כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

הזוגי אומר לי לא להתערב

אני מתערבת ומרגישה חרא עם זה.

הקדמה -

הבית שפעם גרתי בו (ושהיה שלי בסופו של דבר לפחות לטובת התשלומים המופרעים לבנק טפחות) נבנה לפני שתוכנן כמו שצריך, וכל הזמן רדפנו אחרי הבית עם עדכון תוכניות, אכלנו חרא, שילמנו כפול ממה שתוכנן ובסוף גם היתה פסיקה נגדנו בבית משפט על בניה ללא רשיון, שסודר בסופו של דבר תמורת עוד כסף גם לעיריה וגם לעו"ד.

המשך -

אני בקריזה

יותר מדי פרטים בנושא של הרחבת הבית של אמא שלי מוציאים אותי מדעתי, והיום נוסף על זה אחי שמעדיף להתחיל לבנות כשיש לו תוכנית מחורבנת ביד, מאשר להעביר כמה שינויים בסיסיים ולעשות בית הגיוני הרבה יותר.

תוצאה - אני מעוצבנת, נראה לי שאני הולכת לריב עם כולם ולעצור את התוכניות המגוחכות שיש כרגע, מתוך טענה שזו הולכת להיות גם הירושה שלי ואני לא מוכנה להרוס את הירושה עוד לפני שהתחילו לבנות אותה.

אחותי מתנהגת בטפשות

אחי עצלן בענייני הבית

ואמא שלי חלשה מכדי להחליט משהו

אני שיפוטית, אני כועסת עליהם, אני מאוכזבת, ואני יודעת שאני רואה נכון מה הולך להיות כי אני מוכשרת.

עד היום כל מה שאמרתי התקיים. אני צודקת והידיעה הזו מוציאה אותי מדעתי.

נמאס לי שלא מקבלים את מה שאני אומרת במשפחה, ונראה לי שעכשיו הגיע הזמן לשים לזה סוף.

הגיע הזמן שאני אקח את העניינים לידיים, למרות שאני הכי קטנה במשפחה, ולא ממש נחשבתי עד היום.