לא יכולה להיות איתה יותר

אחנו לא מצליחות לדבר בלי לריב ולצעוק

אין לי מושג מה קרה

אני אוהבת אותה ..

באמת שכן

אבל אני לא מצליחה להראות את זה

אני לא יודעת איך הייתי שורדת אם היתה לי ילדה כמוני.

שוב דכאונות שוב כל החרא הזה

שוב דמעות

שוב אכזבות

שוב עצב

לא ציפיתי שזה יחזור כל כך מהר

אין לי חשק לת"א 

גם למסיבה ביום שישי,ראשון ירד החשק

לכל השקרים

אבל מצד שני לדפוק תראש זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו

כל מה שאני מנסה להביע ולהגיד לא הולך

למה אני כזו אטומה ואני לא יכולה לשתף אנשים באמת במה שעובר עליי

למה הכל כל כך מסובך

כל כך מתאים לי לברוח

לת"א , למקום אחר

השאלה היא אם יש לי אומץ לזה בכלל

את זה אני אדע לפי מה שיקרה מחר

למרות שאני כבר יודעת בדיוק איזה פחדנית אני .