קצת קרוב, קצת רחוק.

היא מהלכת בין האנשים.

מרגישה שייכת לצד השני,

מקשיבה לנעימות האהבה שלהם,

מקשיבה לחצוצרה שלי.

החצוצרה מראה בשבילה את הבדידות,

בשבילי היא מראה געגוע,

בשבילה היא מרגישה נעימה,

בשבילי היא רוצה אהבה.

והחצוצרה מנגנת,

שירי געגוע

לאסיה האהובה,

ושולחת את הקיסמה,

אל הודא הקרובה. 

וכשהודא היתה קרובה,

החצוצרה הונחה,

בצד עזובה,

אבל היא כבר עשתה את חלקה.

עבר זמן.

רק להגיד שהכל בסדר(:

זה סיפור על איש אמיץ, בודד- אך הכוכבים היו איתו, הירח, העצים, הוא מצא את הסביבה הדבר היחידי לו, והסתפק, ולמד להשאיר הכל מאחור.