My Rant

לאחר ציפיה ממושכת ומורטת עצבים, שלשום הגיע לבסוף הצו המיוחל. ומיוחל הוא אכן היה...

קיבלתי את השיבוץ הכי טוב שהייתי יכול לחלום עליו! אני מגיע למקום מעולה, הן מבחינה מקצועית והן מבחינת תנאים.

כדי לאפשר לזה לקרות, היו צריכים להתקיים בו זמנית כמה תנאים בכלל לא טריוויאליים, חלקם התקיימו ביוזמתי ובזכות עצמי, וחלקם תוצאה של מזל. לא מעט מזל, אני מוכרח להודות.

כעת עלי להתרכז במבחנים הקרובים, וזה לא קל, לאור הידיעה הטרייה והמרגשת הזו...

הייתי מאוד רוצה לצאת לחגוג את המאורע, אבל אני אאלץ לדחות את החגיגות לזמן יותר מתאים.

אחרי ארבעת המבחנים הקרובים, אני טס לחודש בתאילנד, שם אני אחגוג מספיק (יש עוד המון הכנות לעשות לקראת הטיול, אגב. בינתיים זה לא ממש זז).

אחרי תאילנד, אני מניח שעל סדר היום שלי יהיה:

א. מציאת דירה באזור הצפון. כן, השיבוץ הזה גם מאלץ אותי להיות עצמאי, וזה עוד דבר שמשמח ומרגש אותי.

ב. חובות אקדמיים אחרונים בדמות שני מבחנים, וספר הפרוייקט שעלי לסיים לכתוב.

ג. דילמה האם לצאת לקק"צ או לא. אני מגיע למקום אזרחי. המשמעות היחידה של הקק"צ מבחינתם זה שאני עוזב את המקום לחצי שנה, אבל אני עדיין רוצה לצאת. אני מניח שזה גם יהיה תלוי בעד כמה יבואו שם לקראתי בנושא הזה. אני בטח לא ארצה לעשות משהו בניגוד לרצונם.

עתודאי.קום, מתרגש ומבסוט עד הגג

עריכה:

מרוב התרגשות אפילו לא שמתי לב שהיום היה היום האחרון של הסמסטר האחרון בתואר! בגלל המבחנים הארורים האלה אני בכלל לא מרגיש הרגשה של סוף, אבל זה סוף all right...  ואתם יודעים מה? זה גם מצדיק עוד אחד כזה:

היום גררתי את עצמי למרפאה מיוחדת בתל-אביב שמיועדת למטיילים.

כעבור כרבע שעה של המתנה נכנסנו אני, בחור נוסף וחברתו (בעלת חוטיני אדום שבצבץ מבעד למכנסיה בצורה מאוד צעקנית) לחדר שבו ראינו סרטון קצר ומיותר על המחלות והסכנות התברואתיות הקיימות במדינות עולם שלישי, והחיסונים השונים הקיימים.

לאחר מכן המתנתי עוד משהו כמו שעה (!) ולבסוף נכנסתי ל"פגישת ייעוץ" עם רופא. כל מה שעושים בפגישה הזאת (שעלתה לי 75 שקלים במזומן, וזה לא כולל את החיסונים עצמם כמובן), זה לספר לרופא לאן אתה טס, מתי ולכמה זמן, והוא מרכיב רשימה של חיסונים מומלצים. אגב, כשאמרתי לרופא שאני עתודאי (הוא שאל אם הייתי בצבא, כדי לדעת אם עשיתי חיסון נגד טטנוס), הוא אמר שגם הוא היה וטען ש"בסוף זה עובר". סימן מעודד? 

אחרי הביקור הקצר אצל הרופא המתנתי עוד משהו כמו 20 דקות ולבסוף האחות קראה לי כדי לקבל סוף סוף את החיסונים המיוחלים. קיבלתי אחד ביד שמאל נגד טיפוס הבטן, ואחד ביד ימין נגד צהבת משני סוגים שונים. החיסון של הצהבת הוא חיסון בהמשכים. אני אצטרך לבוא בעוד שלושה שבועות כדי לקבל את המנה השנייה, ואם אני רוצה אז גם בעוד חצי שנה, ואז זה ייגן עלי למשך 30 שנה או משהו כזה, שזה נחמד. אה, הייתי צריך לקבל גם חיסון נגד שיתוק ילדים (פוליו) אבל משום מה הוא אזל במלאי אז אני כבר אעשה אותו יחד עם צהבת - פרק ב'. בסך הכל אפשר לומר שיצאתי בזול (גם כספית, וגם מבחינת כמות הדקירות). הבחור שהיה לפני בייעוץ היה צריך לא פחות מ- 7 (!) זריקות. הוא כמעט בכה כשאמרו לו את זה.

הרגשתי די עתודאי במקום הזה. מסביבי היו כל מיני אנשים מגניבים עם קעקועים ופירסינג, שנראו כאילו הם כבר חרשו על הודו ותאילנד ובאו לקבל את החיסונים הנוספים שצריך בשביל דרום אמריקה. הרגשתי ממש כמו Newbie כשאמרתי לבחורה עם החוטיני הצעקני שאני טס לתאילנד והיא שאלה "רק תאילנד?!"

בנוסף, קיבלתי מרשם לכדורים נגד שלשול, וגם לכדורים נגד מלריה, שצריך לקחת אם מטיילים באזורים כפריים בצפון תאילנד. הכדורים נקראים "מלרון" שזה די הצחיק אותי, כי זה נשמע כיפי וקליט כמו "קלגרון", רק נגד מחלה קטלנית ביותר שהורגת מיליונים. ממש אפשר להמציא לזה ג'ינגל קליט ולשדר בתחנות הרדיו במדינות עולם שלישי.

נראה לי שזה רק עניין של זמן עד שנוכל לרכוש בבתי המרקחת סירופ איידסומול בטעם פטל ונשמע סיסמאות כמו "כפית אחת ביום ואין שיתוק, ילדים!"

מה-12 לאוגוסט ועד ה-11 לספטמבר אני אהיה ב........

תאילנד!

עכשיו רק נשאר לעשות חיסונים, ואתם יודעים... יש גם את הקטע הזה של... לתכנן את כל הטיול!

אה, וגם ללמוד למבחנים, ובמיוחד למבחן ב-DSP שהמועד ב' שלו יוצא ב-12 לספטמבר. ולא, אני לא מתכוון ללמוד במטוס.