 כינוי:
בן: 38 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
המודל הבטחוני-חברתי לישראל מתוקנת
אחד הנושאים הכי מדוּברים בשיח הישראלי הוא כל נושא הגיוס-שירות-לאומי-חרדים-ערבים-משתמטים...
בפוסט הזה אני אפרט את דעתי בנושא ואציע מודל שיפתור את כל הסוגייה אחת ולתמיד במידה וייושם.
לפני שאני אפרט את משנתי, אציין שתי הנחות יסוד שלדעתי חייבות להתקיים:
א. מודל "צבא העם" יישמר. לא כי זה המודל הכי טוב, אלא כי המעבר ל"צבא מקצועי" הוא הרבה יותר מסובך מכפי שניתן לדמיין, וזה לא יהיה רציני להגיד שאפשר וצריך לעבור למודל של צבא מקצועי, מבלי שמומחים בעלי שנים של נסיון בתחום יבדקו את הנושא תחילה, על כל מורכבותו.
ב. חייב להיות שוויון מלא בנטל. כל אזרח יהיה חייב לתרום שלוש שנים מחייו לשירות צבאי או לאומי. ואני אפרט בהמשך איך לעשות את זה יישים.
אחרי שהסכמנו על שתי ההנחות האלה, אפשר לגשת לפירוט...
דבר ראשון שחייב להיעשות: כל מוסד השירות הלאומי חייב להתרחב ולהיות דומיננטי הרבה יותר מכפי שהוא היום.
כיום, "שירות לאומי" זה משהו די זניח שמיעוט קטן מאוד עושה. הוא מזוהה בעיקר עם בנות דתיות, ואולי גם קצת עם אנשים שקיבלו פטור מסיבות רפואיות אבל רוצים לתרום.
בעוד שמוסד השירות הלאומי עומד בשוליים, הצבא, מסיבה לא ברורה, ממלא המון פונקציות שאינן נמצאות בהגדרת תפקידו (ואם הן כן נמצאות, אז לדעתי צריך לשנות את הגדרת תפקידו) והרבה יותר מתאימות להגדרה של "שירות לאומי".
זה מביא אותי לשינוי התפיסתי הבא: התפקיד היחיד של הצבא צריך לוחמה וביטחון. החיילים היחידים שהצבא צריך הם כאלה שיש לתפקידם זיקה ישירה לביטחון והם משרתים את צרכיה הבטחוניים של מדינת ישראל. כל השאר, מקומם תחת ההגדרה של "שירות לאומי". אני לא רוצה לעשות הכללות גסות, אבל מושג כמו "חיל החינוך" הוא בעיניי אוקסימורון. חינוך הוא דבר חשוב מאוד, אבל הוא לא צריך להיות תפקידו של הצבא.
חשוב לי להבהיר שאני לא מעביר ביקורת חלילה על מישהו שמשרת בחיל החינוך או עושה כל תפקיד אחר שקיים היום בצה"ל אך לא צריך להיות קיים לפי המודל שלי. ברור שאין בכוחו של אף אדם בודד לשנות מדיניות כוללת, ויש לי הערכה רבה לכל מורה-חיילת או מד"נית, בדיוק כמו שהייתה לי הערכה לאותה בחורה אילו היא הייתה עושה את תפקידה במסגרת של שירות לאומי.
יותר מזה, אני אגדיל ואומר שגם התפקיד שלי צריך להיות לדעתי תחת מסגרת של שירות לאומי. אמנם יש לשירות שלי זיקה רבה לנושא הביטחון, אבל אני מבצע אותו בחברה בטחונית אזרחית, ואין שום דבר בתפקיד שלי שמצדיק את התואר חייל, ובטח שלא קצין. בדיוק כמו שיש מיונים לתפקידים נחשקים בצה"ל, יכולים להיות גם מיונים לתפקידים שונים במסגרת של שירות לאומי. לזה התכוונתי בין היתר, כשאמרתי שמוסד השירות הלאומי צריך להתרחב.
אותו הדבר גם נכון לגבי עתודאים אחרים ש"הסתדרו", והגיעו ליחידות פיתוח בצבא.
המושג "יחידות פיתוח צבאיות" גם הוא נשמע לי כמו אוקסימורון. הצבא, בהגדרה, לא צריך לפתח שום דבר. זה לא מתפקידו. הצבא הוא לקוח, ומי שצריך לפתח מוצרים עבור הלקוח אלה הן התעשיות הבטחוניות, ועתודאים - מקומם בתעשיות האלה, תחת מסגרת של שירות לאומי.
באופן קצת אבסורדי, אני חושב שהעתודאים היחידים במקצועות הטכנולוגיים שמקומם בצבא הם דווקא אותם עתודאים שלא שפר גורלם עפ"י הדעה הרווחת, והם משרתים בתפקידי קפ"ט, או בתפקידי אחזקה למיניהם. כי לתפקידים אלה אין מקבילה אזרחית. כמובן שמספרם צריך להיות קטן בהרבה מכפי שהוא היום, אבל זה כבר מביא אותי לדיון בסוגיית העתודה, שהוא ארוך ומורכב בפני עצמו, ולא זה המקום להיכנס אליו.
שירות לאומי במתכונת שאני מציע לא צריך להיחשב לנחות לעומת שירות צבאי. כלומר, לא יותר מאשר המידה בה תפקיד ג'ובניקי נחשב לנחות לעומת תפקיד קרבי. יש המון ג'ובניקים שהם בפועל פשוט אנשים שעושים שירות לאומי, רק במדים. אה כן, ופעם בכמה זמן הם עושים איזו שמירה או אבט"ש - פעילויות שאין כל הצדקה הגיונית להלאות בהן אנשי מקצוע שונים שבאים מדיסציפלינות שאין להן כל קשר למשימות אבטחה.
לדעתי צריך לקחת את כל אותם תפקידים שקיימים בצה"ל ואין להם זיקה ישירה לביטחון, ולהעביר אותם למסגרת של שירות לאומי.
בנוסף, צריך להרחיב את השירות הלאומי כך שיכיל מספיק תפקידים שיתאימו לכל מגזר באוכלוסייה. אין סיבה שערבים לא יעשו שירות לאומי בבתי אבות באום-אל-פאחם או בקופות חולים בנצרת. אין סיבה שחרדים לא יתנדבו לעזור למוסדות כמו חברא קדישא, או שילמדו ילדים בני 13 לקראת עלייה לתורה. בחינם. במשך 3 שנים.
כל אזרח חריג שבכל זאת, מסיבה כלשהי שאיננה רפואית, לא יוכל לעשות שירות לאומי או צבאי, יחוייב לשלם למדינה "מס סולידריות" בשווי 36 משכורות מינימום. בדרך הזו סוף סוף נוכל לראות שוויון מלא בנטל. לא יוכלו להתקבל עוד טענות על נאמנות כפולה, בעיות מצפון, או מחוייבות קודמת לתורה.
אם היום, (ואני סתם זורק משהו שנראה לי הגיוני כי אני לא מכיר את המספרים
המדוייקים) 40% מאזרחי ישראל לא עושים כל שירות, לאומי או צבאי, 50% עושים
שירות צבאי, ו-10% עושים שירות לאומי, אז המצב שהמודל שלי אמור להביא
אותנו אליו, הוא יותר משהו כמו 30% עושים שירות צבאי (וזה כל מה שהצבא צריך), 60% עושים שירות לאומי, ו-10% משלמים את "מס הסולידריות" מהפיסקה הקודמת.
| |
משהו שמעצבן אותי בקשר לחוף הים
אז הלכתי היום לים. יום שישי בצהריים, חוף פולג. משחקים מטקות, נכנסים קצת למים, המון כוסיות משתזפות מסביב... בקיצור, הכל נחמד וכולם שמחים בחלקם...
רק מה? יש תופעה שאני נתקל בה בכל פעם שאני הולך לים, וממש מרגיזה אותי...
משום מה, יש איזושהי הסכמה כללית בחברה בישראל ש*עד גיל מסויים* זה לגמרי בסדר שילדים מסתובבים בחוף הים *בעירום מלא*.
מה-זה-צריך-להיות-לעזאזל?! איזה מין הורים אתם? יש נורמות חברתיות מקובלות ואחת מהן היא שיש איברים בגוף שנהוג להצניע בפומבי. למה אני בתור אזרח שרק רוצה לעשות קצת בטן-גב, צריך לראות בולבולים של ילדים קטנים שמתרוצצים סביבי?! זה נראה רע, זה לא מתורבת כלפי הסביבה, ויותר מהכל, זה גם לא מכובד כלפי הילד!
מה, בגלל שזה ילד קטן אז לא צריך להלביש אותו? אני לא מבין את זה... מה, בגלל שאצלו זה קטן עדיין? אז מה? גם הילד עצמו קטן. באופן יחסי לגוף זה לא בהכרח יצא יותר קטן מאצל אנשים מבוגרים...
או שזה העניין של השעירוּת באזורים האלה? כל עוד אין שערות זה אומר שלא צריך להתלבש?
אז אולי גם בחורות בנות 20 יתחילו להסתובב בלי תחתונים, בהנחה שהן מגלחות את האזור ההוא?
בקיצור, התופעה הזאת זה בזיון אחד גדול, ואני מתבייש שאני אפילו צריך לכתוב עליה.
אחר כך אותם הורים שנותנים לילדים שלהם להסתובב בעירום, מזדעקים כשמספרים בחדשות על פדופילים שנוהגים לצלם ילדים קטנים בחוף הים... כדי להרוויח את הזכות להזדעזע ולהתקומם בגלל אותם פדופילים, הם חייבים קודם כל להפסיק לספק להם "חומר"!
| |
תשובות לשאלון השבועי
מה דעתך על המצב הכללי של המדינה?
טוב מאוד. אני רציני לגמרי, אל תבססו את התפיסה שלכם לגבי המצב במדינה על סיפורים אנקדוטליים שאתם שומעים בתקשורת. מספיק עם גישת ה-"בו הו! אם התעללה בבנה - איזה חרא של מדינה!".
על פי קריטריונים אובייקטיביים המצב שלנו לא רע בכלל. לפני מספר פוסטים הוכחתי שישראל היא מדינה בטוחה יותר מארצות הברית וקנדה. תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם. הכלכלה שלנו מתפקדת נהדר ביחס למדינות אחרות (ואני לא מדבר על מדינות עולם שלישי, אלא מדינות מערביות מפותחות). מזג האוויר נפלא, יש לנו אחלה ראש ממשלה, הצבא שלנו מתפקד מצוין בזמן האחרון, יש לנו יופי של הון אנושי, תעשיית היי-טק משגשגת, אקדמיה מכובדת...
מדינת היהודים נראית לא רע בכלל אם נהיה מציאותיים ונפסיק להיות ציניים לרגע.
האם אפשר לשפר את המצב?
בוודאי שאפשר, ואף רצוי.
מדינה מתקדמת תמיד תשאף להשתפר ולהתקדם עוד ועוד, וחשוב להעביר ביקורת עצמית בונה בכל עת.
אם כן איך אם לא למה?
טוב, קשה לענות על זה בפיסקה אחת...
אבל יש הרבה היבטים שהייתי רוצה שנשתפר בהם. בהיבט המדיני, הייתי רוצה שתהיה הפרדה מלאה של דת ממדינה. הייתי רוצה שתהיה הפרדה מקסימאלית בין יהודים לערבים, הייתי רוצה שתוקם מדינה פלסטינית שתספח אליה מאות אלפים מערביי ישראל שחיים במקומות שמאוד קל לחבר אותם טריטוריאלית לגדה המערבית - כמו מזרח ירושלים, אזור המשולש וכד'. אני לא רואה סיבה הגיונית למה שטול-כרם תחשב "פלסטין" אבל טייבה או קלאנסווה ייחשבו "ישראל".
הייתי רוצה לראות את המשטרה מתפקדת טוב יותר נוכח עבריינוּת. אני חושב שהיום האכיפה אינה מספקת. החל מפריצות לבתים שכלל אינן זוכות להתייחסות, וכלה בעבירות קטנות ומעצבנות כמו אנשים שמרשים לעצמם להחנות את הרכב על אי תנועה כשיש משחק כדורגל באיצטדיון בנתניה, או לצפור סתם ככה בלי סיבה. זה מעצבן. הייתי רוצה לראות אותם נקנסים.
הייתי רוצה לראות שיפור במערכת החינוך. וזה אגב לא אומר "יותר תקציב למערכת החינוך". תקציב יש די והותר. הבעיה העיקרית היום היא שהגורמים הרלוונטיים כלל לא מבינים מהו שורש הבעיה של מערכת החינוך. חושבים שהבעיה נעוצה באיכות המורים, בעוד שהבעיה האמיתית היא באיכות *ההורים*.
השחיקה בערך הלמדנוּת, שליווה את העם היהודי לאורך כל שנות קיומו, אך איננו דומיננטי עוד בקרב חלקים גדולים מהאוכלוסייה, היא הבעיה האמיתית של החינוך. *לשם* צריכה להיות מופנית תשומת הלב.
במה אפשר לעזור לעניים במדינה?
במציאת מקומות עבודה.
אני יודע שזה קל להגיד אבל לא בטוח שקל ליישם, אבל זה מה שאני חושב שצריך להיות כיוון הפעולה העיקרי. ואני יודע שיש אנשים חכמים אי שם שמבינים יותר ממני בכלכלה ותעסוקה. אני מקווה שהם יעשו את מה שנכון.
כמובן שכשמדובר באנשים שלא מסוגלים לעבוד אז יש צורך במדיניות רווחה, אבל רוב האנשים כן מסוגלים לעבוד. לכן "מקומות עבודה" צריך להיות כיוון המחשבה הדומיננטי.
בנוסף, דרך לעזור לעניים במדינה *לטווח הארוך* תהיה ביטול הקיצבאות החל מילד שלישי ומעלה. כן, לבטל קיצבאות יעזור לעניים במדינה. כי אז אולי הם יחשבו פעמיים לפני שיולידו יותר ילדים מכפי שיש ביכולתם לפרנס.
כמו כן, כדאי לקצץ בקיצבאות שמוענקות למגזר החרדי. כי אז זה יכריח אותם ללכת לעבוד. חשבתם פעם איך זה שבארצות הברית יהודים חרדים נחשבים לאוכלוסייה מאוד מבוססת כלכלית, ואילו בישראל מדובר באחד המגזרים העניים ביותר?
מי יכול לעזור?
הממשלה, טייקוּנים למיניהם שיכולים להקים מפעלים ולתרום ליצירת מקומות עבודה... כל הגורמים הרלוונטיים.
מה דעתך על האנשים המושחטים והשקרים?
איזה מין שאלה זאת? אף אחד לא אוהב שקרנים ומושחטים.
אם היית ראש ממשלה מה היית עושה?
מה שעניתי על "איך אפשר לשנות את המצב?" ו"במה אפשר לעזור לעניים במדינה?".
היית רוצה להיות ראש ממשלה או חברת כנסת?
לא. אני מאושר ממה שאני עושה היום, ולא הייתי מחליף את העבודה שלי בעבודה שלמרות כל היתרונות והאתגר שבה, היא גם ללא ספק מלאה בדרעק שלא הייתי רוצה להיות חלק ממנו.
האם היית רוצה לגור בארץ אחרת ?אם כן איזו? למה?
כמו שאמרתי כבר, ישראל היא מדינה לא רעה בכלל על פי קריטריונים אובייקטיביים לחלוטין.
היא אולי לא מספר 1 בעולם, אבל היא בצמרת, ואם לשקלל גם את העובדה שאני יהודי, ואת הזיקה הנפשית שיש לי לישראל, הרי ש"אפקטיבית", יתכן מאוד שישראל היא המקום האופטימלי בשבילי.
אז לא, אני לא מרגיש רצון עז לגור במדינה אחרת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
