קצת קרוב, קצת רחוק.

הטובים מנצחים רק בסוף המאבק,

בדרך ארוכה וכואבת הם נאבקים בכדי להגיע.

והם מנצחים בסוף.

אבל הסוף של כולם הוא מוות.

לחכות עד למוות כדי לקבל את מה שמגיע לנו? כדי לנצח את החיים?

כנראה שרק הרעים עושים חיים, ורק הם נהניים כשהם פה על אדמות,

והטובים סובלים.

ורק מחכים למוות שיבוא ויקח אותם...

אך אף אחד לא רוצה לקחת את הטובים אל המוות, כי הם לא עשו שום דבר רע, אבל הם סובלים מספיק על היותם טובים מספיק אל כולם, בהיותם נמצאים כאן וחיים כדי להציל אנשים אחרים, בכדי לעזור, לתמוך, כשאין להם אף אחד משלהם.

מה סופם של הטובים?

ולמה צריך לחכות לגן עדן? כשכאן עובר הגהנום?

השמות מרחפים מעילנו

כולם כבר עלו לשם

הם משאירים הכל מאחור

את כל הבלאגן.

ועכשיו באים שוב,

מעופפים מעלינו,

מנשקים את המצח,

מספרים על החיים שם,

החיים שמאחורי המוות

החיים שאחרי הזוועה.

ורק אנחנו פה,

דמעות דם יורדות מעניינו,

מליבנו יורדת פלדה.

אין רגשות, אין אהבות.

הזוועה גרמה להתאבדות.

שוב כולם פה חיים,

כולם פה מתים- מתכווצים.

הם רוצים לחזור, לשוב, להיות שוב

אמיתיים,

אחרי הזוועות,

העולם ישוב.

הכל פה נגמר

אין יותר חיים ברחוב

היא הלכה

הלכו כולם.

נשארנו אני היא והצל

וכל המרחפים מעילנו

הם כבר פחות סובלים

הם כבר לא מרגישים

הם כבר לא חיים.