My Rant

למי מאיתנו לא מוכר המחזה של נאשם בעבירה פלילית מובל על ידי שוטרים או יושב באולם בית המשפט, מצולם ע"י רשתות הטלויזיה ונעזר במעילו או בחולצתו על מנת לכסות את פניו - פן ייחשף בציבור? מחזה שכבר התרגלנו לראות כמעט מדי יום במהדורת החדשות. הנושא הזה מעלה בי כמה תהיות.

מדובר לאו דווקא בתהיות מוסריות. ברור שאפשר להתווכח האם ראוי לצלם נאשם\חשוד בניגוד לרצונו. חלק בטח יגידו שכן, "למען יראו ויראו", כדי שהציבור יראה את פניו של מי שצריך להתרחק ממנו, או סתם כדי לנקום בחשוד על הפשעים שסביר להניח כי ביצע. מצד שני, אני בטוח שיש אנשים שחושבים שגם אם החשוד כבר הורשע בביצוע עבירות חמורות, עדיין אין זה מוסרי לצלם ולחשוף אף אדם בניגוד לרצונו. הרי זה מנוגד לזכויות הפרט להן רשאי כל אזרח, גם אם הוא פושע.

נעזוב את הדיון בשאלה המוסרית, התהיות שלי הן יותר פרקטיות. לדעתי המדיניות הנוכחית שישנה בארץ בנושא היא בלתי הגיונית לחלוטין, ועומדת בסתירה למצב החוקתי בישראל.

מצד אחד, בתי המשפט שלנו פועלים על פי העיקרון של 'כל אדם הוא בחזקת חף מפשע, עד שהוכח אחרת'. מצד שני, לא מונעים מרשתות טלויזיה לצלם נאשמים בניגוד לרצונם, והרי אין ספק שחשיפה של נאשם כזה בציבור תזיק בצורה קשה למוניטין שלו. אף אחד לא רוצה שתמונתו תיחשף בציבור בתור חשוד באונס, גם אם הוא לחלוטין חף מפשע. להזכירכם, מדובר בחשוד בלבד שזכאי למשפט הוגן, ועדיין לא הורשע באף עבירה. השאלה שלי היא לא "האם זה מוסרי?", אלא "האם זה לא סותר את אמות המוסר הנהוגות בחוק הישראלי?" התשובה היא שזה אכן סותר, בלי ספק.

גם הוא חף מפשע, עד שיוכח אחרת.

נניח לרגע שאין סתירה בין מדיניות שמאפשרת צילום חשודים לטלויזיה בניגוד לרצונם, לבין מדיניות חוקתית שמחייבת משפט הוגן ושוללת עשיית עוול מיותר למי שלא הורשע בביצוע עבירה. נניח שחופש העיתונות, או זכות הציבור לדעת גוברים על זכויות הפרט. אם כך הדבר, אז ישנו אינטרס לחשוף את פני החשודים, ואז לא ברור לי למה למשל לא מפרסמים את תמונתם בצורה רשמית, באתר האינטרנט של המשטרה או של בתי המשפט. בנוסף, אולי צריך למנוע מהחשודים לכסות את פניהם? בישראל הנוהל הוא שחשוד שאזוק באזיקים מחזיק את ידיו לפני גופו, דבר שמאפשר לו חופש תנועה נרחב יחסית. בארה"ב למשל הידיים אזוקות מאחורי הגב. במצב כזה נדמה לי שהחשוד לא היה יכול (פיזית) לכסות את פניו בחולצתו, גם אם היה רוצה.

מערכת המשפט בישראל היא מאוד הומנית, תסכימו איתי על כך. לא יעלה על הדעת שיאומץ כאן נוהל רשמי לפיו תמונות של חשודים יפורסמו באתר האינטרנט של המשטרה. בישראל אפילו לא מפרסמים תמונות של אנסים מורשעים, מה שנעשה למשל בארה"ב - אז איך יתכן שיוחלט לפרסם תמונות של חשודים שעדיין לא הורשעו? אם כך, כיצד ייתכן שהמדיניות הנוכחית מאפשרת צילום פניהם של חשודים וחשיפתם לעיני כל במהדורת החדשות המרכזית? אני אנסה לענות על כך מיד...

הוא לא מסתיר את פניו, כי גם ככה כולם מכירים אותו. חיים רמון, עבריין מין מורשע. אה כן, הוא גם המשנה לראש הממשלה.

המדיניות הנוכחית מאפשרת את המצב הקיים מהסיבה הפשוטה שהמדיניות הנוכחית בנושא היא שאין מדיניות בנושא! זה בדיוק מה שמפריע לי בכל הסיפור. המערכת כאילו "נותנת לדברים לזרום". מצד אחד, לא מונעים מכלי התקשורת לצלם את הנאשמים. מצד שני, משאירים להם את האופציה לכסות את פניהם בצורה מאולתרת וכך הם עדיין לא יזוהו בציבור. זה מצב אבסורדי כיוון שלא מדובר כאן בעניין של מה בכך. תבינו, המון מוטל כאן על הכף, לדעתי לפחות. במדינה קטנה כמו ישראל בה כולם מכירים את כולם, ההבדל בין חשיפת פניו של חשוד או אי-חשיפתן הוא קריטי ביותר. אני חושב שאין צורך לפרט מדוע. לא הגיוני בעליל שבנושא כל כך קריטי לא קיימת מדיניות מוגדרת ומנומקת מצד המערכת, אלא פשוט אומרים לצדדים המעורבים "תסתדרו לבד".

במציאות הקיימת, נאשם שלובש מעיל, יש לו סיכוי גבוה יותר להימנע מקריסה מוניטינית מאשר נאשם שלובש גופייה. אתם מבינים? עדיף להיות חשוד בחורף! כנ"ל לגבי נאשם בעל זריזות ידיים, לעומת נאשם פחות זריז שלא הספיק לקלוט את המצלמות ולהגיב בהתאם. נאשם שמעולם לא צפה בחדשות אולי לא יודע איך הוא אמור לנהוג במצב כזה, אלא אם עורך דינו ייעץ לו. נאשם אחר עלול אולי (בתום לב) לא להבין את החשיבות שבהסתרת פניו מהציבור, ולימים להצטער על כך. נאשם בעל מראה סטנדרטי וללא סימני היכר מסגירים יוכל להסוות את עצמו ביתר קלות, בניגוד לנאשם שמעוטר בקעקוע\צלקת\פירסינג, אולי נאשמת בעלת חזה גדול במיוחד, נאשמים בעלי תספורת לא שגרתית\שיער צבוע, נאשם שמן... אוקיי, אני חושב שהבנתם את הרעיון!

תסכימו איתי שזה אבסודרי שעניינים גורליים כמו המוניטין החברתי ומימוש זכויות הפרט של נאשם מושפעים בישראל בעיקר מפרמטרים אקראיים וסתמיים כמו שתארתי בשורות האחרונות.

אם הולכי רגל היו צריכים לעבור טסט, הישראלי הממוצע היה עובר בטסט העשירי במקרה הטוב. וזה אחרי כמה נכשלים בתאוריה. כן, קשה שלא לשים לב שהולכי הרגל בישראל הם לא פחות גרועים מהנהגים. לפעמים נדמה שהם לחלוטין נטולי הגיון בריא. טענות פשוטות כמו "מכונית ממוצעת שוקלת הרבה יותר ונעה מהר בהרבה מאדם ממוצע, ולכן כדאי שהאחרון יזהר ממנה כשהיא נוסעת", לעתים נדמה כי זרות לחלוטין הן להולך הרגל הישראלי הממוצע.

זוכרים את שיעורי זהירות בדרכים?
שם לימדו אותנו להביט ימינה ושמאלה לפני שאנחנו חוצים את הכביש. כל נהג ישראלי בטח יסכים איתי שרבים שכחו את הכלל הזה. הולכי רגל רבים פשוט מתייחסים לכביש כאל ההמשך הטבעי של המדרכה. ההנחה היא שהאחריות לחיי הולכי הרגל מוטלת במלואה על הנהגים. זה בסדר לחנך ככה את הנהגים, אבל בתור הולך רגל, למה פשוט להניח ש*כל* הנהגים הם בסדר? מאיפה מגיע האמון המלא הזה של הולכי הרגל בציבור הנהגים? אני אישית לא סומך על אף נהג. לא כשהוא נע במהירות בכלי שכבד ממני פי עשרות מונים. אפילו במעבר חצייה אני מתחיל ללכת רק אחרי שאני מוודא שהמכונית קרובה לעצירה מלאה, ולא כמו הישראלי המצוי - פשוט הולך בקצב שלו והמכונית כבר תעצור, כי היא חייבת.

אני לא יודע איזה אחוז מהתאונות הקטלניות הן תאונות של דריסת הולכי רגל, אני לא אופתע אם האחוז לא גבוה במיוחד, אבל עדיין חשוב שהולכי רגל ישמרו על כללים בסיסיים שמבוססים בעיקר על הגיון בריא. אם לא מחשש לחייהם אז רק בגלל איך שהם נראים מהצד. אני מצטער, אבל בכל פעם שאני נוסע באוטו ברחוב עירוני נטול מעבר חצייה, ונאלץ להאט את מהירות הנסיעה  כי איזה הולך רגל החליט שזה הזמן לחצות את הכביש, אני רואה לנגד עיניי אידיוט. או שהוא אידיוט, או שהחיים שלו כל כך לא חשובים לו שהוא מפקיד אותם בידי נהג אקראי שהוא כלל לא מכיר.

ישראל היא עדיין לא מדינת הלכה. אנשים נוסעים פה ביום שבת!

למה אני מציין את זה? כי נראה שהרבה אנשים משוכנעים שזה לגיטימי לטייל ברגל באמצע הכביש ביום שישי בערב. עם כל הסובלנות שיש לי כלפי אנשים דתיים, זה אחד הדברים שבאמת מרגיזים אותי. וזה לא שאני נוסע בשכונות חרדיות בירושלים, אני מדבר איתכם על מקומות רגילים לגמרי במרכז הארץ. אנשים מטיילים להנאתם, וכששומעים אוטו מאחוריהם, עושים לו טובה וזזים

הצידה, כמובן שהם עושים את זה באותו הקצב שבו הם הלכו עד כה.

פעם יצא לי לעמוד עם האוטו ברמזור אדום, כשהרמזור התחלף לירוק לא נסעתי. אתם יודעים למה? כי משפחה דתית בדיוק התחילה לחצות את הכביש. בשיא השלווה. מישהו פחות סובלני ממני היה כבר צופר ומפחיד את האמ-אמא שלהם, אבל לא אני. אני חיכיתי בסבלנות. כשהם סיימו לחצות את הכביש אחד מבני המשפחה כנראה שם לב לאבסורד וסימן לי תנועת התנצלות עם היד, כאומר 'סליחה שאני אידיוט'. סלחתי.

יש ישראלים שמגדילים לעשות. לא רק שהם מפרים את כל כללי ההגיון הבריא, הם גם לא חוששים "להתעמת עם המכוניות" אם אלה לא מצייתות לחוקי התחבורה האנטי-פיזיקליים בעולם הפרטי שלהם. כל כך שנוא עלי המחזה של פרחה המנופפת בידיה בתנועות מאיימות כלפי מכונית שברוב חוצפתה חלפה בכביש באותו נתיב שבו הזדחלה לה הפרחה. כן, מה תעשי? תרביצי למכונית?!
מעניין אם יש מדינות שבהן זה חוקי לדרוס אנשים כאלה...

במהלך נסיעה שגרתית למדי בדרך הביתה, אזניי קלטו משפט שבקע מהרדיו ונשמע בערך כך: "נעצר מי שחשוד כי גנב עשרות שמלות כלה בשווי של כמיליון שקלים". בהתחלה חשבתי לעצמי 'אוקיי, תפסו גנב... אחלה', אבל אחרי כמה שניות הגעתי למסקנה שיש פה יותר מגנב אחד. הם אמרו שהוא גנב עשרות שמלות כלה, לכן אני מניח שמדובר במספר קטן ממאה. אחרת הם היו אומרים "מאות", נכון?

כלומר, אם נניח את המקרה הכי קיצוני - האיש גנב 99 שמלות כלה, יוצא ששמלת כלה אחת עולה בממוצע מעל 10,000 ש"ח. מטורף. בכסף הזה אפשר לקנות אוטו שאשכרה נוסע, אפשר לממן שכר לימוד לשנת לימודים שלמה באוניברסיטה (עד כדי קבוע שוחט), או לצאת לחופשה חלומית.

מאוחר יותר, התעלומה נפתרה. שמעתי בחדשות במפורש שמדובר ב-60 שמלות. וכן, שווי הסחורה - מיליון שקלים. בחישוב מהיר זה יוצא 16,667 שקלים פר-שמלה. לא שזה הפתיע אותי, כבר מזמן ידעתי שכל עניין החתונות הוא תעשייה שלמה גדולה ותאוותנית. זה פשוט היה "הקש ששבר את גב הגמל", או במילים אחרות "המשפט שעודד אותי לכתוב פוסט".

כל תעשיית החתונות מנצלת את העובדה שחלק גדול מהחברה שלנו, כנראה הרוב, מתנהל על פי נורמות מסויימות. במקרה של חתונות מדובר לדעתי בנורמות שגויות ולא הגיוניות. נורמה אחת כזו היא כמובן תשלום של סכום עתק תמורת שמלה שתהיה בשימוש בדיוק במשך ערב אחד. אתם יודעים מה? גם אם זו הייתה שמלה שהייתה משמשת את הכלה באופן רב פעמי, אף שמלה לא שווה מעל 10,000 ש"ח. אף, אף שמלה. נורמה לא הגיונית נוספת, היא התפיסה לפיה ראוי שאישה תלבש שמלה לבנה, ענקית, לא יומיומית, לא נוחה, לא טבעית ועם יותר מדי "צלצולים" - וזה מה שיעשה אותה יפה או מרשימה למראה.

כמובן שתשלום על שמלת כלה הוא ממש לא ההוצאה היחידה של זוג שעתיד להתחתן. אני לא מאוד בקיא בסכומים וברשימת ההוצאות המדוייקת שיש לזוג כזה (מה לעשות, אני לא מתכנן להתחתן בקרוב) אבל אני יודע היטב שמדובר בסכומי עתק. דוגמא להוצאה עיקרית היא התשלום על אולם האירועים, וכל מה שמסביב לזה. אני יודע שאנשים לוקחים הלוואות מהבנק כדי לממן את החתונה שלהם. בעיני זה אבסורדי שמשקיעים כל כך הרבה משאבים כספיים בשביל ערב אחד, עם כל החשיבות והסמליות שיש לערב זה.

הבעיה היא שהרבה זוגות צעירים רואים בחתונה מטרה ולא סוג של נקודת ציון שמסמלת מעבר לחיים משותפים. כן כן, חיים משותפים שצריכים להתנהל בצורה טובה - לא רק ערב אחד. התפיסה השגויה הזו היא זו שגורמת לאנשים להשקיע משאבים אדירים באותו ערב מהולל. אני חושב שזוגות צעירים צריכים לשאול את עצמם מה הם יעשו אחרי אותו ערב מפואר, ועד כמה טוב חיי הנישואין שלהם ייראו. אני לא מאמין שלרגע נשמעתי כאילו אני מעניק עצות לחיי נישואין מספקים. אבל אם כבר, נלך על זה עד הסוף: יש להתנתק מתכתיבי החברה שגורמים לכם להוציא סכומי כסף אדירים על ערב אחד.

רוצים סיבה נוספת להפסיק עם פולחן החתונה המוגזם? רבע מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים בסוף. זה אמנם לא המון כמו בכמה מדינות, אבל גם בהחלט לא אחוז זניח. עכשיו שכנעתי אתכם?

חלקכם אולי חושבים 'ישו המתוק, מסכנה זו שתתחתן איתו... הוא לא ירצה שהיא תלבש שמלת כלה, ויתנגד לחתונה מפוארת. מה השלב הבא, הוא לא יקנה לה טבעת עם יהלום ענק ונוצץ?!'

אז לא. כמו שחברי ללימודים (והוא לא עתודאי, אז הוא כבר בגיל שבו חלק מהאנשים חושבים על חתונה) אמר לי היום: "זה לא ממש תלוי בך". אני חושב שהוא צודק. אם המציאות תהיה כזו שבה בחירת לבי העתידית מאוד תרצה חתונה מפוארת או שמלת כלה, לא נראה לי שאני אתעקש על העקרונות שפירטתי בפוסט הזה. אי אפשר להיות מנותק מהמציאות, והמציאות היא כזו שנשים הן אלה שלרוב מתעקשות על דברים כמו שמלת כלה. כשחושבים על זה, זה טבעי שהנשים יהיו אלה שאכפת להן. הן הרי אלה שצריכות ללבוש את הדברים הלבנים המסורבלים האלה...

כשאני חושב על "החתונה האולטימטיבית" שלי, עד כמה שאני לא חושב עליה היום, אני לא יודע מה היא תכלול, אבל אני יודע מה היא בקלות יכולה לא לכלול: שמלת כלה שעלתה כמו ירח דבש, רב, יותר מ- 50 מוזמנים (וגם 50 זה בתנאי שאני אהיה מאוד פופולרי כשאני אתחתן), ושירים של שרית חדד...