים שבוכים על מר גורלם ועל כי נגזר עליהם ללמוד בפקולטה בלי בנות בזמן ששאר הסטודנטים עושים חיים, כתבות בעלות אופי מיני בוטה של כל מיני סטודנטים ליברליים יתר על המידה מהפקולטה למדעי הרוח, כתבות של סטודנטיות פמיניסטיות שלא סגורות על עצמן כי מצד אחד הן רואות את עצמן ליברליות ומצד שני הן שונאות גברים, אז בסוף הן מקיאות על הנייר בעיקר מרמור ושנאה, וכן הלאה...
| |
המדריך השלם ל*אוניברסיטת תל-אביב* (חלק א')
החלטתי שבמקום להמשיך להתבטל ביום שבת זה, אני אעשה משהו מועיל לאנושות.
מכיוון שיש כבר מי שעובד על תרופה לסרטן ופיתוחים טכנולוגיים שונים, לקחתי על עצמי משהו שאף אחד בטח לא עושה כרגע - כתיבת מדריך שלם המבוסס על נסיוני שיעזור לכם להכיר מושגים בסיסיים שעם רובם כל סטודנט באוניברסיטת תל-אביב נפגש באיזשהו שלב (במיוחד עם הוא לומד הנדסה או מדעים מדוייקים).
היה עדיף כמובן שבלוגר מהפעילים יכתוב מדריך כזה, כי אז המדריך היה זוכה לחשיפה גדולה יותר, אבל מרגי היא עדיין חיילת, אל-באנדי לומד בטכניון, הרווק בטח אפילו לא סיים תיכון (אחרת איך גבר בן 30 מוצא שפה משותפת עם בנות בכיתה י"א) ועל כל שאר האנשים שם לא נראה לי ששמעתי, חוץ מזרובבלה, שהיא כוסית ויש לה אחלה ציצים - עובדה שלא תורמת כלל לדיון הנוכחי, אבל עדיין ראויה לציון.
אני אעשה את זה על פי סדר הא"ב:
אתר ההסעדה - עם שם שמתאים לחדר אוכל צבאי במקרה הטוב, ולנקודת איסוף מזון לפליטים בחבל דארפור במקרה הרע, "אתר ההסעדה" הוא באופן מפתיע מקום נחמד לאכול בו. הוא גם המקום שבו תמצאו אוכל שאתם אוהבים בסבירות הכי גבוהה, כיוון שמדובר באולם גדול ובו מגוון רחב של "מסעדות". כל אחד ימצא מה לאכול באתר ההסעדה... מההיפי הצמחוני שבודאי יקנה איזה סלט ב-"עלים ירוקים" ועד למדמ"חניק השמן שיטחן ארוחה (מוגדלת לענק) במקדונלד'ס.
בניין דן-דוד - בניין חדש ויפה למדי שנמצא על קו התפר בין אזור הדמדומים של הפקולטה להנדסה, לבין העולם השפוי - שאר הקמפוס. מלבד המיקום הנוח שלו, דן-דוד יכול להתגאות בשני יתרונות מרכזיים. הראשון הוא היותו הבניין שבו מתקיימים לימודיהן של ה- Exchange Students האמריקאיות השוות שלאף אחד אין באמת מושג מה הן לומדות, אבל זה גם לא כל כך מעניין.
היתרון השני של דן-דוד הוא הכורסאות הסופר-נוחות שנמצאות בו בשפע, בכל קומה. אם אתם חפצים בתנומה קלה באמצע יום ארוך, אתם מוזמנים לעלות לאחת הקומות העליונות (ככל שעולים יותר, כך יש פחות רעש מסביב), לתפוס לעצמכם כורסה בלעדית ולהתחיל לחלום על סטודנטית אמריקאית לבחירתכם.
גילמן - בפועל בניין גילמן הוא הבניין שבו מתקיימים לימודי פילוסופיה, אך המשמעות שלו היא הרבה יותר רחבה מכך. עבור הסטודנטים בפקולטות הריאליות השם "גילמן" מסמל את עולם הרוח. העולם בו לא מדברים על מספרים, אלא דנים בשאלות עמוקות כמו האם יש חיים אחרי המוות, מהי מהות הקיום שלנו בייקום הזה, או איך זה ש"מנה חמה" הופכת בכמה דקות מאבקה למשהו שמזכיר אוכל אמיתי.
בגילמן שוהים באופן קבוע אך ורק אנשים בעלי ראסטות שמעשנים גראס. עם זאת, מותר לאנשים רגילים לבקר בגילמן חמש פעמים במהלך לימודיהם. רצוי שתנצלו את חמשת הפעמים הללו בתבונה, ותבואו לבקר בגילמן רק כאשר מאסתם לגמרי בלימודיכם, ואתם חשים צורך עז להתמלא באנרגיות חיוביות.
דיונון - חנות צמודה לאוניברסיטה שמוכרת כל מה שקשור במכשירי כתיבה, ספרים, ועזרים ללימודים - לרוב במחירים מופקעים למדי. שימו לב! הקטע עם דיונון זה שבתור סטודנטים אתם מקבלים שם הנחה - רק מה, ההנחה היא תמיד מזערית, אז אל תתנו לזה לבלבל אתכם.
למרות המחירים הלא זולים במיוחד, עדיין נוח לקפוץ לדיונון מדי פעם ולקנות שם מה שאתם צריכים, בגלל המיקום הצמוד לשער הראשי, ובגלל שאתם יכולים להיות כמעט בטוחים שמה שאתם צריכים נמצא שם. כמו כן, בכל זמן נתון תוכלו למצוא בדיונון מוכר הומו שיציע לכם עזרה בקולו הנשי (הם מעסיקים כמה כאלה). אפילו אם אתם הומופובים, אני מציע לכם לא להירתע מהמוכר, כי הוא בדרך כלל מאוד נחמד ויעזור לכם למצוא מהר מאוד את מה שאתם צריכים לקנות.
המעונות - תנאי מחייה וסטריליות של מחנה פליטים, חיי חברה יבשים למדי שממש לא מזכירים את הקולג'ים בארצות הברית, או את אוניברסיטת בן-גוריון. אתם יודעים מה? לפי מה ששמעתי, אפילו בטכניון הרבה יותר כיף. ולמרות כל זאת, חברים שלי שגרים שם נהנים מאוד. זוכרים את האמריקאיות מבניין דן-דוד? אז, הרבה מהן גרות במעונות... ואם האנגלית שלכם מספיק טובה, ואתם לא ביישנים, אתם בהחלט יכולים להפיק תועלת מהמצב. כמובן שזה גם הרבה-הרבה יותר זול לגור שם מאשר לשכור דירה בלב רמת-אביב. אני בעצמי קצת מצטער שלא התעקשתי לגור במעונות בתחילת שנה א'. עכשיו, בסוף שנה ג' כבר קצת מאוחר בשבילי לעשות את המהלך הזה.
לא נותר לי אלא להתנחם בעובדה שאני לא היחיד. קראתי פעם שלמעלה מ-60% מהסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב - גרים עם ההורים.
וולפסון - הבניין המרכזי והגדול ביותר בפקולטה להנדסה. בהיותו גוש בטון מכוער וענקי, כל מי שביקר אי פעם בבניין וולפסון ודאי לא מפחד מהאיום האיראני. מי שיימצא בוולפסון ביום הדין, לבטח יהיה מוגן לחלוטין מפני כל סוג של איום לא קונבנציונאלי. אני גם אספר לכם סוד: בלב בניין וולפסון מוצבים מספר גושים גדולים של בטון בצורת גליל. אני מאמין בלב שלם כי הגושים האלה למעשה מהווים הסוואה עבור סוללות 'פטריוט' או 'חץ' שמוכנות לשיגור בכל רגע.
זריקת זין - פעילות שבה עוסקים לא מעט סטודנטים בחלק גדול מהזמן. לרוב, זריקת הזין מתגברת ככל שהפז"מ האקדמי של הסטודנט עולה. אפילו זורקי הזין הכי כבדים שאני מכיר, השקיעו בשנה א' במידה מסויימת. עם הזמן, הסטלנות הלכה והתגברה עד שהגיע למימדי שיא פחות או יותר בתקופה הנוכחית.
אל תתבלבלו. זריקת זין איננה בהכרח מאופיינת בציונים נמוכים. כלומר, במקרה שלי היא כן... אבל אני מכיר כמה סטודנטים שהם זורקי זין לכל הדעות, ובסוף מפציצים עם ציונים מטורפים. זריקת זין של סטודנטים מאופיינת בדרך כלל באי הגעה לשיעורים, אי הכנת שיעורי בית, דחיית כל מטלה לרגע האחרון, רביצה סתמית על הדשא וגיחות מזדמנות לסנוקר ברמת-גן באמצע יום לימודים.
על מנת לזרוק זין ועדיין להישאר במצב אקדמי תקין, גם אם לא מזהיר, עליכם לשלוט באומנות שנקראת "זריקת זין מבוקרת". זה אומר שאתם רשאים לזרוק זין, אבל אתם עדיין צריכים להיות מודעים למה שקורה סביבכם. אם יש חובת הגשה, אז אתם צריכים למצוא רפרנסים ולהעתיק, אתם חייבים ללמוד היטב לפני מבחנים, לברר כמה זמן בערך תיצטרכו להשקיע בכל קורס, ובגדול, להיות בעניינים...
טעות נפוצה היא האמונה שזריקת זין מאפיינת אך ורק את הסטודנטים. זה לא נכון. במהלך שלוש שנות לימודיי נתקלתי בלא מעט אנשי סגל - מתרגלים ואף מרצים הנושאים את כל הסימפטומים של "זורק זין" מן המניין.
חדו"א - אימת הסטודנטים (למקצועות ריאליים) של שנה א'. השם הוא ר"ת של חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, ולעיתים נקרא גם חשבון אינפיניטסימלי, או בקיצור: אינפי. הקורס ידוע בתור קורס קשה לרוב, שמצליח להפחיד כהוגן את הסטודנטים הצעירים שבקושי זוכרים מתמטיקה של תיכון, ופתאום נאלצים להתמודד עם משפטים לא מובנים, מושגים שמעולם לא שמעו עליהם, וסירוב מוחלט של מתמטיקאים לפעול על פי חוקי ההגיון הבריא, תוך התעקשות להסתמך על הוכחות ריגורוזיות טרחניות ומעיקות. כמובן שאם אתם סטודנטים למתמטיקה, אז יכול מאוד להיות שיום אחד גם אתם תהפכו לטרחנים ומעיקים כאלה בעצמכם. ברחו כל עוד אתם יכולים!
אחד התסמינים המזעזעים של החדו"א שאפשר להבחין בהם בפועל על חלק מהסטודנטים שמסיימים את הקורס, הוא שהם מאמצים לחיי היומיום שלהם מושגים ואותיות יווניות שהקורס הקנה להם וחושבים שזה מצחיק להשתמש באותם מושגים בחיים שמחוץ ללימודים, לרוב בתור נושא לבדיחה. התופעה נפוצה במיוחד בקרב אוכלוסיית העתודאים.
טאו - אולם ההרצאות הגדול בבניין וולפסון (ראה ערך). ידוע בעיקר בזכות היותו "האולם ללא הקליטה". כן חברים, לדבר בפלאפון בזמן הרצאה זה לא מנומס, אבל האדריכלים של טאו החליטו לא להסתמך על הנימוסין של הסטודטים, אלא לעשות משהו - והם אכן עשו. זה יכול להיות לא נעים כשכמעט כל יום הלימודים שלכם מתקיים באולם הזה, ואתם לא יכולים אפילו לשלוח סמס. טוב, בשביל זה יש את הערך של "זריקת זין".
בנוסף לעניין הקליטה, אולם טאו יכול "להתגאות" במדיניות המאוד נוקשה שלו נגד אוכל ושתייה באולם. זה מה שהכי מפריע לי אישית באולם הזה. משום מה, הסטודנטים תמיד לא מרוצים כשהם נאלצים לעשות מבחן באולם טאו. אני חושד שיש לזה קשר לעובדה שאין בו קליטה, אבל אני לא בטוח.
יום הסטודנט - הפנינג גדול שמתקיים פעם בשנה וכולל הרבה הופעות ופעילויות בעלות אופי פרסומי בעיקר. יש אנשים שלא אוהבים את היום הזה בגלל האופי הפרסומי וההמוני שלו - אני טוען שהם סתם חננות.
בסה"כ אם אתם סטודנטים, אין לכם סיבה שלא להגיע. הכניסה חינם, ותמיד יש לפחות הופעה אחת או שתיים ששוות את הביקור. כמו כן, אפשר סתם להסתובב ולקבל דברים בחינם, לצחוק עם החברים שלכם או להתחיל עם בחורות. גם אם אתם לא סטודנטים, אני ממליץ להגיע. המחיר לכניסה הוא באמת סמלי - משהו כמו 20 או 30 ש"ח. אם אתם ממש תפרנים, פשוט תבואו יחסית מוקדם בבוקר ואז יתנו לכם להיכנס בחינם בלי בעיה, כמו שכל אחד נכנס בדרך כלל לאוניברסיטה. במקרה כזה תצטרכו למצוא לכם תעסוקה לפחות עד השעה 12:00 - אז מתחילות ההופעות.
כוסיות - יש הרבה באוניברסיטת תל-אביב. לא שזה עוזר לכם יותר מדי אם אתם לומדים במדעים מדוייקים או הנדסה. טעות נפוצה של אנשים היא שרק עתודאים לא משיגים כוסיות. זה לא נכון. אני לא חושב שיש הבדל מהותי במצב החברתי באוניברסיטה בין העתודאים לבין הסטודנטים ה"בוגרים" שלומדים יחד איתם בפקולטות הריאליות. נכון שלרוב העתודאים יש מכשול נוסף - העובדה שרוב הכוסיות באוניברסיטה מבוגרות מהם, אבל אני עדיין חושב שזה יותר עניין של "איפה אתם לומדים".
אני רואה את הסטודנטים שסיימו צבא ולומדים איתי. הם בערך כמונו, רק שהם יותר "כבדים" ועושים פחות שטויות של ילדים קטנים. אני לא יודע מה רובם עושים אחרי שעות הלימודים אבל בזמן הלימודים הם בהחלט לא מוקפים בכוסיות. זה כנראה אחד החסרונות הגדולים של אוניברסיטת תל-אביב. שאתה לא רואה את רוב האנשים אחרי שעות הלימודים. זה כמו מקום שאתה בא אליו כדי ללמוד\לזרוק זין, ואז חוזר הבייתה ומתעסק בעניינים שלך.
בכל אופן, הערך הוא "כוסיות" וקצת חרגתי ממנו. מי שנכנס לאוניברסיטה דרך השער הראשי, כנראה נחשף להכי הרבה כוסיות בדרך. הן תמיד מרוכזות שם, על הדשא שמול בניין גילמן. אני לא יודע אם זה יותר טוב, או מדכא, שבדרך לשיעור שלכם ב[קורס נטול כוסיות כלשהו] אי שם בפקולטה להנדסה - אתם "זוכים" להיחשף לבחורות יפות שלומדות דברים יותר הומניים. נו טוב, אותן כבר תשיגו כשתהיו מהנדסים ותעבדו בחברת היי-טק (או כשתהיו חיילים ותרוויחו 650 שקל בחודש?).
בקרוב מאוד, חלק ב' עם אותיות ל' עד ת'! יש למה לצפות...
| |
חוקי היסוד לבליינים: חוק מס' 3 - *דייטים ראשונים*
הגיע הרגע לו חיכיתם. הפוסט השלישי והאחרון בסדרת "חוקי היסוד לבליינים", ואני מקווה שהיה שווה לחכות.
אני חושב שכולנו היינו מרוצים אם היה 'חוק יסוד' שעוסק בדייטים ראשונים. זה היה הופך אותם להרבה יותר מהנים ומחסל חלק ניכר מאי הוודאות הרבה שאופפת אותם. עכשיו יש אחד כזה, מנוסח על ידי.
*הערה: חוק זה סימטרי במין. לפעמים אני מנסח בו דברים בלשון זכר, ולפעמים נקבה, כי זה פשוט לא נוח לכתוב כל הזמן "בן\בת זוג", "איבר מינו\ה" וכד'... אז דעו לכם שכל הטקסט הזה מיועד לשני המינים באותה מידה, וכמו כן זה לא משנה מהו המין של בן\בת הזוג. החוק ברובו גם תופס לגבי זוגות חד מיניים בלי שום בעיה.
נושאי שיחה בדייט הראשון:
מי מאיתנו לא חושש אפילו לרגע אחד שמא הדייט שלו יהיה משעמם ושופע רגעי שתיקה מביכים?
למרות שלפעמים אנחנו "נואשים" לנושאי שיחה, אני כאן כדי לומר לכם: יש גבול! לא מדברים על כל דבר שעולה לכם לראש.
כאן אני אציין כמה נושאים שאמורים להיות מחוץ לתחום וברגע שהם מועלים ע"י אחד מבני הזוג, השני צריך לשקול ברצינות דייט נוסף עם אותו בן אדם. מצד שני, יש צורות ונושאי שיחה מומלצים:
תעשו שהשיחה תערב כמה שיותר מהר את בן הזוג
אתם לא פה כדי לנאום, או להקריא את קורות החיים שלכם למעסיק שלא יודע לקרוא. אמרתם משפט על עצמכם? סבבה. עכשיו תקשרו את זה לבן הזוג. תשאלו מה לגביו בעניין הזה, לבררו מה קורה איתו. אתם מדברים איתו, לא אליו!
שיחה מושלמת בעיקרון מתנהלת בערך ככה:
- עובדה או סיפור קצר עלי.
- עובדה או סיפור קצר עליך.
- עובדה או סיפור קצר על אנשים אחרים.
- חוזר חלילה...
- מסקנה משותפת לגבי התנהגות המין האנושי.
ככל שהמסקנה יותר מכלילה, ומספר העובדות והסיפורים הקצרים קטן יותר כך השיחה הייתה יותר פרודוקטיבית.
אל תשאל שאלה כשכל המטרה שלך זה שהיא תשאל אותך את אותו הדבר בחזרה!
זו אחת הטעויות הגדולות, וזה גם מתקשר לסעיף הקודם. זכור שהשיחה לא סובבת סביבך, אלא אמורה לכלול את שניכם במידה שווה פחות או יותר. אם זו שאלה כמו "מה את עושה בחיים?" זה עוד בסדר, אבל אם תשאל משהו כמו "איזה משקה אלכוהולי תמיד נמצא אצלך בהישג יד?" זה יהיה שקוף שעשית את זה רק כדי שתוכל להתלהב מבקבוק ה"הנסי" שקנית ב- 150$. לא משנה שכבר שנתיים אתה מסרב בכל תוקף לפתוח אותו כי אתה מפחד שלא תדע להעריך את הטעם.
אל תדברו על אסטרולוגיה!
מישהו בכלל מאמין בערימת הצואה הזו?! אסטרולוגיה היא מדע שמיועד לאנשים שהם עצלנים וטיפשים מדי מכדי להבין מדע אמיתי! ניסיתם פעם לומר למישהו שאתם בני מזל שונה ממה שאתם באמת, והוא ענה לכם "הממ...מוזר, דווקא יש לכם את כל הסימפטומים של 'שור'"?
הדרך הלגיטימית היחידה לדבר על אסטרולוגיה בדייט הראשון זה בתור נושא ללעג והומור, בנימה של הסעיף הזה... כל דרך אחרת אמורה "לשרוף" את בן הזוג שהעלה את הנושא באופן כמעט מיידי.
אל תגידו "את\ה מכיר\ה את זה ש..."!
מה נראה לכם, שאתם במופע סטנד-אפ? אולי גם תעמדו באמצע הפאב ותשאלו בקול רם אם יש פה בת-ימים?!
מותר לדבר על פוליטיקה, אבל בואו נגדיר כלל ברור: אסור להיגרר לויכוח פוליטי. לא על הדייט הראשון.
אם יש משהו שיכול להפוך מהר מאוד מויכוח תרבותי לשם הויכוח לעניין אישי, בלי שאנחנו אפילו שמים לב לכך, זה ויכוח בנושא פוליטיקה. תשאלו שאלות, ותהנהנו עם הראש בתגובה.
אחר כך תפיקו את המסקנות שלכם בינכם לבין עצמכם, ותחליטו כמה זה מפריע לכם שבן הזוג שלכם חושב שצה"ל צריך להזהיר את האוכלוסיה האזרחית לפני הפצצות (כדי שכולם יצאו החוצה ויהיה יותר קל לפגוע בהם), או חושב שבירת ישראל
צריכה להיות רמת-אביב, את שכונת התקווה צריך להחזיר תמורת שלום, ואת "התקווה" צריך להחליף ב-
"We Don't Need No Education" של פינק-פלויד, כדי שכל האזרחים יוכלו להזדהות עם ההמנון.
נושא טוב לבדיחות יכול להיות הערים שבהן אתם גרים.
ולא, אני לא מתכוון שתבואו אוטומטית בגישה של "העיר שלי יותר טובה משלך", במיוחד אם אתם גרים ברהט, ובן הזוג שלכם מרעננה. מה תגידו? שבדיוק סידרו לכם קו טלפון לפני כמה ימים? בכלל, מי שגר ברעננה אוטומטית מנצח, לא משנה מאיזו עיר בן הזוג שלו, אז פשוט תהיו מוכנים לצחוק קצת על עצמכם אם צריך. אין כמו הומור עצמי בטעם טוב כדי לעורר הערכה אצל בת זוג איכותית. ואם היא לא איכותית, מי בכלל צריך לעורר הערכה אצלה?
בואו נדבר על סוגיית התשלום...
סוגיית התשלום זו סוגיה שפעם הייתה ברורה מאליה (הגבר משלם), אבל בחברה המודרנית עלולה להפוך לבעייתית יותר. חייב להיות תהליך מוסכם על שני המינים שעל פיו ייקבע כיצד וע"י מי יתבצע התשלום. לצורך כינון תהליך שכזה, נהיה חייבים להסכים על כלל היסוד הבא: אם מישהו מבני הזוג הולך לשלם על *שני בני הזוג* - זה יהיה הגבר.
אני לא חושב שהרבה מכם יקראו לי שוביניסט בעקבות הכלל הזה. לא משנה כמה ליברליים\פמיניסטים\דוגלים בשוויון בין המינים אתם, תהיו מוכרחים להסכים שאם הגבר משלם על הבחורה זה הרבה פחות מוזר מאשר להיפך. אולי אני נכנע כאן לתכתיבי החברה, אבל מה לעשות, כך כולנו עושים במידה זו או אחרת... גם אם לא תמיד אנו מודעים לכך.
אז עכשיו כשנותרתי עם מעל 90% קוראים שמוכנים להסכים על הכלל הזה, ומיעוט קטן אך זועם של אנרכיסטים מהפכנים שאני מוכן להזניח לעת עתה, בואו נגיע לפואנטה. כך זה הולך להתבצע:
הגבר חייב להראות את כל הסימנים לכך שהוא מוכן לשאת בעול הכלכלי ולשלם על בת זוגתו ואין לו שום בעיה עם זה.
לכן הוא יבקש בפועל את החשבון מהמלצרית, וברגע שהוא יראה אותה מגיעה הוא ימהר לשלוף את הארנק שלו מהכיס בזריזות וטכניקה שלא הייתה מביישת קאובוי במערב הפרוע, ויתחיל להוציא ממנו מזומנים.
עכשיו, במידה וחשוב לבחורה לשלם על עצמה, ואני מדגיש, רק במידה ו*חשוב לה לשלם על עצמה*, ולא חשוב לה *להציע שאולי היא תשתתף בתשלום*, או *להראות שגם לה יש כסף והיא לא בנתה על זה שבן הזוג ישלם*, או *לצאת בסדר, אם כי היא הייתה מעדיפה שבן הזוג ישלם*, רק במקרה שהיא באמת *רוצה* לשלם על עצמה, היא תאמר את המשפט הבא בצורה הכי פשוטה וברורה: "אני אשלם על עצמי".
באומרה את המשפט הזה, היא תשלוף את ארנקה מהתיק שבוודאי יש ברשותה (לבחורות תמיד יש תיק), ותוציא ממנו את כמות המזומנים המתבקשת.
הגבר יכול להסכים בשתיקה ולתת לבחורה לשלם את חלקה, או שהוא יכול להיות...תקראו לזה איך שתקראו... ג'נטלמן, לארג', מנומס,..., קווקזי... ולהתעקש לשלם גם עליה... מידת ההתעקשות שלו תלויה בהרבה גורמים כמו: החינוך שהוא קיבל, הסביבה בה גדל, עד כמה הוא קמצן\נדיב, כמה כסף הוא מרוויח, עד כמה הוא מאמין בשוויון בין המינים ועד כמה הוא מאמין שתשלום שווה בדייט זה משהו חיוני להשגתו, וכו'...
הנקודה החשובה היא ש*הוא יכול להסכים בשתיקה ולתת לבחורה לשלם את חלקה*. מותר לו לעשות את זה!
כבר יצא לי להיות בדייט עם מישהי, שהתעקשה לשלם על עצמה, ואחר כך כשחזרנו הבייתה היא רמזה לי שהיא ציפתה שאני לא אתן לה לשלם בשום אופן... אז אני לא יודע לכמה מכן יש עיוות מחשבתי כזה, שגורם לכן לצפות מאיתנו להמשיך להתעקש לשלם עליכן גם אחרי שהתעקשתן אתן בעצמכן יותר מפעם אחת. מה שבטוח זה שעכשיו יש לנו חוק יסוד שמגדיר לנו כללי משחק ברורים.
סקס בדייט הראשון:
עוד נושא טעון חקיקה לכל הדעות. תחילה אומר שסקס בדייט הראשון זה לגיטימי! ולא רק אם מדובר בסטוץ. גם אם שני בני הזוג נהנו מאוד מהדייט ורואים בו פוטנציאל לקשר רציני, זה עדיין לגיטימי להזדיין, עוד באותו יום! הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה ויוציא את העם מהקיבעון החברתי שנכפה עליו. בזמן שאנו מקבלים על עצמינו עיקרון ליברלי זה, יש לדעתי מקום לשני כללים מגבילים שבכל זאת צריכים לחול:
<סעיף פרובוקטיבי וגס>
בנות: אל תבלעו בדייט הראשון.
כמובן, אם אתן לא בקטע, אל תעשו את זה גם בדייט השני, או השלישי, או לעולם... אבל אם אתן כן, אתן חייבות להימנע מלעשות את זה בדייט הראשון. יש לזה סיבה אחת ברורה, וכמה שלא ישמע לכן מוזר, המטרה היא בגדול *לשמור על היציבות הנפשית של הגבר*. אני אסביר את עצמי:
כשאת בולעת בדייט הראשון, הגבר, ולו בתת-מודע, יקבל איזושהי תחושה שאת כאילו פועלת כדי להשיג "בעלות" על חלק ממנו לנצח. מדובר בסך הכל בדייט ראשון, וזה עדיין מוקדם מדי בשביל הגבר הממוצע לחוש את התחושה הזו שבאיזשהו מקום מרמזת על רצון למחוייבות ארוכת טווח, גם אם סמלית בלבד.
הנפש של הגבר היא עדינה יותר משנדמה לכן, ואקט כזה בדייט הראשון יכול לגרום לו לתסביכים פסיכולוגיים שעדיף לכולנו להימנע מהם.
<\סעיף פרובוקטיבי וגס>
בלי סקס אנאלי בדייט הראשון.
אני לא חושב שהרבה יחלקו עלי כאן. גם אם אתם מנוסים בעניין, סקס אנאלי זה לא עניין של מה בכך.
צריך ששני בני הזוג יכירו אחד את השני מקרוב בשביל זה. אני לא חושב שאפילו צריך לנמק. סקס אנאלי בדייט הראשון זה מוגזם, נקודה.
| |
לדף הבא
דפים:
|