אבל עיין. היה חסר לי משהו.

כנראה בגלל כל מה שקרה באותו יום.

ובכלל..

תמיד כשהיא מגעילה אלי אני מדחיקה את זה.

אבל אתמול.. פשוט התחלתי לבכות. ואני אפילו לא יודעת למה. כנראה הבנתי באיזה מצב מטומטם אני.

אני חייבת להתרחק משם. אבל אני לא יכולה.. כי אני רגילה לזה. כי זה הדבר שגורם לחיים שלי להיות משהו.

בעצם לא הייתי קוראת לזה חיים. סתם אובססיביות מעיקה.

חייבת להתרחק זה רק עושה לי רע.

ולמרות כל האבה שבי אליה,היא רק המודל,שאני בחיים לא אגיע אליו.