אני כאן..איזה מוזר זה אה?!
אחרי שכל כך הזנחתי אותך בלוגי שלי
הייתי כל כך עמוסה..ושהיה לי טיפת זמן לעצמי
לא חשבתי להשקיע אותו בך
באחד הדברים שעזרו לי כל כך במשך השנים
*******
זה היה כמה מילות סליחה לבלוג שלי..שהוא די אני..
מילות סליחה והתנצלות לעצמי וממני
שלא הערכתי את האהבה שלי לכתיבה כאן
אבל עכשיו אני מקווה שאני יחזור כמו שהייתי פעם לפני המון שנים..ולא פוסט בחודש עד שהזנחתי לגמריי
****
מאז הפוסט האחרון שלי..שהיה בתחילת השנה..
אני עברתי כל הזמן הרבה דברים שזה לא ייאמן
גיליתי כל כך הרבה דברים
ואני בשלבים די טובים
שלמצוא את עצמי
שזאת הייתה בעייה קשה אצלי
למצוא את עצמי..והביטחון הקטן שלי
היום היה חזרה עם הלהקה
שבה היינו גרועים..ועשינו שיחת להקה
הלהקה הזאת...היא אחד הדברים הכי רגשיים שיש בי
זה משהו אחר..זאת ירדנה שונה שם
ולא ניראה לי שמבחינה טובה
אז בשיחת הלהקה..אמר הבמאי דבר אחד טוב ודבר רע על כל אחד
כשהגיע לתור שלי..התחלתי לבכות
כי אני שומרת בלב כל כך הרבה דברים לגבי הלהקה הזאת
כל כך הרבה..
כאילו יש לי בלב עורק ימיני עורק שמאלי ועורק להקה
בחיים שלי לא בכיתי מול כל כך הרבה אנשים חוץ מהפעמים שבכיתי בלהקה הזאת
אז הדבר הטוב שהוא אמר לי
זה שהוא יודע שאני יופיע תמיד בכבוד
שאני תמיד מנסה להשתפר ומנסה להגיע רחוק
הדבר הרע שהוא אמר..שהייתי מופתעת שהוא ידע בדיוק מה קורה לי שם
הוא שאין לי ביטחון עצמי וזה משפיע לי על הדמות ועל המשחק כי אני יותר מדי חושבת על מה יגידו עליי
ועל עד כמה אני יפה ולא
לא ידעתי שהוא יודע את זה
חשבתי שהוא סתם חשב שאני שחקנית גרועה נקודה
זה כואב שבביצפר אני משחקת מכל הלב
ובלהקה לא
כי אני פשוט לא מצליחה
מבחינת הלהקה אני מרגישה נטו לבד
כי אין אף אחד שמוכן להקשיב לי
ומי שמקשיב..לא מאמין
פוסט הבא אני ירשום על ברזיל ועל הגדנע ועל השכבה המדהימה מכרמיאל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
