באופן אקראי בחרתי חודש בבלוג
8 דפים של 8 קטעים כל אחד
התחלתי מהדף האחרון, מהקטע האחרון
שהוא היה הראשון לאותו חודש,
ומשם המשכתי קדימה.
אני זוכרת את התקופה
אבל בעיקר דרך המילים
שהופכות גם את הקשה ליפה
בדידות של אישה נאהבת בחשאי
קושי של אישה מתגרשת
לְבַדוּת משובחת ואישית.
להיות לבד היה נכון
לקבל את הזמן שלי, להיות אני
בתוך כל הבלגן זה השאיר אותי שפויה
איזה מזל שפתחו את עידן הבלוגים.
המוזר מכל -
הרבה מהרצונות שלי אז התגשמו עד היום.
מוזר?
אני כבר שנים אומרת שמה שאני רוצה מצליח
רק הדרך מוזרה
אולי אני צריכה לרצות את הדרך יחד עם התוצאה
והחיים יהיו נוחים יותר.
פתחתי בלוג לצורך פורקן
הפכתי אותו ליומן מסע
ועכשיו זה תיעוד הסטורי.
מה שבלוג יכול לעשות....
מה העתיד של הבלוג הזה? שלי דרכו?
לא חושבת על זה אפילו
מאפשרת ליקום להשתעשע (אבל דיר-באלאק - שיהיה קל!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
