שקופה

בדרך כלל אני כותבת כאן שירים אבל היום אני רוצה לשטף (את עצמי, כאן בבלוג)

כאן בבית החולים כפר שאול רציתי יותר , יותר מטורף , יותר מורגש..יש אנשים שמדמיינים בית חולים למשוגעים כמקום שישנו אינסוף טראנס ובכן זה לא כך זה מקום של אנשים שמדברים בניהם על רגשות ועל תרופות וזהו

אבל אני אתמול רציתי להרגיש את הסרט שבטלויזיה וכך היה..

את האטב ששייך לניירות שמרתי בתיק הצמוד אלי כבר חודשיים וחצי אתמול עם הרבה שנאה למחייבות כלומר למציאות , שלפתי אותו ישירות וכלפי מעלה במהירות בתוך רגל ימין . כל כך הרבה זמן לא הרגשתי את זה , ממש חצי אורגזמה, ומי שאוהב הנאה מוטרפת הלא לא ימשיך עוד ועוד? ולרגל שמאל ואני לא עושה הפליות והדיים הצטרפו לרשימה ואז שכבר חוסר השליטה הכניס אל התמונה את הבטן היפה ההופכת בעשרים שניות ללא!

הלחיים האדומות זעקו ליחס גם רק הקול הקטנטן של שפיות הוציא אותי מחדר השירותים הישר את חדר האחיות..לא עבר זמן וקיבלתי זריקה כזו דוקרת במיוחד מאחות שלמזלי הייתה מוכרת לי, עדיין יש גבול לגבול היכולת ולאחרי מחלקה א'.

אם משהו רוצה לתסרט מחלקה א' היא הסמל של בית חולים פסיכיאטרי, אין יותר מושלם מוטרף גמור ומוגמר מזה, אך הגעתי בלילה , מספיק בשביל חברה לחדר שאמרה שאם לא אומר לה את השם שלי היא תקום לחנוק אותי שם בחדר החשוך וסופרת 10, 9, 8 לא ידעתי אם לפקוח את עניי או לא , השם התערב הוא יודע את הגבול שבין הנאה לסבל ואחות הופיע ולקחה את החברה לחדר בידוד.

התרופות והזריקה והתרופה שמצאתי בחדר האחיות שממש מתחת לאפם אספתי מהרצפה נתנו לי בגוף רגש קשה וחזק של קריז של סמים קשים. כאן נגמר הסיפור שבתוך הסיפור, בבקור קמתי לחדר עם נשים ללא כל התחייבות לשיטוף פעולה עם החיים, בתוך תוכי אני לא רוצה להיות כך באמת, וגם השם יודע, אז יצאתי משם באחת עשרה וחצי בבוקר, ויודעת חזק שאני בחיים!!!