קצת קרוב, קצת רחוק.

השמות מרחפים מעילנו

כולם כבר עלו לשם

הם משאירים הכל מאחור

את כל הבלאגן.

ועכשיו באים שוב,

מעופפים מעלינו,

מנשקים את המצח,

מספרים על החיים שם,

החיים שמאחורי המוות

החיים שאחרי הזוועה.

ורק אנחנו פה,

דמעות דם יורדות מעניינו,

מליבנו יורדת פלדה.

אין רגשות, אין אהבות.

הזוועה גרמה להתאבדות.

שוב כולם פה חיים,

כולם פה מתים- מתכווצים.

הם רוצים לחזור, לשוב, להיות שוב

אמיתיים,

אחרי הזוועות,

העולם ישוב.

הכל פה נגמר

אין יותר חיים ברחוב

היא הלכה

הלכו כולם.

נשארנו אני היא והצל

וכל המרחפים מעילנו

הם כבר פחות סובלים

הם כבר לא מרגישים

הם כבר לא חיים.